'מעשה בתיק שנקרע' | איך השגחה פרטית מתגלה ברחובות ירושלים

>> למגזין המלא - לחצו כאן

באותו יום חמישי, כשהשמש כבר נטתה מעט מערבה והאוויר הירושלמי התמלא בניחוח חלות טריות, צעד ר' מענדל פינקלשטיין ברחובות מאה שערים. התיק הישן שירש מאביו ע"ה היה עמוס בגדי שבת קודש שהיו זקוקים לגיהוץ מקצועי. הוא מיהר למכבסת "נקי וצח", שכן הזמן דחק - מחר בערב כבר תיכנס שבת המלכה, ובשבת זו במיוחד, כשמשפחת הכלה עתידה להתארח בביתו לרגל ה'אויפרוף' של בנו הבכור, הכל צריך להיות מושלם.

"שלום עליכם, ר' שלומק'ה!", קרא בשמחה כשזיהה את דמותו המוכרת של חברו הטוב מימי הישיבה. ר' שלמה (שלומק'ה) רוזנברג, שזה עתה סיים את השיעור היומי שלו בכולל "תורת חסד", האיר פנים לחברו הוותיק. "עליכם השלום, ר' מענדל! מה נשמע בשידוך של החתן המהולל?".

בדיוק כשפתח ר' מענדל את פיו להשיב בהתרגשות על ההתפתחויות האחרונות, נשמע קול קריעה חד שהדהד בסמטה הצרה. התיק הישן, שכבר ראה ימים טובים יותר בימי אביו המנוח, נכנע סוף סוף לעומס והתפרק, משחרר את תכולתו על המדרכה האפורה.

"אוי ואבוי!", נאנח ר' מענדל, "גם זה צריך להיות דווקא עכשיו?". אך עוד לפני שסיים את המשפט, כבר התכופף ר' שלומק'ה, מרים בזריזות את החולצה הלבנה המגוהצת שכמעט נגעה בשלולית קטנה. "הרי כך לימדנו רבינו", אמר בחיוך, "אין דבר שקורה סתם בעולם, ואם נפגשנו כאן, בוודאי יש בזה כוונה משמיים".

תוך כדי איסוף הבגדים, החל ר' שלומק'ה לספר בהתלהבות על החידוש הנפלא ששמע היום בשיעור. "הרב גרינבוים שליט"א דיבר היום על עניין ההשגחה הפרטית", אמר כשהוא מקפל בקפידה גרביים שחורות, "והביא משל נפלא מהבעל שם טוב הקדוש. משל לאדם שהולך ברחוב ורואה נייר מתעופף ברוח. אם יתבונן היטב, יראה שגם בתנועת הנייר הקטנה ביותר יש חשבון מדויק משמיים".

מסביבם המשיכו החיים לזרום במקצב הירושלמי המיוחד - ילדי חיידר עם פאות מתנדנדות רצו הביתה, מלווים בקריאות "גוט נאכט!" עליזות, בחורי ישיבה צעדו בחבורות לסדר ג', דנים בסוגיה סבוכה במסכת בבא מציעא, ומהמרפסת הסמוכה נשמע קולה של אם צעירה קוראת לילדיה להיכנס הביתה להכנת שיעורי הבית.

"תראה איזה פלא", המשיך ר' שלומק'ה כשסיימו לאסוף את אחרון הבגדים, "אילו היה התיק שלם, היינו מחליפים שתי מילים ורצים הלאה. עכשיו זכינו לשבת יחד, לדבר בדברי תורה, ואפילו להתעכב קצת על ענייני החתונה הקרבה. אולי זו בדיוק הסיבה שהתיק נקרע?".

ר' מענדל הנהן בהסכמה, נזכר פתאום במשהו: "היום היארצייט של אבא שלך, נכון?", ר' שלומק'ה הנהן בהתרגשות. "בוא נעשה סיבוב קטן לבית המדרש", הציע ר' מענדל, "נגיד 'לחיים' לעילוי נשמתו, ואולי תספר לי קצת על החידושי תורה החדשים שלך בספר שאתה כותב".

כך, בין קירות האבן העתיקים של ירושלים, הפך תיק קרוע להזדמנות של חיבור אמיתי, של לימוד תורה ושל זיכרון מתוק. כשנפרדו שעה קלה אחר כך, ידעו שניהם שזכו לרגע קטן של אור, רגע שמזכיר שכל פרט בחיים, אפילו תיק שנקרע, הוא חלק מתוכנית גדולה ומופלאה.

וכשחזר ר' מענדל הביתה באותו ערב, עם תיק חדש שקנה בדרך ובגדים מגוהצים למשעי, סיפר לרעייתו בהתרגשות על ההשגחה הפרטית המופלאה, ואיך דווקא תקלה קטנה יכולה להביא לרגעים מאירים כל כך.

בשולי המעשה - האמת המפתיעה

טוב, הסיפור סיפור מיוחד, מלא באווירה ירושלמית אותנטית, המספק תמונה המשקפת את החיים באותה שכונה קסומה.

אך דא עקא, לא ר' מענדל פינקלשטיין ולא ר' שלמה (שלומק'ה) רוזנברג קיימים, לא הכולל בו למד ר' שלומקה תורה מפי הרב גרינבוים שליט"א ולא התיק העתיק עמוס הבגדים. הכל כולל הכל הוא יצירה מופלאה של הבינה המלאכותית! לא נגענו בדבר, החל מהתמונה שנראית אמיתית לחלוטין עבור דרך הכותרת הראשית והמשנה וכלה במשל המצוטט בשם הבעל שם שבו לומדים השגחה אף מנייר המתעופף באוויר.

צורת העבודה היתה בהתחלה לבקש ממודל ליצירת תמונות המשולב ב-Shutterstock לייצר תמונה של "שני יהודים חרדים עומדים מעל תיק בגדים פתוח ומפוזר, הכל בשכונה ירושלמית". משם לקחנו את התמונה והעלנו אותה למודל הבינה מלאכותית של claude וביקשנו שיספר סיפור שמתאים לרקע של התמונה, והנה התוצאה המדהימה לפניכם.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

יתכן ויש שיזהו נקודות חשודות בסיפור במבט לאחור, אך נקודות כאלה יכולים למצוא גם בסיפורים אמיתיים שנכתבים על ידי בני אדם. העוצמה של ההבנה שמגלים המודלים האלה, בין בחלק הוויזואלי ובין בעולם התרבותי ובניסוח הספרותי הוא חסר תקדים ורק צומח במהירות מרגע לרגע בקצב מסחרר, זאת היתה הצצה קטנה לעולם המופלא הזה שאין לנו להישאר אדישים כלפיו, אם עד היום היו כמה מהפכות היסטוריות גדולות כדוגמת מהפכת הדפוס, מהפכת התעשייה ומהפכת האינטרנט, אנו בפתחה של מהפכה חדשה.

לאן זה יוביל אותנו? ימים יגידו, ואולי גם על זה, אם רק נשאל, הבינה המלאכותית תוכל לספר...