בשנים האחרונות הולכת ומתפשטת התופעה הרואה בחגיגות ל"ג בעומר מצווה גדולה וכמעט מחויבת. לא ירחק היום, ובו נתבייש אם לא נטלנו חלק בעליה לקבר רשב"י ובהילולה הכרוכה בה. כל זאת בגיבוי מסיבי ואוהד של כלי התקשורת החילונים והדתיים.
איני בא לפגוע חלילה במסורת רבת השנים לעליה לקבר, להדלקות ולתפילות, אך בשנים האחרונות התופעה חורגת מרמת חשיבותה ומגבולותיה הראויים.
כל התייחסות לתופעה מעין זו, דורשת התבוננות בעמדתם של גדולי ישראל לה. באחת משיחותיו אמר הרב ש"ך כי חגיגת ל"ג בעומר אינה מצווה גדולה וכי החזון איש היה מהדר גדול במצוות ואם היתה זו מצווה גדולה, הוא היה מקפיד עליה והיה גם הוא עולה לקבר רשב"י. גם הרב אלישיב נשאל פעמים רבות מאוד על כך, בפרט בשנים האחרונות עם התגברות התופעה. תשובתו ניתנה בניסוחים שונים: אני מעודי לא הייתי שם; רבי שמעון נמצא במשנה ,וכדומה.
ואם החזון איש, והרב ש"ך והרב אלישיב וראשי הישיבות ועוד גדולים רבים אחרים ראו את ל"ג בעומר כיום שיש להדגישו רק בהתחזקות בלימוד, מה נענה אחריהם? מה כל הנהירה לשם וריבוי הטקסים שאין להם דבר עם עולמם של גדולי עולם אלה, שעיצבו את דרכה של תורה ואת עולם הישיבות בארץ ישראל?
ההמוניות המקיפה את היום - מאיימת על מרכזיות לימוד התורה
יש להניח שהסחף הגדול והמגמה המתפתחת הרואה בחגיגות ל"ג בעומר בקבר רשב"י כמצווה מחוייבת, נובעת במידה רבה גם מכך שהציבור החילוני, המחפש זהות יהודית ואינו מוצאה כראוי, מוצא לנכון לקיים מצוות על פי נטיות הרגש, שאינן תובעות מחוייבות אמיתית.
כמו כן, האפשרויות הקלות להגעה למקום ותיקונים שנערכו למכשולות רבים מעודדים ותורמים לתופעה. כלי התקשורת למיניהם נרתמים לטפח את הסחף, במישרין או בעקיפין, תוך תיאורים מתמשכים ומפורטים על חגיגות היום, וראיונות עם אישי ציבור ורבנים על החשיבות העצומה לעלייה לקבר ולכרוך בה.
ההמוניות המקיפה את כל חוגי הציבור הדתי בחגיגות אלה, מאיימת על מרכזיותו של לימוד התורה ועל ההבנה כי זה רצונו האמיתי של רבי שמעון בר יוחאי, ולא הפיכתו של היום ליום הילולה שאינו מקובל על מעתיקי השמועה ומעבירי המסורת.
אני כותב כל זאת, כי נדמה לי שאפילו הפסיקו לדבר על כך.