בליל שישי האחרון ציינו בחצה"ק לעלוב את יומא דהילולא קדישא של האדמו"ר הרה"ק בעל ה'ברכת משה' מלעלוב זי"ע, שהשנה מלאו ל"ח שנים להסתלקותו לשמי מרום.
בעריכת השולחן הטהור שערך האדמו"ר מלעלוב בהיכל בית מדרשו הגדול בבית שמש, במעמד אלפי חסידים, סיפר נאמן ביתו הרה"ח ר' שמחה קרקובסקי, משב"ק אדמור"י בית לעלוב, סיפור מפעים על שגב פעילותו של בעל ההילולא בימי מבצע אנטבה, כאשר הרה"ק היה בדעה ברורה ולפי 'דעת תורה' כי צריך להיענות לדרישת החוטפים ולעשות הכול כדי לשחרר את החטופים. אכן שחרור מחבלים אינו דבר פשוט, הוא עשוי לגרום סכנות בעתיד, אך כעת, ברגע זה חיי החטופים ושלומם עומדים לפני כל החשבונות והשיקולים – קודם כל צריך להציל אותם בחיים, ולגבי העתיד צריך להסתמך על הקב"ה".
וכה סיפר ר' שמחה:
היה זה בכ"ט סיון שנת תשל"ו, אותו יום רעדו לבבות העם היהודי לשמע הידיעה המחרידה כי מטוס שעליו נוסעים יהודים רבים, שעשה את דרכו מארץ ישראל לצרפת, נחטף בידי מחבלים והונחת עם נוסעיו בעיר אנטבה שבמדינת אוגנדה שבאפריקה.
מיד עם היוודע החטיפה פורסמה דרישת המחבלים לשחרר קבוצה גדולה של אסירים ערבים הכלואים בארץ ישראל ובעוד כמה מדינות, בהציבם 'אולטימטום' כי אם לא יתחילו בשחרורם בתוך ימים ספורים יתחילו להוציא להורג בזה אחר זה רח"ל את מאה וחמש החטופים היהודים.
העולם היהודי כולו עקב במתח ובחרדה אחר החטופים הנתונים בידי מרצחים והתפלל לשחרורם המהיר. דעת קדשו של האדמו"ר ה'ברכת משה' הייתה מלכתחילה שיש להיענות לדרישותיהם ולעשות הכול כדי לשחרר את החטופים, שכן סכנת נפשות ודאית קודמת לכל חישוב ושיקול עתידי.
כעבור כמה ימים קרא ה'ברכת משה' זי"ע לקודש פנימה להרה"צ רבי זלמן בריזל זצ"ל ולהבחל"ח לי (ר' שמחה, ח.ר.), ואמר באוזנינו את זצ"ל הדברים הבאים:
"סבור אני שלפי 'דעת תורה' צריך להיענות לדרישת החוטפים ולעשות הכול כדי לשחרר את החטופים, אכן שחרור מחבלים אינו דבר פשוט, הוא עשוי לגרום סכנות בעתיד, אך כעת, ברגע זה חיי החטופים ושלומם עומדים לפני כל החשבונות והשיקולים – קודם כל צריך להציל אותם בחיים, ולגבי העתיד צריך להסתמך על הקב"ה".
במאמר המוסגר, יש לציין כי בעל ה'ברכת משה' כידוע התרחק תמיד מכל עניינים הקשורים למדינה ומפלגות וכדו', ולא התערב כלל בהם, אך כאן שהיה זה עניין של פיקוח נפש חרג הרבי ממנהגו וסבר שיש לנקוט בפעולות ממשיות.
בפקודת הרבי ניסח אז בנו, כ"ק אדמו"ר רבי אלתר אלעזר מנחם זצוק"ל, מכתב 'קול קורא' לשחרר אסירים להצלת חיי החטופים. ראשון החותמים על המכתב היההאדמו"ר ה'ברכת משה' זי"ע עצמו.
לאחר מכן יצאנו עם הרה"צ רבי זלמן, בשליחות הרבי לבתי גדולי ישראל שבאותו הדור להחתים אותם על המכתב. הכתובת הראשונה הייתה ביתו של הגה"צ רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצוק"ל, הסטייפלער.
הסטייפלער עבר על המכתב ונענה: "הרי בין כה וכה אין ראשי המדינה שואלים לדעתנו, אבל אנחנו צריכים לעשות מצידנו את המוטל עלינו ולפעול לכך, ולכן צריך לחתום", ואכן צירף את חתימתו על המכתב.
מביתו פנינו לבית ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי אלעזר מנחם שך זצ"ל, בעל ה'אבי עזרי', ואף הוא צירף את חתימתו על המכתב.
לאחר שהתקבצו בידינו חתימותיהם של כמה מגדולי האדמורי"ם צדיקי הדור וגדולי התורה ביקשנו להוסיף את חתימות הרבנים הראשיים לארץ ישראל, למען יקבל המכתב תוקף בפני ראשי המדינה.
פנינו אל אחד העסקנים שהיה מקורב אל הרבנים הראשיים כדי להחתימם. בשמעו את בקשתנו נענה ואמר שהוא תלמידו של אחד מראשי הישיבות, "הוא הרב שלי, אם הוא יסכים לכך אוכל לסייע לכם בעניין" אמר.
יחד עם עסקן זה נסענו לביתו של אותו ראש ישיבה, הוא קיבל אותנו ועבר על המכתב ונענה כך: "נכון שלפי דעת תורה צריך לשחרר את האסירים, אבל אני לא חושב שתפקידנו הוא להתערב בזה".
במקום זאת אמר אותו ראש ישיבה שבדעתו לעשות זאת בדרך אחרת, ללכת לביתו של ח"כ הר"ר שלמה לורנץ ז"ל, שבביתו היה אז טלפון שניתן להתקשר עמו לאמריקה, ולהתקשר להפעיל סנאטורים מארה"ב שיפעילו השפעתם על ישראל לשחרר אסירים להצלת החטופים.
לאחר מכן נענה אותו ראש ישיבה, בראותו את המכתב עליו התנוססו חתימותיהם של גדולי ישראל "סאיז צו טייערע חתימות – אלו חתימות יקרות וחשובות מדי מכדי שיהיו בידיהם של אנשים מן השורה" ונטל את המכתב והשאירו אצלו.
חזרנו אל הרבי ה'ברכת משה' עם מפח נפש גדול מכך שהעניין לא יצא אל הפועל. הרבי בשמעו זאת אמר לנו שנלך שוב אל הסטייפלער זצ"ל ונשאל לדעתו בעניין.
הסטייפלער בשמעו על תגובתו של אותו ראש ישיבה נענה מיד: "ער איז א דעת יחיד – הוא 'דעת יחיד' בעמדתו שאין לנו להתערב כלל בעניין זה", הסטייפלער הוסיף כי היות ושמיעתו אינה טובה (כידוע בערוב ימיו סבל מכך) על כן "תעלו לרבי לייזר", היינו שנלך אל בעל ה'אבי עזרי' לשאול בעניין.
שוב יצאנו, רבי זלמן ולהבחל"ח אנכי, אל ביתו של ה'אבי עזרי' בגבעת ישיבת פוניבז' (אגב, בין ה'אבי עזרי' להרה"צ רבי זלמן בריזל היו קשרי ידידות מהתקופה בה כיהנו יחד בישיבת קארלין בעיר לונינעץ לפני השואה, בנשיאות הרה"ק רבי אברהם אלימלך זי"ע, ה'אבי עזרי' כיהן כראש ישיבה ורבי זלמן כמנהל רוחני).
בהגיענו אל ביתו פגשנו את ה'אבי עזרי' בא לקראתנו והוא בראותו את רבי זלמן פנה אליו מיד ואמר לו שאותו ראש ישיבה המתנגד לעניין, כבר היה אצלו בעצמו, ודיבר עמו למשוך את חתימתו מהמכתב, ואמר ה'אבי עזרי' שהוא חוזר בו מחתימתו.
בשמענו את הדברים הבנו שנסתם הגולל סופית על יוזמה זו. לא נותר לנו כי אם לשוב אל הרבי ולהודיעו על כך. הרגשה קשה אחזה בנו באותה שעה, מפח נפש נורא. לא ידעתי באלו מילים אוכל לבוא אל הרבי ולבשר לו שכל המאמץ והתכנית ירדה לטמיון.
אך הנה, להפתעתי הרבה, כאשר נכנסתי לקודש פנימה וסיפרתי על כך להרבי נפעמתי לראות את תגובתו שהייתה בשלוות נפש ויישוב הדעת מופלא. אף שמץ של צער ועוגמת נפש לא נראו על פניו. "אונז האט מען געלערנט" נענה הרבי , "אז א איד דארף טוהן נישט אויפטוהן, אונז האב'ן געטוהן יעצט וועט דער אויבערשטער אויפטוה'ן – אותנו לימדו שיהודי צריך לעשות ולהשתדל, לא להוציא לפועל, זה כבר חלקו של השי"ת.
ובכן, אנחנו השתדלנו ועשינו את שלנו, מעתה בוודאי יעזור השי"ת ויעשה את שלו".
לא עבר זמן מה מאותה שיחה בקודש פנימה, ועם ישראל כולו התבשר כי בחסדי שמים ובשרשרת של ניסים גלויים הצליחו לשחרר את החטופים בחיים בפעולה מוצלחת, ויהי לפלא.
"ידוע מאמר צדיקים" מוסיף הרה"ח ר' שמחה, "אשר האדמו"ר בעל ה'ברכת משה' זי"ע היה חוזר עליו תמיד, בשם הרה"ח ר' יוסף טורנער ז"ל, על הפסוק 'מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו'. "משיחו לשון שיחה, והיינו שעל ידי שמספרים ומשוחחים על 'ישועות מלכו', מאן מלכי רבנן, היינו על כוחם ופעלם של צדיקים להושיע את ישראל, מעוררים בזה חסדים וטובות וישועות.
"ובכן בימים אלו, כאשר עם ישראל מתפלל ומייחל לשחרור החטופים, יהי רצון שעל ידי פרסום סיפור זה יתעוררו רחמים וחסדים ונזכה בעגלא ובזמן קריב לשחרור והשבת כל החטופים בעז"ה בריאים ושלמים".
העתקנו את הדברים מגליון 'אהל מועד' של החסידות.