על הכותל בישיבת וולוז'ין, אם הישיבות, התנוססה תמונה אחת בלבד - דיוקנו של הגר"א מווילנה. אותו הגר"א, שכאשר הגיע לידיו ספרו של הרמח"ל "אדיר במרום", לבש בגדי חג. דור אחד לאחר פטירתו של הרמח"ל, הפכה דמותו מ"מוחרם ומנודה" ל"מאור הגולה".
- "שטר ההתקשרות" הסודי שהוביל לסערה אדירה, חרם ושריפה
- בצל ליטוש היהלומים ומסע הרדיפות נולד הספר המפורסם
ספרו "מסילת ישרים", שנכתב בפשטות ובענווה בימי גלותו באמסטרדם, הפך לספר היסוד של תנועת המוסר. דווקא הספר שעליו כתב בהקדמתו: "החיבור הזה לא חיברתי ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר", נבחר על ידי רבי ישראל סלנטר להיות הבסיס לתנועה שעיצבה את עולם הישיבות.
השפעתו של הרמח"ל חצתה מחנות וזרמים. הרב דוד כהן, "הרב הנזיר", הצביע על תופעה מרתקת: תנועת החסידות, המוסר וההשכלה, למרות היותן עוינות זו לזו, כולן מצאו בכתביו מקור השראה. הרב קוק, בשיחה עם תלמידו רבי יצחק הוטנר התבטא באומרו: "סבורני שהנני גלגולו של רבי משה חיים לוצאטו", (ומסתבר שאמר זאת כאנלוגיה להתנגנות בקרב חלקים מהישוב הישן אליו).
משל אחד שכתב הרמח"ל, "גן המבוכה", הפך לסמל מאיר לדרכו המיוחדת. במשל זה תיאר גן שבו שבילים רבים מבלבלים, וכולם נראים דומים זה לזה. רק מי שעומד על המגדל שבמרכז יכול לראות את התמונה המלאה ולהבחין בין הדרך הנכונה לשגויה. כך גם בחייו - רק הזמן, כמו המגדל הגבוה, אפשר לראות את התמונה המלאה של פועלו.
סיפור חייו של הרמח"ל מהווה מראה מרתקת לתופעות דומות בימינו. כיום ניצבים בפני הקהילה החרדית אתגרים חדשים, ועמם מתמודדים רבנים שונים, כל אחד בדרכו הייחודית: הרב דוד לייבל, הרב אליהו מאיר פייבלזון, הרב אוריה ענבל, ואף דמויות מורכבות יותר כמו הרב משה הירש מנטורי קרתא.
כל אחד מהם מציע דרך שונה להתמודדות עם אתגרי השעה: הרב לייבל מקים מסגרות המשלבות לימודי קודש עם הכנה לפרנסה, ועומד בראש יוזמה להקמת חטיבה חרדית בצה"ל. הרב פייבלזון מפתח דרך מעמיקה בלימוד תורה ומחשבת ישראל, תוך שהוא מעז לגעת בסוגיות שנחשבות רגישות בעולם הישיבות. הרב ענבל מציע במסגרת בית מדרש הגר"א גישה ייחודית ללימוד תורה, המשלבת עיון במקרא ובמחשבת ישראל. והרב הירש, בדרכו השונה והנועזת, האמין שדווקא ניתוק מוחלט מהציונות וקשר עם הפלסטינים הוא הדרך הנכונה לשמר את היהדות המקורית.
למרות השוני הרב ביניהם, המשותף לכולם הוא מחויבות עמוקה להלכה ולתרי"ג מצוות, גם אם הדרך בה הם מיישמים אותה שונה מהמקובל. בדומה לרמח"ל בשעתו, כולם סופגים ביקורת נוקבת מצד חלקים בממסד החרדי. יש המאיימים עליהם, יש המוציאים נגדם כרוזים, ויש אף שנאלצים להתמודד עם פגיעה פיזית או איומים על חייהם.
האם גם כאן יחזור הגלגל? האם בעוד דור או שניים יתברר שדווקא הדרכים השונות והמגוונות הללו, שנראו בשעתן כסוטות מהדרך המקובלת, הן שסייעו לשמר את מסורת ישראל בתקופה של תמורות? משל "גן המבוכה" של הרמח"ל מלמד אותנו שלעתים רק המרחק - הן במקום והן בזמן - מאפשר לראות את התמונה המלאה. אולי גם במקרה זה, רק הזמן יאפשר לנו להבין את משמעותם האמיתית של המהלכים הללו בעולם התורה.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com