על סוגי המאכלים המותרים והאסורים האריכה בכמה מקומות תורתנו הקדושה, ומן הכתוב נגזרו כל פריטיהם ודקדוקיהם של המאכלים, אך גם אחר שמקרא מלא דיבר הכתוב, עדיין מסורת המאכלים יש דעה בעניין, ועינינו הרואות שמאכלים שזה מקרוב באו הגם שמותרים הם על פי הלכה, עדיין הלכו כלעומת שבאו.
אחד מאותם חיות שהיו ועדיין סלע מחלוקת הוא אודות כשרותו של הג’ריף, כאמור אין אנו אוכלים אותו אך יש רבים שראו בו את אחד מאותם חיות שהותרו באכילה.
רבנו סעדיה גאון מייחס את הג'ירף לזמר הנמנה בתורה כחלק מהחיות הטהורות "זאת הבהמה אשר תאכלו איל וצבי ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר" תרגם רב סעדיה גאון: זמר - אלזראפה. זוהי הג'יראפה, שכן הוא שמה גם בערבית. (וכן הוא ברד"ק, ובזמננו מחזיק הרב לוינגר את הג'ירפה ככשרה ובעלת מסורת)
ומתאר הרב עמרם קורח (נווה-שלום): "מין חיה מבעלי הטלפיים. ידיו ארוכות ורגליו קצרות, ועורו מנומר כעור הנמר, וצווארו כצוואר הסוס, אלא שהוא ארוך וזקוף יותר. ויש לו שני קרניים קטנים". אם כן לכאורה יש בידינו אף מסורת על הג'ירפה ככשרה.
וברשב"ץ כותב: "הרבה העידו לי על חיה גדולה, שהוא בלשון התורה זמר... שצווארה ארוך וגופה גדול מאד, עד שכשהיא בתוך החומה, פושטת צווארה חוץ לחומה. והעידו לי כי ראו אותה בפאס".
המסורת והממצאים
שבעופות צריך מסורת המתירה את סוג העוף באכילה, כפי שכתב הרמ"א – "אין לסמוך על סימנים, ואין לאכול שום עוף אלא במסורת שקיבלו בו שהוא טהור" האם גם לבהמות וחיות נדרש מסורת או מספיק סימני כשרות המוזכרים בתורה, לדעת החזון איש והחכמת אדם אין לאכול רק מה שקיבלנו במסורת להיתר.
הג'ירפה מעלת גרה ומפריסת פרסה שסועה, ומכאן שלפי המקרא היא בעל חיים טהור.
בשנת 2003, ערך צוות מחקר שני ניתוחים בג'ירפות בספארי, בשיתוף עם רבנים, והתוצאות הוכיחו שמדובר בחיה כשרה. גם בדיקת חלב הג'ירף הראתה כי הוא מתגבן, תכונה הקיימת בחיות כשרות בלבד, כמו כן, נערך מחקר לעיבוד העור של הג'ירפה לטובת ספרי תורה, תפילין ומזוזות.
כמה ג’ירפות נכנסו לתיבת נוח
בציורי הילדים לפרשת נח, תמיד יזקרו מעל לכול החיות העושות את דרכם אל התיבה, זוג ג’ירפות טמירות, אך כפי שראינו הג’ירף לרבים מן הפוסקים הג’ירף הוא חייה טהורה, א"כ כמה מהם היה על נוח להכניס לתוך התיבה.
לדעת רש"י: לכך צווה להביא מן הטהורים ז’ כדי להקריב מהם קרבן. והרי חיות אינם קרבות ע"ג המזבח א"כ אין טעם להביא מהם שבעה שבעה, אך בעל הכלי יקר כתב טעם נוסף והוא לפי שהם טהורים על כן אוכלים מהם הרבה לפיכך הם צריכים להרבות ולהפרות ביותר בעבור שומרי התורה.
א"כ, מחיות טהורות הנאכלות יש טעם להביא שבעה שבעה אך שמא ידע נוח שאת הג’ריף במרוצת הדורות לא יאכל למרות שיש הסוברים שטהור הוא. ולכן הכניס ממנו שניים שניים.