חשיפה: מאמצי הפיוס בין הראי"ה קוק והגרי"ח זוננפלד

המכתב, שנכתב בב' במנחם אב תרפ"ב (1922), נשלח על ידי הרב יהודה לייב הכהן גולומב, ששימש באותה תקופה כשוחט ובודק (שו"ב) בקהילה היהודית המתחדשת בעזה. באותה תקופה שררו מתחים חריפים בין מנהיגי שלומי אמוני ישראל, אשר השפיעו על אחדות השורות בציבור שומר המצוות בארץ, שבאותה תקופה היה גם בלאו הכי מצומצם ביותר, והמחלוקת גרמה לו לנזק רב, הן מיניה וביה והן כלפי חוץ.

במוקד המחלוקת עמדה שאלת היחס לציונות החילונית והקמת מוסד הרבנות הראשית, כאשר הראי"ה קוק ראה את מוסד זה ככלי לקירוב והשפעה רוחנית על הציבור כולו, בעוד הגרי"ח זוננפלד והעדה החרדית חששו מפני קשר ממוסד עם הגופים החילוניים שיוביל להתערבות בענייני חינוך והלכה. הדבר כאב עד מאוד לרי"ל הכהן גולומב, ומכתב זה מגלה על מאמציו להשכין ביניהם שלום.

"כהן הנני מזרעו של אהרן הכהן"

בפתיחת המכתב מציג גולומב את עצמו בענווה: "אנוכי מקטני בני ישראל יושב אחורי התנור והכירים, באיזו פינה נדחה, ואין לי להכניס את ראשי בין גדולי גאוני ישורון, אבל... הנני משלומי אמוני ישראל. כהן הנני מזרעו של אהרן הכהן, שאהב שלום ורדף לעשות שלום בין אחד לשני".

אזכור ייחוסו לאהרן הכהן אינו מקרי - גולומב מצהיר כי הנטייה לרדוף שלום "מקוננת בחדרי לבבי", ומסביר שזו הסיבה להתערבותו בסכסוך בין מנהיגי היישוב. "בראותי את להב ההבערה שיצא לחלק בין הני רבותא, בין תלמידי חכמים פארי דורינו, אמרתי... ארהיב עוז... בנפשי לפנות אל כבוד תורתו בדברים אחדים היוצאים מקירות לבי פנימה, אולי יגלגל ד' איזה זכות על ידי לעשות דבר מה לטובת השלום!".

"לא תחת השפעה של שום איש"

גולומב מדגיש כי הוא פועל מיוזמתו האישית בלבד: "קודם כל הנני מבטיח לכבוד תורתו בהן צדקי שאינני כותב מכתבי זה תחת איזה השפעה של שום איש מישהו. בלי שום בקשה מאיזה איש, מאיזה מפלגה, כי מי יפנה לבקש זאת מאיש כמוני?".

בין הדברים הוא מסביר, כי מה שהניע אותו לכתוב את המכתב, היא העובדה שהמחלוקת הפכה לנחלת הציבור: "בראותי שכבר כותבים... בעיתונים והדברים מתפרסמים בתבל, על זה דוה לבי מאד!".

"מה יש בעולם יותר גדול מהשלום?"

בלב המכתב מובאת טענתו המרכזית של גולומב בשבח השלום: "אדוני! מה יש בעולם יותר גדול מהשלום? ומה מכוער יותר מהמחלוקת?" הוא מחזק את דבריו בציטוט מפי ר' אהר'לה מוילקומיר: "לו אדע שעל ידי איזו מחלוקת יביא משיח – אז אף שאני מחכה לו בכל יום שיבוא, לא ארצה במשיח ולא ארצה במחלוקת".

גולומב מציין כי אינו רואה צורך להזכיר בפני הרב זוננפלד את מאמרי חז"ל בעניין השלום, אך מבקש להדגיש נקודה אחת: "בכל פעם שנמצאים שני צדדים המתקוטטים, נמצאים אנשים נרגנים ומחרחרי ריב שאינם נותנים להתקרב את שני הצדדים בעצמם, כי יודעים הם אשר על פי רוב יכולים הצדדים גופא למצוא איזה דרך להתפשר, אבל מה יעשו אח"כ המחרחרים? הלא ישארו קרח מכאן וקרח מכאן".

"ראו מה שיש בין הרבנים שלכם!"

בהמשך המכתב, מתייחס גולומב לנזק התדמיתי הנגרם ליהדות הדתית כתוצאה מהמחלוקת: "לבי דווה על חילול כבוד התורה ולומדיה, וכשם ששונאינו, בני דודינו ששים ושמחים בשעה שהם רואים איזה פירוד במחננו, כך מתנגדינו בני עמנו, ששים ושמחים בראותם איזה מקרה בין חכמי ישראל, בין לומדי התורה".

הוא מוסיף כי מתנגדים אלה "תיכף מרימים זה על נס, בחפצם בזה להבזות את תלמידי חכמים, ומראים באצבע, ראו מה שיש בין הרבנים שלכם! ומי גורם לזה? אם לא המחלוקת!".

בחלקו האחרון של המכתב, מציע גולומב את עזרתו האישית: "לו יכולתי לבוא ירושלימה, כי אז אולי עלתה בידי להביא את כבוד תורתו לידי התקרבות, ואז הנני בטוח שהשלום יכון". הוא מציין כי ישנן "מניעות" שאינן מאפשרות לו לנסוע לירושלים "מפאת טעם כמוס עמדי", אך אם ידע שדבריו יעשו רושם, "הנני מוכן ומזומן לבוא במקלי ותרמילי".

המכתב מסתיים בקריאה נרגשת: "אדוני, יחוס וירחם על כבוד התורה, על כבוד האומה, ויושיט נא ידו להתקרב מעט, ואולי יצליחני ד' להיות השלוח של השלום, ואתן תודה לד' יודע השלום".

סיכום יחסו של הרב יהודה לייב הכהן גולומב, ששימש כשו"ב בעזה בשנת תרפ"ב (1922), כלפי רבי יוסף חיים זוננפלד

המכתב מציג תמונה של כבוד עמוק לצד ביקורת מרומזת. הרב גולומב פונה לרב זוננפלד בכבוד והערצה, מכנה עצמו "מקטני בני ישראל" ואת הרב "גאון" ו"פאר הדור". עם זאת, בין השורות ניכרת ביקורתו על עמדת הרב זוננפלד במחלוקת עם הרב קוק בנושא הרבנות הראשית.

בחוכמה רבה, הרב גולומב מזכיר את ייחוסו לאהרן הכהן "אוהב שלום ורודף שלום", ורומז שהמחלוקת מנוצלת בידי "מחרחרי ריב" ומזיקה לכבוד התורה. הוא מתחנן בפני הרב זוננפלד "יחוס וירחם על כבוד התורה, על כבוד האומה" ו"יושיט ידו להתקרב מעט".

המכתב מדגים כיצד הרב גולמב חלק על דעתו של גדול בתורה מבלי לפגוע בכבודו.

דמות מפתח בקהילת יהודי עזה

כזכור, חשפנו ב"כיכר השבת" פרטים נוספים על דמותו המרתקת של הרב גולומב ועל פעילותו בעזה. בין היתר, פורסם כי גולומב קיבל ספר תורה עבור הקהילה היהודית בעזה מהרב יעקב הכהן שכביץ מגדרה, והודה לו על כך במכתב שפורסם בעיתון 'הארץ' בשנת תרפ"א (1921).

כמו כן, נחשף קשר מיוחד בין גולומב לבין "האדמו"ר החלוץ", הרב ישעיהו שפירא, שתמך בהתיישבות היהודית בעזה. במכתב מתש"ג (1943) כתב גולומב לאדמו"ר: "מאלול שנת תרפ"ג זוכר אני את דבריו החביבים אלי בשבתו בלשכת המזרחי אז. וכת"ר עודדני לבלי לעזוב את עזה".

לצד פעילותו הדתית, שימש גולומב גם כאיש מפתח בתיווך רכישת קרקעות עבור המוסדות הציוניים. בזכות קשריו העסקיים כמנהל סניף יקב "ראשון לציון" בעזה וכבעל חנות למשקאות חריפים, פיתח גולומב קשרים הדוקים עם האליטה המקומית, קשרים שניצל לטובת ההתיישבות היהודית באזור.

מכתבו המלא של הרב גולומב למרא ארעא דישראל הגרי"ח זוננפלד, באדיבות החוקר התורני הרב החסיד ר' יחיאל גולדהבר בפרסום ראשון:

"בעזרה"י יום ד' ב' מנחם אב תרפ"ב עַזָה ארץ ישראל

לכבוד הר' הגאון וכו' הרה"ג זוננפלד שליט"א

אנוכי מקטני בני ישראל יושב אחורי התנור והכירים, באיזו פינה נדחה, ואין לי להכניס את ראשי בין גדולי גאוני ישורון, אבל ... הנני משלומי אמוני ישראל. כהן הנני מזרעו של אהרן הכהן, שאהב שלום ורדף לעשות שלום בין אחד לשני, והנטיה הזו מקוננת בחדרי לבבי, ובראותי את להב ההבערה שיצא לחלק בין הני רבותא, בין תלמידי חכמים פארי דורינו, אמרתי ... ארהיב עוז... בנפשי לפנות אל כת"ר בדברים אחדים היוצאים מקירות לבי פנימה, אולי יגלגל ד' איזה זכות על ידי לעשות דבר מה לטובת השלום! אבל קודם כל הנני מבטיח לכת"ר בהן צדקי שאינני כותב מכתבי זה תחת איזה השפעה של שום איש מישהו. בלי שום בקשה מאיזה איש, מאיזה מפלגה, כי מי יפנה לבקש זאת מאיש כמוני ? – אבל בראותי שכבר כותבים... בעיתונים והדברים מתפרסמים בתבל, ע"ז דוה לבי מאד! אדוני! מה יש בעולם יותר גדול מהשלום? ומה מכוער יותר מהמחלוקת? מספרים על הרה"ר ר' אהרעלר מוילקומיר שהיה רגיל לומר, לו אדע שעל ידי איזו מחלוקת יביא משיח – אז אף שאני מחכה לו בכל יום שיבוא, לא ארצה במשיח ולא ארצה במחלוקת. בוודאי יודע כת"ר כל מאמרי חז"ל בענין השלום, ואין לי להרבות בזה, אבל אני רוצה ... להעיר את כת"ר רק על דבר אחד: בכל פעם שנמצאים שני צדדים המתקוטטים נמצאים אנשים נרגנים ומחרחרי ריב שאינם נותנים להתקרב את שני הצדדים בעצמם, כי יודעים הם אשר על פי רוב יכולים הצדדים גופא למצוא איזה דרך להתפשר, אבל מה יעשו אח"כ המחרחרים? הלא ישארו קרח מכאן וקרח מכאן, ולכן בשביל [?]...דגים במים עכורים, לתועלתם ולהנאתכם הפרטים, הם אינן נותנים להתקרב. גם פה את שני הצדדים מיראתם פן יעשו שלום, וישארו בלי עבודה. אדוני, לא לי להרבות דברים, אבל לבי דוה על חלול כבוד התורה ולומדיה, וכשם ששונאינו, בני דודינו ששים ושמחים בשעה שהם רואים איזה פרוד במחננו, כך מתנגדינו בני עמנו, ששם ושמחים בראותם איזה מקרה בין חכמי ישראל, בין לומדי התורה, הם ... תיכף מרימים זה על נס, בחפצם בזה להבזות את תלמידי חכמים, ומראים באצבע, ראו מה שיש בין הרבנים שלכם! ומי גורם לזה? אם לא המחלוקת! אדוני, בוודאי גלוי וידוע לפני כת"ר סעיף ו' ביורה דעה ס' רמ"ג, אבל מי גורם לזה? לו יכולתי לבוא ירושלימה, כי אז אולי עלתה בידי להביא את כת"ר לידי התקרבות, ואז הנני בטוח שהשלום יכון. אבל לדאבוני הגדול, יש מניעות שאינני יכול לנסוע כעת ירושלימה, מפאת טעם כמוס עמדי, בכ"ז לו אדע בטח שדברַי היוצאים מלב, יכנסו אל הלב, ודברי יעשו איזה פעולה, אז הנני מוכן ומזומן לבוא במקלי ותרמילי. אדוני, יחוס וירחם על כבוד התורה, על כבוד האומה, ויושיט נא ידו להתקרב מעט ואולי יצלחיני ד' להיות השלוח של השלום, ואתן תודה לד' יודע השלום.

בכל הכבוד ובהערצה ובברכה

...הכהן גולומב שו"ב".