שיחת היום בירושלים: מקרה נדיר ומיוחד הובא לפתחו של הגאון הגדול רבי משה בראנסדורפר, גאב”ד היכל הוראה. הסיפור החריג אירע כאשר יהודי, בעל אתון שילדה חמור בכור (פטר רחם), העניק את החמור עצמו לכהן, בחושבו שכך היא מצוות התורה.
לאחר קבלת החמור, הבין הכהן כי על פי ההלכה, מוטלת עליו החובה לפדות את החמור בשה, כפי שכתוב בתורה 'וכל פטר חמור תפדה בשה, ואם לא תפדה וערפתו', (שמות, י"ג, י"ג). וכך פסק הרמב”ם (הלכות בכורים פרק י”ב הלכה ד’): “אסור לכהן להשתמש בחמור עד שיפדהו בשה ויקח השה לעצמו או יערפנו ויקבר”.
בהיעדר אמצעים כספיים לרכישת שה לפדיון, פנה הכהן לקיים את מצוות עריפת פטר חמור כהלכתה, בהתאם לפסק השולחן ערוך (יורה דעה סימן שכ”א סעיף י”א). אולם, בעת קיום המצווה בפומבי ברשות הרבים, אחד העוברים ושבים הזעיק את כוחות המשטרה. הכהן נעצר בחשד להתעללות ואכזריות כלפי בעל חיים.
בצר לו, פנה הכהן אל הגאון רבי משה בראנסדורפר, בבקשה לחוות דעת הלכתית שתבהיר כי מעשהו נעשה לשם שמים ואינו סותר את החוק, בקיום מצוות עשה מן התורה. הרב נחלץ לטובת הכהן, נענה לבקשה וכתב מכתב המלצה לכהן, שייקח את זה עמו לבית המשפט, ואלו תוכן הדברים שכתב הרב:
“הנני בשורות אלו בקוצר אמרים לגבי מצות עריפת ראש הפטר חמור שלא נפדה בכל סיבה שהיא, כי בעריפה זו הוא מקיים מצוה מדאורייתא לערוף ראש החמור וכמו שאמרה תורה “ואם לא תפדה וערפתו” ודין זה מובא בהלכה בכל ספרי הפוסקים וכן בשולחן ערוך יורה דעה סימן שכ”א.
ולדעתי אף שיש חילוקי דעות בין הפוסקים בגדרי מצות עריפה מכל מקום לכולי עלמא מי שעושה כן בתום לבו על מנת לקיים בזה מצוה אין במעשהו לא התעללות בבעלי חיים ולא אכזריות ולא צער בעלי חיים, ומחמת קוצר הזמן לא אאריך בזה”.
במהלך שיעורו בהיכל ההוראה, הבהיר הגאב”ד לתלמידיו, כי המכתב נכתב אך ורק עבור הערכאות המשפטיות, שאינן בקיאות בערכה של תורה ומביטות על הדברים בראייה חילונית. הרב ביקש להדגיש כי האשמות בדבר התעללות וצער בעלי חיים משוללות כל יסוד, שהרי התורה הקדושה, שציוותה על צער בעלי חיים, היא זו שציוותה על מצוות עריפה.
נמשיך לעקוב אחר התפתחות הדיון בעניינו של הכהן.