חוק הגיוס החדש יוצר מראית עין של מערבולת פוליטית, מהצד החרדי נשמעות זעקות נהי וקינה, ומצד שני יאיר לפיד יוצא בצהלות ניצחון ובמסיבות עיתונאים. המציאות העובדתית היא שאין כאן לא אסון ולא הישג, מדובר בחוק מעורפל וחסר משמעות כמעט לחלוטין. ללפיד אין על מה לצהול, ולבחורי הישיבות אין ממה לפחד. דרמה על מאומה.
חוק הגיוס המדובר הוא אחיזת עיניים במימדים קולוסליים, ולא נועד אלא להביא "הישגים" תקשורתיים ל"יש עתיד" והעומד בראשה. מדובר בחוק אשר למעשה פוטר את כל בני הישיבות מגיוס באופן מוחלט לארבעת השנים הקרובות. מה יהיה לאחריהן? הכל אפשרי. חוק הרי אינו חתונה קתולית, תמיד אפשר לשנותו. ההיסטוריה הלא רחוקה של הפוליטיקה הישראלית מראה כי מפלגות מהפכניות נעלמות מהמפה הפוליטית במהירות, אין סיבה לחשוב שההיסטוריה תחריג את "יש עתיד", ולכן גם שינוי החוק הוא יותר סביר מאשר המשך קיומו. גם בהנחה שהחוק לא ישתנה, המכסות המוגדרות בו תואמות פחות או יותר את הסטטוס קוו הנוכחי. אלה שממילא מתגייסים גם כיום ימלאו את המכסות, והשאר חופשיים לנפשם. נושא הסנקציות הפליליות גם הוא לא מחזיק מים, אין אדם ריאלי החושב שהן ניתנות לאכיפה על אוכלוסייה גדולה כל כך, והסיבה היחידה שהן נכללו היא פשוט הפומפוזיות האדירה שניתן להציג אותן בתקשורת. הא ותו לא.
אישור הסנקציות הפליליות, לא ניתנות לאכיפה (צילום: ישי כהן)
הפגנות, זעקות ובכיות של החרדים כעת כנגד החוק, רק יסייעו ללפיד לגדול יותר תקשורתית. המאבק כעת כבר אינו פוליטי, הוא תדמיתי בלבד, ועבור תדמית של הישג הוא זקוק להפגנות החרדים. יען אם החרדים בוכים, אות הוא שבאמת הוא עשה משהו. אל לנו ליפול בפח זה, אל לנו לכתור לו כתרים במו ידינו עבור הישגים שהוא מעולם לא השיג.
מה שכן צר לי זו העובדה שהייתה כאן הזדמנות לתקן בעיה חברתית, כאשר מכל צידי המפה הפוליטית הסכימו לכך שקיימת בעיה. במקום להעלות פתרונות ריאליים, כמו למשל תגמול למשרתים, בסופו של דבר בחרו להתמקד במאבקי חרדים-חילונים ולהותיר את החיילים פראיירים בלא שכר. הזדמנות לתיקון הוגן כלפי כולם אבדה לה.
לבטל את מנגנון הרווחה הממשלתי
אבל דווקא סוגיה שירדה מסדר היום, אני חושב שהיא משמעותית יותר לדמוקרטיה ומעניינת יותר מבחינת יחסי חרדים-מדינה, וכוונתי לאמירתה של הנגידה קרנית פלוג על כך שהחרדים אחראים לעוני במדינה ולהורדת רמת הצמיחה. אני רואה את אמירתה כלא דמוקרטית, גם אם יש בה מן האמת העובדתית.
במדינה דמוקרטית, אסור לשלטון לכפות את האזרחים לאורח חיים מסויים. זכותו המלאה של כל אזרח לבחור את אורח חייו באופן חופשי, בין אם השלטון אוהב זאת ובין אם לאו. מותר להם לאזרחים לבחור באורח חיים של הסתפקות במועט תוך שקיעה בהגות רוחנית מבוקר עד ערב. אסור לו לשלטון ולנציגיו להביע דעתו בנושא, או "לתמרץ" אזרחים שלא לבחור באורח החיים הרצוי להם. מדינה ליברלית גם לא אכפת לה מה בחירותיהם החופשיות של האזרחים, מדינת רווחה סוציאליסטית מבועתת מבחירה חופשית של האזרחים.
חשוב לשים לב לאבחנה חשובה בדבריה של קרנית פלוג למרות שהיא עצמה לא כיוונה לאבחנה זו - החרדים לא פוגעים במדינת ישראל בשום צורה, הם פוגעים במדיניות הרווחה. במדיניות הסוציאליסטית הקיימת, כאשר קבוצת אוכלוסייה נהנית מהמשאבים אך לא תורמת להם (וזו זכותה המלאה), אזי המדינה נכנסת לגירעון ולהאטה. במקום לסגת מדיניות הרווחה, השלטון מנסה לכפות את האזרחים לסד האידאולוגי המתאים כדי להמשיך את הסטטוס קוו הסוציאליסטי. במקום להתאים את המדינה לאזרחים, מנסים להתאים בכפיה את האזרחים למדינה. זו לא דמוקרטיה.
אדגיש שוב: החרדים לא פוגעים במדינה בשום צורה, אם הם פוגעים אזי זה רק במנגנון הרווחה. מנגנון זה אין הכרח לקיים אותו במתכונתו, אלא אפשר ואף כדאי לשנותו למתכונת קהילתית. לא המדינה תהיה אחראית לרווחה, אלא הקהילה. אין לי ספק שהקהילה החרדית תוכל לקיים לעצמה מנגנון רווחה ראוי יותר וטוב יותר, ובכך גם להעלים את הסכסוכים עם קבוצות אוכלוסייה אחרות בנושא "מי מממן את מי"
יש לבטל את מנגנון הרווחה הממשלתי, אשר ממילא עושה עבודתו רמיה תוך שאיבת כספי ציבור באופן לא פרופורציונלי, ולאפשר לכל אחד לבחור את קהילתו ואת אורח חייו בלא שהשלטון יוכל אף לרמוז מילה על דעתו בנושא. אם נשכיל לעבור למתכונת קהילתית, אזי לאף אדם לא יהיה פתחון פה כנגד החרדים.
הטור הקודם: הפוליטיקאים רוצים כותרות, לא פתרונות