אלפי בני ישיבות ואברכי כולל השתתפו אמש (שלישי) בשמחת החתונה לבנו של ראש הישיבה, הגאון רבי שלום בער סורוצקין, ראש מוסדות "עטרת שלמה" – באירוע חריג ונדיר בעולם הישיבות הליטאי.
כאשר שיאו של האירוע, היה בזמן שר' שלום בער הלהיב את ההמונים שעמדו על הפארנצ'עס בשירה אדירה נגד גזירת הגיוס. בגרון ניחר צעקו המוני בני תורה, בחורים ואברכים יראי ה': "בלשכותיהם אין אנו מתייצבים".
אין זה סוד שהציבור החרדי נמצא בצומת דרכים. המדינה, כגוף, עומדת ומעכבת את צעדיו. לימוד התורה, שעליו העולם עומד, כעת עומד בפני עבירה על החוק – פשוטו כמשמעו. ולאופטימיים חסרי התקנה שבינינו – זה הזמן לעקוב אחר התיעודיים מאמש, ולהיווכח כיצד תחת אווירת ההשראה והשמחה של החתונה, הסתתר חוסר האונים. – לומדי התורה ההולכים לפני המחנה – בסכנה!
איך הגענו עד הלום?
היחסים העדינים עלי אדמות הם יחס הציבור החרדי למדינה שבארץ הקודש. זאת מערכת יחסים עדינה, מלאכה קשה שבמקדש, שעליה עמלו גדולי הדור: "להיות עם – אבל להרגיש בלי", "ובתוך עמנו אנו יושבים". אך דבר אחד היה ברור עד אתמול: ענייניהם של בני התורה – בחורים ואברכים שתורתם אומנותם – לא הייתה בדרך קיצונית, מעולם לא נעשו שימוש במוטיבים של אלו שראו ורואים במדינה את אם כל חטאת וראש לכל חולי.
ובפרט, בנוכחותם של רבנים וראשי ישיבות נודעים בשערים. האשמה, חלילה, לא מוטלת על אותם בחורים ואברכים. מומלץ ואף חובה להבין אותם.
אתם הראש – אתם אשמים!
אנו נמצאים בימים הקשים ביותר לאדם החרדי החי במדינת ישראל: קיצוץ קצבאות, ביטול סבסוד מעונות, מעמד בני תורה, חוק הגיוס, מעצרים, בתי כלא. כל אלה אינם סיפורים על עיירות באירופה במאה שעברה תחת שבט הפריץ, אלא מציאות יומיומית בישיבת מיר, באיצקוביץ בעיר בית שמש או בשדה התעופה. וכל זה – תחת ממשלת ימין מלא-מלא.
לא פלא שאותם בחורים ואברכים צעקו ושרו אתמול "אין אנו מתחשבים". האם יש מישהו שמתחשב בהם?
האם מישהו מחברי הכנסת החרדים (קשה לכנות אותם "שלוחי דרבנן" בימים כאלה, הרי– לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי) יצא אל הציבור, יישיר מבט ויאמר מה קורה? תמונת מצב? אסטרטגיה?
האם מישהו מנבחרי הציבור מאנ"ש ירים את ידו ויאמר: זהו, באו מים עד נפש? האם אחד מהם יהיה מספיק הוגן להביט באותם ההורים שפוחדים לטוס לחו”ל, שמא בנם ייעצר כאחרון הפושעים?
מי מהם מוכן לספר לנו כיצד, תחת גזירת המעונות, אמורים אברכים לשכן את ילדיהם הקטנים כי"ר לקראת השנה הבעל"ט? האם לא תודו שהברית הלא קדושה עם מר בנימין נתינהו באה לסיומה כי טוב מאוחר מלא כלום? או כל הסבר אחר, העיקר תשמיעו את קולכם לצעקת האברכים והבחורים כקול קורא במדבר.
הסירוב המוחלט שלהם להתראיין, להראות את פניהם לציבור, להסתכל לשולחיהם בעיניים ולומר: לא עמדנו במשימה – הוא בלתי נתפס.
תנו לח"כים לדבר!
המראות שראינו אמש – שראשי ישיבות מקפצים ומפזזים בכל עוז בשמחת חתן וכלה שהפכה למפגן פוליטי ואנטי-מדינתי, שנדמה כאילו נלקח מעולמה של חצר סאטמר פינת תורה ויראה – היו צורמים. ואין איש מאיתנו שיגלגל עיניים ויאמר: לא מתאים! ס’פאסנישט!
נכון, המדינה נגד חרדים. השמאל נגד חרדים. בג"ץ, האו"ם – כולם נגדנו. אבל לכן אנחנו יוצאים פעם בכמה זמן לבחירות, ופועלים במצוות "ועשית ככל אשר יורוך", לבחור בכם, לשלוח אתכם לכנסת.
ובת קול מנהמת כיונה: האם לא לעת כזאת הגעתם למלכות?