בעקבות הפרסום על שיפוץ “קבר רב אשי” בהר שנאן, הפנה את תשומת ליבנו החוקר דיויד שפירו, המתמחה בחקר מסורות קברי צדיקים בארץ ישראל, למחקרו המקיף בנושא. שפירו, אשר מזה מספר שנים מתמקד במחקר ביקורתי על מיקומם של קברי צדיקים והאמת היא נר לרגליו, העביר לעיוננו את ממצאיו.
- קבר רב אשי בשטח לבנון שופץ בחשאי; המצבות נצבעו בכחול והגדר הוזזה ממקומה | חשיפה
"מעשה בשלושה קברים, כמה חסידים ורב אשי אחד", כותב שפירו. "האירועים האחרונים בגבול לבנון, בהם אף נפצעו לוחמי צה"ל במהלך ניסיון פריצה של חסידי ברסלב למתחם המזוהה כ'קבר רב אשי', מעלים סוגיה היסטוריוגרפית מורכבת הראויה לבחינה מדוקדקת".
"רב אשי, מגדולי האמוראים הבבליים במאה ה-4, עמד בראש ישיבת סורא והיה דמות מרכזית בעריכת התלמוד הבבלי, מה שהפך אותו לאחד האישים המשפיעים בהיסטוריה היהודית. אולם עוד קודם עולה השאלה המתבקשת – כיצד מוצא את עצמו חכם בבלי בגבולות ארץ ישראל?".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
"אמנם מחקרים רבים מצביעים על כך שתפקידן של מסורות ומקומות קדושים אינו בהכרח להעיד על מיקומם ההיסטורי של חכם מסוים או אתר מסוים, אלא לשרת את הציבור כאתרי תפילה ומקומות קדושים. עם זאת, התלמוד בבלי עצמו מתאר את העלאת עצמותיהם של כמה מגדולי האמוראים לקבורה בארץ ישראל[1]. אך זהו כבר נושא לדיון בפני עצמו".
"מניתוח היסטורי-ביקורתי של המקורות", ממשיך שפירו, "עולה כי ההסתברות לזיהוי גיאוגרפי של קבר האמורא הבבלי, שנפטר לפני כ-1600 שנה, היא אפסית. יתר על כן, במסגרת הקורפוס של חכמי התקופה התלמודית, אין לזהות אפילו עשרה אישים שניתן לאמת את מיקום קבורתם עם היתכנות סבירה".
התפתחות המסורת
"מסתבר שלקבר רב אשי באזור אכן קיימים תיעודים על מסורת כזאת החל ממפנה המאות ה-14 - ה-15", מציין שפירו. "התיעוד הקדום ביותר המזהה את קברו של רב אשי באזור ארץ ישראל מופיע ככל הנראה בחיבור 'ציוני קברים בארץ ישראל', המתוארך למחצית הראשונה של המאה ה-15 (אף שקיימות הערכות המקדימות ואחרות המאחרות את זמנו), חיבור זה נחשב למקור חשוב ומדויק בין מקורות מקומות הקדושים. תיעוד זה ממקם את קברו סמוך למערת פמיאס (בניאס), לצד קברי רב פפא ובני אביי:
"וסמוך לשם (=מערת פמיאס) מערה אשר בתוכה קברי ר' פפא ורב אשי בני אביי ז"ל".
'ייחוס האבות', חיבור המתעד את המקומות הקדושים בארץ ישראל מראשית המאה ה-15", מציין שפירו, "שנוסחיו המוקדמים מתוארכים לסוף המאה ה-15. חיבור זה מתעד את 'קבר רב אשי' בבניאס (לצד רב פפא ובני אביי), תוך הוספת התייחסות ייחודית לברית בין הבתרים.
"וגם שם (=פמיאס) מקום ומערה תחתיו וקבורים בה רב פפא ורב אשי ובני אביי וקורין להם אל-עובאד ושם מעמד אברהם אבינו בברית בין הבתרים והוא על ראש ההר וקורין לו הגויים מעשעד אל טאיר".
שפירו ממשיך ומביא תיעודים נוספים מהמאה ה-15: "מסורת זו מקבלת חיזוק נוסף ברשימה המכונה 'אלה מסעי בני ישראל'... הרשימה מונה גם היא את קבר 'רב אשי' (לצד רב פפא ובני אביי), ומתוארכת לשלהי המאה ה-15:
'וקרוב לשם (=לדן) קבר רב פפא ורב אשי בני אביי'".
החוקר ממשיך ומביא מקורות נוספים: "גם החיבור 'יחוס הצדיקים' מסוף המאה ה-15 (שזכה לגרסאות רבות ועל מקורו חלה מחלוקת), מאשרר את זיהוי המיקום בבניאס:
"וגם שם מקום ומערה תחתיו וקבורים בה בני אביי ובני[2] רב פפא ורב אשי וקורין להם אלעבאד".
שפירו מביא גם תיעוד יחידאי ומאוחר המשקף את המחצית השנייה של המאה ה-19, המייחס את קבר רב אשי לאזור שלישי: "לדרום העמק נמצא הכפר עכברה הנזכר במס' ב"מ דף פ"ד, והכפר עומד באמצע ההר בשיפולו, ומתחת הכפר ישתרע גן גדול מעצי אתרוגים ושארי מיני פירות ובאמצע הגן נמצא קברו של ר' ינאי סבא ור' אשי מנהרדעי הנזכר בתלמוד פעמים רבות, אדמת הכפר פורי' מאוד ואנשי עיה"ק ילכו בכל חג הפסח ביום ב' דחוה"מ על קבריהם".[3]
"הציטוט הבא", מציין שפירו, "אינו יכול להיחשב כתיעוד היסטורי מהימן, שכן מחברו מציין במפורש בהקדמתו כי לא ביקר בכל המקומות המוזכרים בספרו ואף מצרף רשימת מקורות מהם שאב את ידיעותיו. עם זאת, על אף שהסבירות לכך נמוכה, אם אכן תיעד מקום זה ממקור ראשון, הרי שתיעודו משקף את תחילת המאה ה-20:
"עוד שם מערה וקבורים בה בני אביי ורבא ובני רב פפא ורב אשי, רב ביבי ורב שימי".[4]
הדיסוננס הגיאוגרפי והתפתחות המסורות המתחרות
שפירו מצביע על כך שעל פי מחקרם המקיף של הרצברג, סטפנסקי וגבאי (2007), עדויות עולי רגל ממקמות בעקביות את קברו של רב אשי בסמיכות למערת פמיאס. "האתר הידוע כ'מקאם אל-חאדר', המקודש לעדה הדרוזית ומיוחס לאליהו הנביא, נמצא מעל מערת בניאס. האתר מתאפיין במערה סתומה ובסימון באמצעות גל אבנים - פרקטיקה מסורתית לציון מקומות קדושים בעלי נראות מוגבלת".
"מנגד", מדגיש שפירו, "זיהוי קברו של רב אשי באזור הר שנאן, שלא ב'מערה', במקום המכונה עובאד/שיח' אל בלד, מהווה למעשה טעות היסטורית-גיאוגרפית. טעות זו נובעת מפרשנות שגויה של המונח 'אל-עובאד' המוזכר במקורות הקדומים, שהתפרש בטעות כשם מקום בעוד שבמקור התייחס ל'עובדי האל'".
"תיעוד מכריע לגנסיס של הזיהוי השגוי", כותב שפירו, "מופיע בכתבה עיתונאית משנת 1972 מאת חוקר המקומות הקדושים צבי אילן: 'רואים את מצודת הוגין במרגליות מתחתינו ומגיעים למצפה הר שנאן, שגובהו 902 מ' מעל פני הים. היה שם קבר של שייח' עבד, ומישהו רשם על שלט הגבול קבר ר' אשי. לא ידוע על שום מה".
סיכומם של דברים
"הניתוח ההיסטוריוגרפי מצביע באופן חד-משמעי על כך שהזיהוי המודרני בהר שנאן הוא תופעה מאוחרת, בת כ-53 שנים בלבד, שמקורה בבלבול טופונימי ובהעתקה שרירותית של שילוט באזור הגבול. מנגד, המסורת המזהה את הקבר בבניאס נשענת על רצף תיעודי שנמשך כ-650 שנים בקירוב".
"עם זאת", מסכם שפירו, "יש להבהיר כי גם מסורת ממושכת אינה מהווה הוכחה חד-משמעית לאותנטיות הזיהוי, שכן הפער הכרונולוגי בין תקופתו של האמורא הבבלי לבין ראשית התיעוד המסורתי עומד על קרוב לאלף שנים. ההתעקשות העכשווית על זיהוי הקבר בהר שנאן, חרף הראיות ההיסטוריוגרפיות הסותרות, ממחישה את הדינמיקה המורכבת שבין היסטוריה, מסורת וצרכים דתיים-חברתיים בני-זמננו".
הקבר בהר שנאן הוקם ושופץ בידי הארגון 'קדמונינו' ('הועד להצלת הקדמונים בארץ ישראל') בתמוז ה'תש"ן (יולי 1990), כחלק ממפעל שימור אתרי המורשת בארץ ישראל.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בשבוע הבא נביא בע"ה מאמר נוסף מאת שפירו, שבו הוא דווקא מאשש את המסורת לגבי מיקומו של קבר צדיק אחר.
[1] ראו למשל: תלמוד בבלי, מועד קטן, דף כה, עמוד ב'
[2] רב פפא הוחלף ב'בני' רב פפא
[3] גבעת שאול, מאת שאול הורנשטיין, עמ' 40, פרשבורג, ה'תרנ"ג, 1893
[4] טוב ירושלים, מאת אשר אנשיל גרינוולד, אונגוואר, ה'תרצ"ד, 1934; תרגום חופשי מיידיש
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com