היהודי המומר בדמשק מכר את בית הכנסת לגוי - וגרם לחורבנו

במדינת סוריה ישנם 'מקומות קדושים' ליהודים לרוב, כפי שפנה הרב אברהם חמרה בנו של רבה של יהדות סוריה זצ"ל במכתב למנהיג החדש של סוריה, אבו מוחמד אל ג'ולאני, בבקשה נרגשת למען שמירת 'המקומות הקדושים' ליהדות סוריה ומורשתה המפוארת במדינה.

הרב חמרה בקריאתו הנרגשת קרא לשקם את בית הכנסת אליהו הנביא ההרוס בג'ובר: "זה יהיה מעשה של חסד גדול ויסמל את אחדות העמים ואת כבודם למורשת המשותפת" וגם הביע תקווה שיהיה ניתן לבוא לבקר בארץ הולדתם של יהודי סוריה, ולשמור על מורשתם המשותפת.

מסתבר שבית כנסת זה נחרב ולא בפעם הראשונה, והסיפור המרתק הוא כך:

מעשה ביהודי דמשקאי רח"ל שהחליט לעזוב את היהדות. אותו מומר שהחזיק בשטח בבית הכנסת מכר את השטח לגוי. מעשה זה גרם לחורבנו של בית הכנסת הקדום בדמשק - מבנה שנבנה על ידי רבי אלעזר בן ערך, תלמידו הגדול של רבן יוחנן בן זכאי.

היסטוריה של בית הכנסת אליהו הנביא בג'וֹבָּר

"רחוק מיל מדמשק יש מקום הנקרא ג'ובר", כך כתב הנוסע האלמוני מליוורנו בשנת 1521, שזוהה מאוחר יותר כמקובל רבי משה באסולה. בתיאורו המפורט, הוא מספר על קהילה של כשישים בתי אב של יהודים מוסתערבים ועל "בית הכנסת נאה מאד, לא ראיתי כמהו מעולם".

הרב באסולה מתאר מבנה מרשים: "בנוי באכסדראות לארכו, שישה עמודים מימין, ושבעה משמאל". במרכז תשומת הלב עמדה מערה מיוחדת, שלפי המסורת בה הסתתר אליהו הנביא, ואבן שעליה משח את חזאל.

כמאה שנים מאוחר יותר, בשנת 1650, הגיע למקום ר' משה פוריית מפראג. בתיאורו המפורט ביידיש הוא מספר על בית הכנסת הגדול עם עמודי אבן רבים וקשתות. במזרח המבנה הוא מתאר שלושה שקעים, כל אחד עם אצטבאות-עץ לספרי התורה, כשכל ספר עטוף בנרתיק-עץ המכונה "תיק" ומכוסה בבד.

בית הכנסת נגאל ונבנה מחדש

מהמקרה המתואר על המומר היהודי שמכר את חלקו בבית כנסת לגוי, כפי שמפורט בשו"ת המבי"ט (חלק ג' סימן צט), נמצאנו למדים ששטח בית הכנסת העתיק בזמנו נמכר לנכרים ובית הכנסת נחרב (בדומה לבית הכנסת השל"ה הק' בטבריה).

מסתבר שהמבנה נבנה מחדש ונגאל בידי הקהילה היהודית, שכן בית הכנסת פעל במאות שנים האחרונות אחרי המתואר בשו"ת המבי"ט.

חכמנו ז"ל בבית הכנסת בגובר

העדויות על בית הכנסת (הממוקם בכפר ג'וֹבָּר הסמוך לדמשק) קדומות עוד יותר. בתלמוד במסכת תענית [דף כו עמוד א] מסופר: 'רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר, וגזר תענית וירדו להם גשמים.' ובמסכת מגילה [דף כא עמוד ב]: 'רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר וקרא ראשון ארבעה ושבחיה רב פפא', אולם שם לא נרמז שהמדובר על בית כנסת מיסודו של רבי אלעזר בן ערך.

לפי המקורות, רבי אלעזר בן ערך התגורר באמאוס (אשר שרידיה נמצאים בפארק איילון קנדה ליד מודיעין), ומקום קבורתו מיוחס ללא פחות מארבעה מקומות בגליל: דלתון (עדות רב אביתר גאון, 1083), עלמא (ר' בנימין מטודלה, 1170), צפת (ר' יוסף סופר, 1760) וטבריה (מסורת מהמאה ה-20).

מסע חייו של רבי אלעזר בן ערך - מירושלים דרך אמאוס במודיעין ועד דמשק בסוריה, וארבעת מקומות קבורתו המשוערים בגליל - מהווה עדות לקשר העמוק בין עם ישראל לארצו.

דמותו הוטמעה במספר מקומות מגורים, קבורה והקמת בית כנסת, ואף הגיעה עד דמשק הרחוקה, כעדות המבי"ט.

ישר כח לידידי הרה"ג רפאל רפופורט ששלח לי פנינה נאה זו של המבי"ט.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com