בתקופה זו, שמתגלים עוד ועוד סיפורי זוועות, חשוב גם להאיר את סיפורי הניסים והגבורה. כמו זו של עדן. סיפורים כאלה מביאים מעט אור בתוך כל החושך.
עדן הינה בחורה בת עשרים, משרתת באחד מבסיסי הדרום. ביום הטבח הנורא היא הייתה אמורה להיות בבסיס, אלא שלהקב"ה היו תוכניות אחרות בשבילה. בשיחה לכיכר השבת מגוללת עדן את סיפורה המיוחד.
"לפני שנה התחלתי הליך גיור. הרגשתי שאני משלימה בי חלק. אבא שלי יהודי ותמיד היה לי קרבה לדת. בגלל שאימי לא יהודייה, הבנתי שאם אני רוצה להיות חלק מהעם היהודי עלי להתגייר. התחלתי את התהליך.
"ביום של הטבח - פרצו מחבלים גם לבסיס שבו הייתי אמורה להיות. שבוע לפני כבר 'סגרתי' שבת בבסיס והגעתי להבנה עם המפקד שבעקבות הגיור והרצון שלי להיות בבית הכנסת עם המשפחה המארחת שלי – לא אהיה עוד שבתות בבסיס.
"אלא שהמפקד, דרג מעל המפקד שלי, היה צריך חיילים שישארו בשבת ולכן המפקד שלי החליט בכל אופן להשאיר אותי בבסיס", ממשיכה עדן ומשתפת.
"לחצתי עליו. אמרתי לו שאני חייבת לצאת. 'אתה מעכב לי את הגיור בזה שאני כאן', לחצתי עליו".
הרגשת איזה תחושה מיוחדת שככה התעקשת או שזה היה טבעי?
"זה היה לי מאוד חשוב, בלי קשר לחושות מיוחדת", עונה עדן וממשיכה לספר, "יום לפני, בחמישי, הוא השתכנע ואמר: 'בסדר, אשחרר אותך ושבוע הבא כבר נראה מה עושים'. יצאתי יום לפני. הלכתי לבית כנסת ופתאום אזעקות.
"גיליתי שהיה פריצה בבסיס שלי. עשרה מחבלים ימ"ש פרצו פנימה והרגו שבעה חיילים מתוך עשרה שהיו שם. הידיעה שהייתי יכולה להיות שם אלא אם לא הייתי מתעקשת לצאת בעקבות הגיור - הדברים היו יכולים להיראות אחרת".
איך התחושה שחברים שלך נהרגו ככה?
"לא קל. עבר כבר קצת זמן שזה 'סוג של מתעכל', אבל לא פשוט בכלל", עונה עדן בקול עצוב.
אז בעצם בזכות השבת והגיור ניצלת?
"כן. דיברתי על זה עם הרב. זה באמת חתיכת נס".
איך התחושות?
"באותו הרגע שגיליתי על הכל – בכיתי. הייתי בהיסטריה. זה תחושות מעורבבות. גם כואב לי על החברים שלי שהיו בבסיס, מצד שני יש לי תחושה של 'מה היה קורה שהייתי שם איתם', ההורים שלי גם בכו איתי. זה הרבה רגשות מעורבים".
זה מחזק, הידיעה שניצלת, לא?!
"ברור. האמא של המשפחה המארחת אמרה לי משפט שממש תפס אותי: 'אם ככה ניצלת, אלוקים באמת רוצה שתתגיירי'", חותמת עדן את סיפורה המופלא.