'מסית ומדיח' ו'התחבר לחברה אסורה': המתקפה הכפולה של הגאון ההונגרי על שני גדולי ירושלים

החודש, בכ"ו בשבט תשפ"ה, אנו מציינים 85 שנים לפטירתו של הגאון רבי שאול בראך זצ"ל, מגדולי פוסקי הונגריה, שנפטר בגיל 75 בשנת ת"ש (1940). מסכת חייו הסוערת, שהחלה בילדות מופלאה בניטרא והסתיימה במאבק עיקש נגד כל זרמי המודרנה, ממשיכה להדהד גם היום.

בנוגע לציונות ואגודת ישראל כתב: "כל מי שמאמין בתורת משה ירחק מאד מאהלי ציונים ומזרחים וימנע מלאכול ולשתות אצלם כמו אצל נכרים והי' ראוי להבדילם מקהל ישראל כמו שעשו אבותינו עם הצדוקים ובייתוסים והקראים...".

על הרב קוק כתב בתשובה מיום י"א תשרי תרפ"ז: "הוא מסית ומדיח כירבעם בן נבט, לא רציתי להזכיר שמו המרומז בישעיה כ"ח ח' (כי כל שלחנות מלאו קיא ר"ת אברהם יצחק קוק)... דקרובים דרכיו לאותו האיש... ויש תקוה טובה שגם הוא יתנצר... וכל אשר יכבד אותו הוא ממש כמשתחווה לע"ז".

גם מהגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, דמות שנחשבה לסמל הקנאות והמאבק בציונות בירושלים, לא חסך הרב בראך את שבטו. למרות שהרב זוננפלד נודע כמתנגד חריף לרב קוק ולתנועה הציונית, בעיני הרב בראך גם הוא לא היה קיצוני מספיק. הרב בראך ראה בחומרה רבה את השמועות על קשריו של הרב זוננפלד עם תנועת 'אגודת ישראל', שנחשבה בעיניו כפשרנית מדי וכסטייה מדרך האבות האמיתית.

בחיבורו "אבות על בנים", שפורסם בשנת תרפ"ו, הביא הרב בראך את דברי הגאון רבי יהודה גרינוואלד, שגם הוא ראה בחומרה את התקרבותו של הרב זוננפלד לאגודת ישראל. וכך כתב במילים חריפות ובלתי מתפשרות:

"ובענין חברת אגודת ישראל, לא אכחד מלחוה דעתי הנה הגאון הקדוש יודא זצ"ל גרינוואלד בספרו אל הגאון הצדיק מו"ה יוסף חיים זאנענפעלד התמרמר מאד על השמועה שהגאון הנ"ל התחבר עצמו אל חברא זו וביקש מאתו שיעמוד כנגדם." — "אבות על בנים: (ביאור על מסכת אבות", דפוס יעקב ווידער, סמיהעאלי תרפ"ו. עמ' כז.)

הבאת דברים אלו בספרו מעידה על הקו הבלתי מתפשר שנקט הרב בראך, שלא היסס לצאת גם נגד דמויות שנחשבו לקנאיות בעולם החרדי. עבורו, כל סטייה, קלה ככל שתהיה, מהדרך המסורתית, וכל ניסיון להתמודד עם אתגרי העת החדשה באמצעות התארגנות מודרנית כמו 'אגודת ישראל', היו בגדר פשרנות אסורה וסכנה רוחנית ממשית.

עמדותיו של הרב בראך לא צמחו בחלל ריק. כפי שנראה בחלק הבא של הכתבה, כבר בילדותו המוקדמת בניטרא, נחשף למחלוקות בין רבנים ולמדן את חשיבותה של עמידה נחרצת על עקרונות, דבר שעיצב את אישיותו התקיפה בהמשך חייו.

הביקורת המורכבת: בין הרב קוק לרב זוננפלד

מעניין לראות את ההבדל המשמעותי בין התייחסותו של הרב שאול בראך לרב קוק, שהייתה ישירה, חריפה ובלתי מתפשרת, לבין התייחסותו לרב יוסף חיים זוננפלד, שהייתה מורכבת יותר. שניהם היו מנהיגי היהדות בארץ ישראל, אך עמדו בשני קצוות אידיאולוגיים - הרב קוק כתומך בשיתוף פעולה עם הציונות, והרב זוננפלד כמתנגד חריף לה.

הרב בראך, שמיקם את עצמו בעמדה קיצונית יותר מהקיצוניים ביותר, מצא פגם אפילו בקנאותו של הרב זוננפלד. הוא לא תקף אותו ישירות אלא באמצעות ציטוט דברי ביקורת של הרב יהודה גרינוואלד, שהביע התמרמרות על שמועות לפיהן הרב זוננפלד "התחבר" לאגודת ישראל.

בעיני הרב בראך, עצם הנכונות של הרב זוננפלד להשתייך לתנועה ממוסדת כמו אגודת ישראל, אפילו כזו שנוסדה במטרה להתנגד לציונות ולרפורמה, הייתה כבר פשרנות אסורה. בעולמו של הרב בראך, כל התארגנות מודרנית, גם אם מטרתה התנגדות למודרנה, חשודה בהידמות לשיטות ה"אויב" ולכן פסולה.

עם זאת, הרב בראך מציין בכתביו שהוא מביא את הדברים "לעורר זכות" על הרב זוננפלד – ביטוי המעיד על מידה מסוימת של כבוד והערכה, בניגוד בולט ליחסו לרב קוק. נראה שהרב בראך ראה את הרב זוננפלד כמי שסטה במעט מהדרך הנכונה, אך עדיין נותר בתוך גבולות הלגיטימיות, בניגוד לרב קוק, שאותו ראה כמי שחצה לחלוטין את הגבול.

קהילה ייחודית בניטרא

בשנות ילדותו של הרב שאול בראך, היתה ניטרא תופעה יוצאת דופן בנוף היהדות האורתודוקסית. היא הייתה הקהילה היחידה בכל המדינה ובין כל הקהילות האורתודוקסיות שבה כיהנו שני רבנים במקביל, כששניהם נושאים בתואר אב"ד (אב בית דין) עם כל הזכויות הנלוות.

המצב הייחודי הזה נבע ממחלוקת עמוקה בין שני פלגי הקהילה בכמה עניינים הנוגעים להנהגתה. למרות שמדובר היה בשני פלגים חרדיים, המתח ביניהם היה משמעותי. כדי למנוע הסלמה של המחלוקות, הגיעו הצדדים לפשרה יוצאת דופן - כל קבוצה תבחר לעצמה רב משלה.

בראש שני הפלגים עמדו שני גאונים מפורסמים:

1. הגאון רבי שלמה דייטש זצ"ל
2. הגאון רבי יוסף הוניג זצ"ל

למרות המחלוקת, הקהילה נשארה מאוחדת במוסדותיה. ההפרדה היחידה הייתה בבתי הכנסת - לכל רב היה בית כנסת משלו. המשכורות לשני הרבנים שולמו מקופה אחת של הקהילה. כל רב דרש בבית הכנסת שלו, פסק שאלות והלכות לאנשיו, וניהל את ענייני הדת של קהילתו.

בתוך המציאות המורכבת הזו צמח הילד שאול בראך. בגיל 11, הוא עשה דבר יוצא דופן - למד בשתי הישיבות במקביל. הוא היה עובר מישיבה לישיבה ומשיעור לשיעור, מתייצב לבחינות אצל שני רבותיו, ואף מעבר לכך - למד שתי מסכתות נוספות בעצמו.

בעדות שסיפר לתלמידיו שנים לאחר מכן, תיאר הרב בראך את מסירותו ללימוד: "לא הפסקתי מלימודי אפילו רגע אחת במשך כל מעת לעת, פרט למעט השעות שישנתי, לא יותר משלוש עד ארבע. כשהייתי בן אחד עשרה, הייתי כבר תלמיד חכם מופלא, ידעתי כמה מסכתות בע"פ עם הרבה מפרשים".

ניתן לשער שהחשיפה המוקדמת למחלוקת בין שני הרבנים, והיכולת לראות את שני הצדדים מקרוב, השפיעה עמוקות על אישיותו של הרב בראך. אולי דווקא המחלוקת המכובדת הזו, שנפתרה בדרכי שלום תוך שמירה על עקרונות, עיצבה את גישתו התקיפה בעתיד כנגד תנועות שראה בהן סטייה מדרך התורה כ'אגודת ישראל' והתנועה הציונית.

רקע משפחתי ושורשים

הרב שאול בראך נולד בכ"ט בשבט ה'תרכ"ה (25 בפברואר 1865) להרב אלעזר ולאמו ליבא, בת הרב יעקב מאיר צבי פרידלנדר, מחבר הספר "דרך ימה". סיפור מעניין קשור לשם משפחתו - המשפחה, שמקורה בעיר פרערא שבצ'כיה, נקראה במקור על שם עירם 'פרערא', אך סבו של הרב שאול, יחד עם ששת אחיו, החליטו לשנות את שמם ל'בראך'.

שלוש תחנות של השפעה

במהלך חייו כיהן הרב בראך בשלוש קהילות משמעותיות:

• קרולי - 14 שנה
• מאגנדורף - 18 שנה
• קאשוי - 17 שנים אחרונות

בכל מקום שבו כיהן כרב, הפיץ את תורתו ההלכתית וההשקפתית בדמות משנתו החריפה נגד הציונות ואגודת ישראל. הוא לא הסתפק בהתנגדות שקטה, אלא פעל באופן אקטיבי להפצת דעותיו בקרב הציבור.

בין ספריו הרבים:

• "משמרת אלעזר" על המועדים
• "בהיות הבוקר" - דרושים לשבועות
• "גבעת שאול" על חודש אלול

הרב שאול בראך נפטר ביום שני, כ"ו בשבט ה'ת"ש (5 בפברואר 1940), והשאיר אחריו מורשת של תורה והשקפה. השנה, תשפ"ה (2025), מציינת 85 שנה לפטירתו. דמותו ממשיכה לעורר דיון והשראה בעולם היהודי, כשמשנתו התקיפה וההחלטית מהווה נקודת התייחסות משמעותית בשיח על יחסי דת וציונות.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

קברו בקאשוי, שמעליו הוקם אוהל, מהווה עד היום מוקד עלייה לרגל למבקשים ללמוד מדרכו ומורשתו.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com