מבהיל: רוב העירובין בארץ לא כשרים | ריאיון מרתק עם המומחה

קוראים לתחום הזה: עירוב. בלעדיו לא נוכל ללכת בשבת יותר מד' אמות מחוץ לבית. משומה, על אף חשיבות העניין, הנושא הזה לא מעניין רבים וגם את אלו שהוא כן מעניין אותם – הם לא בדיוק יודעים איך ומה, ומה בין ההלכה לפרקטיקה.

כמי שלא פעם כותב על נושאים שלא כל כך מדוברים על מנת לעלות אותם למודעות, בחרתי לדבר הפעם עם הרב אברהם רינת, אוטוריטה בתחום העירובין בארץ ובעולם, יו"ר 'עירוב כהלכה', שיסביר לנו מה מצב העירובין בארץ, על אלו דברים חשוב לשים דגש ואיך ניתן לפתור בעיות הלכתיות שנוצרות בגלל עירוב שאינו תקין. על הדרך נשמע ממנו סיפורים שלעולם לא ישכח ונבין ממנו טוב יותר איך עובד כל הנושא הזה של עירוב.

כשהעירוב של הישוב היה פסול

הרב, תכניס אותנו לעניינים, איך עובד כל 'הקטע' הזה של העירוב?

"לכאורה זה נשמע דבר פשוט ומסודר", עונה הרב רינת, "יש אחראי בכל ישוב הנקרא 'בודק עירובין', אך ככל שניכנס לעניינים נגלה שכל הנראה רובו המוחלט של עם ישראל מטלטל בשבת, כאשר המשמעות של זה שעל כל ארבע אמות מדובר בעבירה נפרדת, לא עלינו, אך לצערנו זה המציאות, רוב העירובין בארץ לא כשרים.

"על מנת לעשות תיקון משמעותי לדור, התחלתי להיכנס לעובי הקורה ולעשות שינוי לכל הגישה של מצוות עירובין. אני פועל לילות כימים להפוך את ה'אין עירוב' לעירוב כשר.

בוא נתחיל מהתחלה. למה העירובין פסולים?

"מדובר בשילוב קשוח של חוסר ידע הלכתי ואי התאמה לפרקטיקה", עונה הרב רינת בכאב, "כל נושא העירובין משום מה נזנח. אין חיבור להלכות הללו. 'המשנה ברורה' זה חלק די עלום לצערנו בקרב חובבי התורה. זה מתחיל משם. חוסר ידע הלכתי, וממשיך בזה שגם אלה שיש להם ידע – חסר להם בפרקטיקה.

"מדובר בהלכות שאי אפשר ללמוד בלי להבין איך זה נראה בשטח. אין משמעות לידע הלכתי בלי למידה של ידע פרקטי, ואותו לצערנו אין איפה ללמוד. אני עשיתי חריש עמוק כדי ללמוד את זה".

איך הרב הגיע לזה?

"אחרי החתונה למדתי שלוש שנים עירובין", עונה הרב רינת, "אנשים פוערים עלי עיניים. 'מה שלוש שנים', הם שואלים לא אחת, כי ברבנות לומדים את זה חודש. שלוש שנים זה המון זמן, אבל כן – כדי ללמוד את הנושא מקצה לקצה צריך הרבה מאוד זמן.

"התחלתי בזה כאשר גרתי במושב בית מאיר בהרי יהודה. החלטתי שאהיה כמין 'שליח' עצמאי וכאשר סיימתי ללמוד עירובין הלכתי לבדוק את העירוב של המושב. ראיתי שהוא פסול. ניסיתי לדבר עם הרב או הבודק והבנתי שלא בזדון נעשה הדבר. הרי בכל שבוע הם בודקים האם העירוב כשר, אלא מחוסר ידע הלכתי פרקטי הם לא ידעו לעשות עירוב נכון וממילא הוא היה פסול.

"ומהישוב שלי המשכתי הלאה", ממשיך הרב רינת ומגולל סיפורו, "חברתי לרב מנחם מושקוביץ -המומחה הגדול בעולם לנושאי עירובין. כל הוויכוחים בעולם של חסידים, ליטאים, ספרדים ואשכנזים, מגיעים לפתחו - ועשיתי אצלו סטאז' חמש שנים. אצלו למדתי את החלק הפרקטי של הלכות עירובין.

"היה לו גוף שדרכו הכשרנו עירובין לבתי רפואה. הוא אמר שאנשים חייבים להגיע לשם ולכן צריך לאפשר להם לטלטל שם בצורה כשרה. אצלו למדתי את החלק המעשי ומשם זה התגלגל הלאה כאשר אנשים פנו אלי וביקשו שאבדוק אצלם את העירוב בכל מיני מקומות בארץ ובעולם".

טיפול שורש לתחום העירובין

מה צריך לבדוק כאשר ניגשים לבדוק עירובין?

"תמיד שאני מגיע למקום, אני מתעקש לבדוק את העירוב עם הרב והבודק", עונה הרב רינת ומסביר: "הבודק יכול להגיד 'שמעו, אמרו לי לבדוק רק את החוטים על העמודים', והרי יש עוד כל כך הרבה דברים שצריך לבדוק סביב העירוב ולכן אני מבצע את הסיור עם האנשים המתאימים. יחד אני עושה בדיקה של מאה אחוז עיגול שלם. אין דילוגים. אין מטר שאנחנו לא בודקים. באותה נקודה שאותה התחלנו - שם נסיים את הסיור שלנו.

הרציונל שמאחורי זה, הינו המשפט שאני אומר תדיר: 99 אחוז עירוב מהודר - זה מאה אחוז עירוב פסול. אי אפשר שרק חלק מהעירוב יהיה כשר. הכל צריך להיות כשר במאה אחוז. זה דורש מחויבות גבוהה".

הרב רינת יורד לפרטים: "אז ראשית נבדוק את היקף. העירוב מורכב מעוד כמה דברים שהם לא רק חוטים, כגון: הר, בתים של תושבים, חומה ועוד שמבחינה הלכתית הם יכולים להיות גדר הלכתית לטובת העירוב. הרבה פעמים יש בעיה באותם אלמנטים שהם מעבר לחוטים. לפעמים גם החיבור עצמו של העמוד לחוט - פסול.

"הדברים הללו קוראים בגלל חוסר ידע פרקטי. אנשים לא יודעים איך עושים עמוד, איך הוא צריך להיות ואיך ניתן לבנות אותו בצורה שניתן יהיה בנקל לתקן אותו. כלל הגורמים סביב הנושא חייבים לשלב ידים בצורה הטובה ביותר כדי לגרום שהעירוב יהיה כשר.

"לצערי", מוסיף הרב רינת ועצב נשזר בקולו, "גם שאני כבר מתקן עירוב במקום כלשהו, אני רואה שהוא פסול בנקודה אחרת אחרי חודשים".

זה קצת מתסכל לשמוע את זה.

"אם אתה אומר את זה - אז אני, שבודק מבוקר עד לילה, נורא נורא מתוסכל", עונה הרב, "ויותר מזה: קשה לעדכן את הרב והבודק שהעירוב שלהם פסול. הם אנשים מסורים שפועלים לרוב בהתנדבות. הם בודקים ומתקנים את העירוב, בגשם, בשלג ובשמש. מדובר באנשים מהזן הטוב ביותר שלנו, ובכל זאת צריך לעדכן אותם שזה פסול. ולא זאת בלבד, אלא שפעמים רבות אני מוצא לא נקודה אחת או שתיים פסולות, אלא עשרות אם לא מאות נקודות שפוסלות את העירוב.

"אומנם לישובים עם גדרות המצב טוב יותר", מציין הרב, "אבל כל הנושא הזה של העירובין חייב טיפול שורש".

ומהתסכול, למה שאפשר לעשות בפועל?

"אם כל המאמץ שלי לתקן את הנושא ולעשות קרוסים בכל תחום העירובין, ראיתי שזה לא גורם לעירובין להיות כשרים באופן קבוע. אם לא נגיע לתוצאה של עירוב כשר באופן קבוע – לא עשינו כלום".

הרב רינת מסביר: "כל הסרטונים, הידע וההמחשות שאני עושה, עדיין אנחנו נפספס את ה'לב', אם לא נעשה כאן משהו רוחבי. לכן, הקמנו גוף שנקרא עירוב כהלכה שיהיה 'האבא והאמא' של התחום הזה בכדי לתת מענה רוחבי לכל עיר וישוב.

"המצב כיום שרבני קהילות ומעוצות דתיות פונים אלינו בכדי שנסייע להם עם עירובין. הגיעה אלינו פניה מארגנטינה שנעשה להם עירוב במדינה.

הדרום אפריקאי שבנה עירוב והשמאלנית ששכנעה את חברי הישוב לעשות עירוב

כשאני מבקש מהרב רינת סיפורים, הוא מחייך בנועם. יש לו עשרות אלפים שיכולים למלא ספר עב כרס. הוא בוחר לספר שלושה פיקנטיים.

"הייתי בתאילנד לפני חג הפסח" הוא פותח בסיפור הראשון, "הייתי באזור צפונית לעיר פוקט. היה שם בית מלון גדול יחסית שביקשו שאעשה שם עירוב. אף אחד לא רוצה לתקצב נסיעה פעמיים, בטח לא לשם. ולכן אמרו לי תבוא, תבדוק ותקים, בפעם אחת. אומנם זה מלון בגודל שלושים דונם, אך למזלי היה לי צוות שעזר לי וגם היו תשתיות שיכולתי להשתמש בהן.

"עבדנו יומיים ללא לאות ועשינו עירוב כשר למהדרין. מדובר היה באלף מטר חוט, פלוס גדרות, פלוס חוף. הצלחנו במשימה אלא שנקודה אחת לא יכולתי לסגור. מדובר היה בשער שמשאיות עוברות ואי אפשר לסגור את זה. הכנתי תשתיות ואמרתי להם שהם יעשו חוט לפני שבת וככה – בשבת, כאשר אין משאיות שעוברות שם – יהיה להם עירוב כשר.

"לפני שבת המשגיחים באים ורואים שהעמודים שהכנתי שבורים. מסתבר שמשאית בשבת בכל זאת עברה שם ושברה את התשתית. אנחנו מבינים שחייבים לעשות עמודים גבוהים יותר. אני כבר לא שם ולכן נתתי הנחיות מרחוק. אמרתי להם לעשות עמודים גבוהים. הם הביאו, צילמו לי וזה היה נראה לי בסדר בתמונה בסדר, כשר.

"בערב שבת של פסח אני מסתכל שוב על התמונות. שם כבר נכנס החג ואילו אצלנו עדיין לא. השעה שתיים בצהריים. אני רואה שהחיבור של העמודים איננו טוב. לא כשר. אמרתי לעצמי – זה טרחה רצינית. מדובר היה פרויקט מוטרף שאני רואה כעת שבעצם אין להם עירוב. הכל עשוי ללכת לפח. זה היה מתסכל.

"למזלי", ממשיך הרב רינת ומספר, "סמנכ"ל המלון הוא דרום אפריקאי שאיננו יהודי. שלחתי לו הודעה. אמרתי לו שאני חייב את עזרתו בדחיפות. הסברתי לו מה לעשות. 'תפרק ותשים עמוד אחד ארוך שלם'. הוא אמר שהוא ינסה לעשות את זה אם הוא ימצא זמן. אצלנו כבר נכנס שבת ואני לא ידעתי אם יש שם עירוב או לא.

"במוצאי שבת גיליתי ב"ה שהוא סידר את זה. הוא שלח לי תמונה של קני במבוק גבוהים שהוא העמיד שם. מסתבר שהוא קלט את העבודה כשהייתי שם, ראה איך עשיתי אותה ועשה בעצמו. נשמתי לרווחה".

הרב רינת לוקח נשימה ועובר לסיפור השני: "הסיפור השני שלא אשכח התרחש במושב במרכז. הדתיים המועטים שם רצו עירוב. התלנו לעבוד על זה אלא שפתאום קמה צעקה במושב. 'זה פוגע לנו בנו' ועוד שלל טענות של הציבור הכללי בישוב.

"אמרתי. 'רגע, בואו נעצר הכל ונסביר מה זה עירוב ומדוע צריך אותו בפגישה מסודרת'. הגיעו נציגים מכאן ומשם. הפגישה הייתה מתוחה כי כבר יש קבוצת וואטספ נגד העירוב והרוחות כבר לוהטות.

"הגיעה לשם אישה אחת שעוסקת בדמוקרטיה, משפט ישראלי ועוד. אישה שלא העירוב בראש מעיינה, אבל היא יסודית מאוד. היא אמרה שהיא ישבה באינטרנט ובדקה עלי ועל העירוב. היא מפתיעה ואומרת לי 'למה צריך עמודים וחוטים, אפשר גם ב'תל המתלקט''. אמרתי לה, 'בואי נדבר על זה'. בינם לבין עצמם התחיל שם קרב אבל היא ואני זזנו הצידה וניסינו יחד למצוא פתרונות.

"סופו של דבר שהיא ואני הסתובבנו סביב הישוב וחיפשנו אלטרנטיבות לעירוב. שינינו מעט מהתכנון הראשוני, כאשר חלק מהפעולות היו לצבוע את העמודים בירוק.

"היא ניהלה את המשא ומתן עם המושב. כך לדוגמה: היינו צריכים לשים עמוד ליד משפחה. לבעל לא היה אכפת, אבל הוא ידע שאשתו מתנגדת גדולה לדת והיא בטוח לא תסכים. אז  שלחתי את האישה הזאת. היא, בשפה שלה, שכנעה אותם למה להסכים לעירוב הזה. מה שהתחיל במלחמה נפתר על ידי אשת שמאל.

אין ספור סיפורים יש לרב רינת, כאמור, אבל הוא מוכרח לספר עוד אחד: "התקשרה אלי אישה דתיה שקנתה משק במושב ציבורי. היא אומרת לי 'בדקתי שיש בית כנסת ומקווה ביישוב, אבל שכחתי לבדוק את העירוב. שגיליתי שאין עירוב, הלכתי לוועד והם אמרו שאין תקציב, המעוצה אמרה שיש תקציב אבל הוועד לא רוצים לקבל אותם. הלכתי לוועד המושב שאמר שהם לא רוצים עירוב כדי שדתיים לא יבואו לכאן'. היא אמרה לי בכאב: 'אני רוצה להביא לכאן משפחה ולא יכולה'. חצי שנה היא לא יכלה לצאת מהבית בלי לטלטל. הייתה בכלא. איך היא אמרה, 'קניתי בית שיהיה לי מרחב אבל אין לי'. היא הייתה במצוקה. הילדים שלא לא רצו לבוא אליה, לא היה נעים להם בלי לטלטל.

"כשנסעתי יום אחד לצפון עברתי דרכה ועשיתי לה עירוב למשק שלה. היית צריך לראות מה זה אושר של בן אדם. היא התקשרה באושר לכל המשפחה ואמרה: 'יש עירוב, אפשר לבוא לשבת'. היא עשתה חגיגה. זה היה פעם ראשונה שראיתי במוחש איך זה קורה מול העיניים, כי רוב הפעמים אני עושה עירובין כלליים שבמילא יהיו אנשים שיטלטלו".

הרב גינת חותם את הסיפור בדוק של עצבות: "אם אנשים היו יודעים מה המצב כיום בנושא העירובין בארץ – כולם היו עוברים לנוהל כלא ואז הכל היה מתחיל לסעור והיו מתחילים באמת לטפל בזה".

התיקון - מודעות

הרב רינת ממשיך ומסביר איך הגענו למצב שהעירובין אינם כשירים ברוב המקומות בארץ: "אני אומנם נמנע מלהזכיר מקומות, אבל הייתי בישוב במקום כלשהו בארץ, הרב הינו תלמיד חכם גדול שבאמת מבין עניין, עשיתי להם תכנית שהם יוכלו ללכת מישוב לישוב שנמצאים בסמוך. הלכנו לאחד המקומות ואמרתי לרב שהמקום פסול כי זה 'צורת הפתח שרחוק מהקיר'. הוא אמר לי 'אה, נכון' ולא זאת בלבד אלא שהוא ירה את הפרטים והשמות של 'הסעיף קטן' בהלכה – אבל הוא לא ידע את זה בצורה פרקטית. זאת אומרת, הוא ידע הלכה אבל לא ידעה אותה למעשה.

"הוא היה מתוסכל מזה שהוא ידע להגיד את ההלכה אבל לא את הפרקטיקה. 'אני מורה הוראה- אבל אין לי עירוב', הוא אמר לי ולא ידע מה לעשות עם המידע שבידו".

אז מה עושים בפועל כדי לתקן עירובין?

"חייבים להיות עם יד על הדופק", מקדים הרב רינת, "יש עירובים שלא נבדקו למעלה ממאה שנה. אנשים צריכים להתעניין בזה. אם הם יתעניינו זה יגרום למוסכמים לטפל בזה. חייבים לעלות את המודעות לעניין. היא צריכה להיות אצל כולם. מלמעלה ועד למטה. מועצות דתיות, הרבנים והקהל.

"אסכם זאת כך. זה צריך להיעשות בארבע שלבים: שלב ראשון – תכנון הוקמה על ידי אנשי מקצוע. שלב שני - בודקי עירובין לכל ישוב כאשר להם יש את כל הכלים שהם צריכים. שלב שלישי – ליווי הלכתי בזמן אמת. אם יש תקלה שהם לא יודעים לתקן – שתהיה ניידת שתתקן להם את זה בצורה מהירה, הרי עד שבת זה חייב להיות מתוקן, ושלב רביעי – בקרה חיצונית על מנת לוודא שהכל מתנהל למישרין", חותם הרב רינת את שיחתנו המרתקת.