רקע היסטורי
בחורף הקשה של 1945, בעוד הכוחות הסובייטים מקיפים את בודפשט, התרחשה סדרת טבח מחרידה שתסמן אחד הפרקים האפלים ביותר בתולדות העיר. בעוד שחרור הגטו היהודי בבודפשט היה קרוב, בגבעות בודה, ובמיוחד בשכונת המעמד הבינוני וארושמאיור, חברי מפלגת "צלב החץ" שחררו גל טרור אחרון כנגד החלשים ביותר.
המקלטים האחרונים
בתי החולים היהודיים ומוסדות הסיעוד ברובע ה-12 של בודפשט שימשו כמקלט לאורך מרבית שנת 1944. תחת חסות הצלב האדום הבינלאומי ונציגויות דיפלומטיות של מדינות ניטרליות, מוסדות אלה אכסנו חולים קשישים ואלה שחיפשו מקלט מרדיפות. בית החולים היהודי ברחוב מארוש, בית החולים האורתודוקסי "דניאל בירו" ברחוב וארושמאיור, ובית האבות האורתודוקסי ברחוב אלמה עמדו כמבצרי התקווה האחרונים עבור מאות אנשים פגיעים.
הטבח בבית החולים ברחוב מארוש
ב-12 בינואר 1945 (כ"ח בטבת תש"ה), תחת פיקודו של אנדרש קון, פרצה כנופיה של כעשרים אנשי מיליציה חמושים לבית החולים ברחוב מארוש. הם החלו במסע ביזה אלים, תוך השחתת ציוד רפואי והשלכת חולים ממיטותיהם. לאחר מכן, הם אילצו את הניצולים לחפור קבר אחים בחצר בית החולים. 84 אנשים נרצחו באותו יום - 40 גברים ו-44 נשים. ארבע אחיות צעירות נלקחו למפקדה ברחוב נמטוולג'י, שם עונו, נאנסו באכזריות ונרצחו.
הטבח בבית החולים האורתודוקסי
יומיים לאחר מכן, ב-14 בינואר(כ"ט בטבת תש"ה), 20 עד 30 אנשי מיליציה פרצו לבית החולים האורתודוכסי "דניאל בירו" ברחוב וארושמאיור, בתואנה של בדיקת מסמכים. החולים הסופניים שלא יכלו לזוז נרצחו במיטותיהם, בעוד האחרים הובלו לחצר האחורית ונורו למוות. קבוצה של יהודים עם מסמכים מזויפים, עובדים לא-יהודים וכמה אנשים שהסתתרו במרתפים שרדו את ההתקפה הראשונית. אולם למחרת הרוצחים חזרו ורצחו כל ניצול שנמצא בבניין. כ-150 איש נרצחו במתקן זה. כדי להיפטר מהגופות, ב-17 בינואר הציתו את בניין בית החולים עד שנשרף כליל.
הליך הוצאת הקדושים מגיא ההריגה לפני הקבורה בקבר אחים
הטבח בבית האבות ברחוב אלמה
בית האבות האורתודוקסי ברחוב אלמה היה המוסד האחרון שהותקף. מיקומו, במרחק שני בלוקים בלבד מבית החולים ברחוב וארושמאיור, הפך את דייריו לעדים מזועזעים של הטבח שהתרחש בשכנותם. במשך ימים הם צפו בעשן המיתמר מבית החולים השרוף, כשהם לכודים וחסרי אונים.
ב-19 בינואר בלילה (ו' בשבט תש"ה - היום לפני 80 שנה), כשהכוחות הסובייטיים היו במרחק רחובות ספורים בלבד, הגיעה הכנופיה של אנדרש קון לבית האבות. בניגוד לטענותיהם הקודמות על "בדיקת ניירות", הפעם הם אפילו לא טרחו להמציא תירוץ. הם פרצו למבנה והחלו מיד בביזה שיטתית, תוך שהם גונבים כל דבר בעל ערך מהדיירים הקשישים חסרי הישע.
למרות שחלק מהדיירים החזיקו במסמכי חסות של הצלב האדום הבינלאומי, המסמכים לא הועילו להם. האנשים הקשישים, רובם בשנות השבעים והשמונים לחייהם, הוצאו בכוח מהבניין. הם הובלו בקור המקפיא של ינואר לפארק הסמוך, שם כבר נפער מכתש גדול מפגיעת פצצה. על שפת המכתש, אנשי המיליציה ביצעו את הרצח ההמוני באמצעות רימוני יד ויריות. למעלה מ-70 קשישים נרצחו באותו יום, וגופותיהם הושלכו למכתש.
הרב נחמן פרידמן: דמות מופת מקורבנות הטבח
בין קורבנות הטבח היה הרב נחמן פרידמן ז"ל, שנודע כאחד מל"ו הצדיקים הנסתרים בבודפשט. בתקופה שלפני המלחמה, רבים פקדו את ביתו לבקש את ברכתו. בערבי יום כיפור היו משתרכים תורים ארוכים של מבקשי ברכה לפתחו.
סיפורים מופלאים נקשרו בשמו, כמו המקרה של משפחה שניצלה מידי הגרמנים בזכות ענפי ערבות של "הושענות" שנתן להם. מקרה מרגש נוסף אירע כאשר מר לופלר מבודפשט הגיע אליו בבכי תמרורים, חרד לחייו מפני הסכנה המרחפת עליו. הרב נחמן נתן לו את העטרה מטליתו האישית כאמצעי הגנה - חפץ שליווה את מר לופלר לאורך כל המלחמה ואכן הגן על חייו.
בגיל 84, מצא הרב פרידמן מקלט בבית החולים היהודי המקומי, לאחר שבתו, שעבדה במקום, הבריחה אותו לשם יחד עם אחותה וילדיה הקטנים. כאשר הגיע המידע המוקדם על הטבח המתוכנן, הצליחה הבת להציל את אחותה וילדיה על ידי העברתם לחדר מדרגות סמוך מחוץ למתחם בית החולים, אך לא יכלה להוציא את אביה הקשיש.
קבר אחים
לאחר הטבח בבתי החולים ובתי האבות היהודיים בינואר 1945, נקברו הקורבנות בקבר אחים ליד בית החולים.
קבר האחים היה ממוקם סמוך לבתי החולים שבהם התרחשו הטבח, הקבורה בקבר האחים נעשתה באופן זמני.
זמן קצר לאחר הטבח, כאשר הנאצים ברחו והסתיימה המלחמה. אנשי ה"חברה קדישא" נכנסו לאזור וקברו את כל הקורבנות יחד.
הקדוש נגלה בחלום לשומר הגוי
לאחר הטבח, אירע סיפור יוצא דופן: הרב נחמן פרידמן הופיע בחלום לשרת הלא-יהודי של המקום שלוש פעמים, מבקש שיאסוף את גופתו לקבורה ומציין את מיקומה המדויק. רק לאחר שהזהיר בחלום השלישי כי השרת לא יקום למחרת אם לא יפעל, הלך השרת עם עוזרים נוספים לחפש את הגופה.
תחת ריחות איומים של הגופות, הם הוציאו את גופתו של הרב נחמן פרידמן לפי ההוראות שניתנו בחלום - מתחת לעשרות הגופות שהיו בחצר. כשמצאו אותה, התגלתה תופעה מופלאה: גופתו הייתה שלמה לחלוטין וללא כל סימני פגיעה, כאילו היה ישן - עדות נוספת לקדושתו בחייו. הוא זכה לטהרה ולקבורה כדין בבודפשט. אך גם זה, לא כמנוחת עולמים...
מקבר אחים בבודפשט לבית החיים זכרון מאיר בבני ברק
עשרים וחמש שנים לאחר המלחמה, בשנת 1965, חזר בנו, הגה"ח רבי אליעזר פרידמן זצ"ל, מדמויות ההוד בבני ברק, לבודפשט. בפעולה נועזת, העלה את עצמות אביו במזוודה לארץ ישראל במבצע פרטי וסודי שלו עצמו, ללא כל עזרה מהרשויות.
כשהגיע לבני ברק, נכנס לבית המדרש של ויז'ניץ שנמנה על חסידיו וכינס מניין יהודים שליוו אותו לבית העלמין. כיום נח הרב נחמן פרידמן בבית החיים זכרון מאיר בבני ברק.
משפטו והוצאתו להורג של קון אנדראש לאחר המלחמה
קון אנדראש נעצר והועמד לדין בבית משפט עממי. הוא הודה בחלק מהפשעים, אך הכחיש את מעשי הרצח. למרות הכחשותיו, בית המשפט הרשיע אותו וגזר עליו עונש מוות. קון אנדראש נתלה ב-19 בספטמבר 1945, כשהוא קורא "התמדה!" ברגעיו האחרונים.
בתום המערכה הרצחנית, נרצחו למעלה מ-300 אנשים בשלושת המוסדות. רק באפריל 1945 החלו החפירות באתרי הטבח. בסדרת משפטים בין השנים 1945 ו-1951, עשרים מחברי קבוצת צלב החץ של וארושמאיור נידונו למוות והוצאו להורג.
כיום, לוחות זיכרון מסמנים את אתרי הטרגדיה. בשנת 2015 הוקמה אנדרטה חדשה ומקיפה באתר ברחוב אלמה, המספרת את הסיפור המלא של מה שהתרחש באותם ימים נוראים.
מספר הקורבנות היהודים הכולל מידי אנשי צלב החץ בבודפשט מוערך ב-8,000 עד 9,000 נפש.