"עִיּוֹן" הייתה עיר מקראית באזור שיועד לשבט דן בצפון נחלת שבט נפתלי. בשל מיקומה האסטרטגי על גבול הצורים והצידונים, היא ידעה כיבושים רבים לאורך ההיסטוריה. העיר נזכרת פעמיים בספר מלכים ופעם אחת בדברי הימים ב'[1].
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ההיסטוריה של עיון מתחילה הרבה לפני התנ"ך, עם אזכורים בכתבי המארות המצריים מראשית המאה ה-18 לפנה"ס, וברשימת הערים של תחותמס השלישי מתחילת המאה ה-15 לפנה"ס. בתקופת המשנה והתלמוד, המקום נזכר כ"נוקבתא דעיון", ומתואר כנקודה הצפון-מזרחית של ארץ ישראל בתחום שהחזיקו עולי בבל (תוספתא שביעית פרק ד, הלכה יא).
ר' יהוסף שוורץ, חוקר ארץ ישראל מהמאות ה-18 וה-19, בספרו 'תבואות הארץ' (יצא לאור בשנת 1844, תר"ד), הציע כי "נוקבתא דעיון" מתייחס ל"עמק צר", כנראה אפיק נחל עיון העובר ליד מטולה.
כיום, שמה של העיר הקדומה משתמר בעמק עיון, המכונה בערבית "מרג' עיון" (עמק המעיינות). זהו עמק קטן בדרום-מזרח לבנון, סמוך לגבול עם ישראל, מצפון למטולה. שטחו כ-10 קמ"ר, אורכו המרבי מדרום לצפון כ-6 קילומטרים ורוחבו 1–2 קילומטרים. חלקו הדרומי הוא מישור בגובה 490–500 מטרים מעל פני הים, וחלקו הצפוני מתרומם במתינות עד לגובה 580 מטרים.
העמק מהווה את אגן ההיקוות של נחל עיון, הזורם דרומה לעבר עמק החולה בישראל. בצד הישראלי, נחל עיון הוא אתר טיול פופולרי, המציע מסלול הליכה לאורך מפלים מרשימים. העמק עשיר בקרקעות אלוביאליות פוריות, המעובדות בידי חקלאי הכפרים הסמוכים. בחורף גשום במיוחד נוצר מקווה מים עונתי, שעשוי לכסות את רוב שטחו של העמק.
במרכז העמק שוכנת העיירה מרג' עיון, כשישה קילומטרים מצפון לגבול עם ישראל. זוהי עיר מחוז עם מתקני ממשלה, בסיס צבאי, בית חולים ושוק. רוב תושביה הם נוצרים אורתודוקסים, עם מיעוט של נוצרים קתולים, מוסלמים ודרוזים. באזור נמצאים גם ביצורים שהקימו הצרפתים, וכן בית עלמין צבאי צרפתי שרוב הקבורים בו הם חיילים מהמושבות הצרפתיות שנהרגו במהלך מלחמת העולם השנייה.
על צלע הר מיוער בגובה 650 מטר מעל פני הים, שוכן הכפר דיבין. למראית עין, זהו כפר קטן וחסר חשיבות, המונה כיום כ-2,000 תושבים, רובם מוסלמים. בשנת תקצ"ח (1838), מיסיונר אמריקאי בשם עלי סמית ביקר באזור וציין שהתושבים היו מתואלים (מוסלמים שיעים) ונוצרים אורתודוקסים.
כ-3 ק"מ דרומית לדיבין מתנשא תל ארכיאולוגי המכונה "תל דיבין", שחוקרים רבים מאמינים כי הוא מסתיר את שרידי העיר המקראית עיון. בתל נמצאו שרידי חומות וחרסים מתקופת הברונזה.
הצרפתי ויקטור גרן, שביקר בתל דבין בשנת תר"ל (1870), תיאר בפירוט את המקום. הוא ציין כי במדרון הגבעה הותקנו טרסות, שנבנו מאבנים שסיקלו וערמו בעלי הקרקע בתל, ומקורם בבניינים חרבים. על אלו גדלו גפנים ותאנים. גרן הבחין בשני מעיינות הנובעים לרגלי הגבעה, ותיאר ברכה קדומה אליה נקוו מימי אחד המעיינות. הוא תמך בזיהוי המקום עם העיר המקראית עיון.
מעניין לציין כי 3,400 דונם מהקרקעות בדרומו של העמק (בשטח לבנון) הן בבעלות איכרי מטולה, רשומות על שמם במרשם המקרקעין של צידון. קרקע זו נרכשה על ידי הברון רוטשילד בסוף המאה ה-19. איכרי מטולה עיבדו אותן גם לאחר שקו הגבול הבינלאומי הפריד בינן לבין המושבה עצמה וגם לאחר שלבנון הייתה למדינה ריבונית ב תש"ג (1943). אולם, מאז תש"ט (1949) הקרקע מעובדת בידי חקלאים לבנוניים.
למרות שאיננו יכולים לקבוע בוודאות שתל דיבין הוא אכן מיקומה של עיון המקראית, הקשר בין השלושה - העיר העתיקה, הנחל המודרני, והתל הארכיאולוגי - מספק תמונה מרתקת של ההיסטוריה העשירה של האזור. האזור ממשיך לשמור על חידת עברו, ממתין ליום שבו אולי יתגלו פרטים חדשים על עיון המקראית ועל חייהם של בני ישראל הקדומים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
[1] בהקשר של כיבושה בידי בן הדד מלך ארם: "וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֵת כָּל כִּנְרוֹת עַל כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי", (מלכים א', ט"ו, כ')
בתיאור כיבושי תגלת-פלאסר השלישי מלך אשור: "בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה, כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי, וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה", (מלכים ב', ט"ו, כ"ט)
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com