עם פטירתה גילו השכנים תנאי דיור תת אנושיים בהם התגוררו הילדים עד כה: " תמיד ידענו שהמצב שם מורכב מאוד אבל לא העלינו בדעתנו סיטואציה מחרידה כזאת"
משפחת רוטנר מתגוררת בחירם ומונה 8 נפשות האב שעבר חיים קשים נכנס למשבר תפקודי ולא נכח בבית במשך תקופות ארוכות. האם שנותרה לבד ניסתה להעניק להם ילדות נורמטיבית ללא הצלחה.
כעת, זמן קצר לאחר פטירתה מספרת בתה שרה (17) על האסון הקשה: "אמא נגשה להדליק נרות ואז התמוטטה על הרצפה, הברחתי את כל הילדים מהבית וצעקתי לשכנים שיביאו הצלה. כשהפרמדיקים נכנסו הם נלחצו מהבית וניסו למצוא מקום לעשות בה החייאה.
אחרי כמה דקות של לחץ הם הרימו ידיים ושאלו ברחמים: "איפה אבא, אמא לא מגיבה לנו לניסיונות החייאה..."
בשורות נוגעות ללב, מתארת שרה את כמיהתה לאב שלא תפקד: "פעם כשהייתי אצל חברה, ראיתי ילדה בת שנתיים רצה לזרועות של אבא שלה והוא מרים אותה ומנשק. הסתכלתי בהם בהלם ופתאום התפרץ לי בכי זוועתי מעמקי הנשמה. אמרתי שכואב לי הבטן ורצתי הביתה.
חזרתי למרצפות המלוכלכות, לאמא שמדשדשת בין הבלאגן, מחפשת ביצה בנרות בשביל לטגן לאחי הקטן חביתה. לאמא לא היה הרבה מה לתת לנו, אבל היה לה אהבה פשוטה ומלטפת ואת זה היא העניקה לנו בלי גבול ומידה"
למרות חייה הקשים ומצבה המנטלי הקשה היא צביעה נכונות לקחת אחריות על אחיה הקטנים אך מבקשת עזרה:
"אני רק בת 17, מבוגרת מספיק בשביל להבין את עומק המצוקה, הבדידות והסכנה שלנו.
צעירה מידי בשביל לקחת אחריות כלכלית, רגשית ופיזית על כל המשפחה.
אני פונה אליכם ומתחננת: אם תראו את התמונות של הבית תבינו ברגע, עברנו מספיק בחיים, אנחנו על סף תהום פעורה, אנא תעזרו לי להציל את המשפחה!"