בימים הסמוכים ליום הכיפורים ישנו מחזה שאינו מצוי בערים בדרך כלל במהלך ימי השגרה, ניתן לראות משאיות פורקות קופסאות פלסטיק גדולות המלאות תרנגולים ותרנגולות המקרקרים בכל עוז. זהו מוקד התרחשות מרכזי המושך אליו אנשים רבים, חלקם אף מצוידים לצורך תיעוד האירוע במצלמה איכותית, וכן רבים מילדי ישראל שלהם זו אולי אחת מהפעמים הבודדות בשנה בהן הם יכולים לראות בעל חיים שאינו ציפור או חתול רחוב.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לשם מה כל ההמולה רבתי הזו? לצורך מנהג הכפרות כמובן. על פי המנהג לוקחים תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה מסובבים סביב ראש האדם שלו אנו מתכוונים לערוך סדר כפרות, קוראים את הנוסח הנודע ולאחר מכן את התרנגולים שוחטים ובשרם נמסר לעניים לצורך סעודות החגים הבאים עלינו לטובה.
מהו מקור המנהג? מתי הוא התחיל? ולמה דווקא תרנגולים נבחרו להיות לסמל למנהג זה?
מקורות מוקדמים-תקופת הגאונים
המקורות הראשונים בהם רואים אזכור מפורש למנהג בצורתו המוכרת לנו הם מתקופת הגאונים, שדנו במנהג בהקשרים שונים.
ראשונה היא תשובתו של רב ששנא גאון (הובאה בטור תרה בשם 'תשובות הגאונים') בה כתב להשיב כך: ''וששאלתם האי שאנו רגילים לשחוט ערב יוה''כ תרנגולים ואין אנו יודעים מנהג זה למה, אי משום תמורה (כפרה חלף העוונות י.נ) מאי שנא מבהמה וחיה הא ודאי קושיא היא...''. למעשה המנהג הוזכר בהקשר שבו הקהל תמהו בפני רב ששנא מה דווקא תרנגות מכל בהמות וחיות ומתשובתו רואים אנו שהמנהג היה ידוע כבר בתקופתם (בעצם השאלה למה דווקא תרנגול נעסוק בהמשך).
מקור נוסף נמצא בתשובות רב נטרונאי גאון (או''ח רצט), הוא מרחיב מעט את סדר הכפרות ומצייר את התהליך כולו: ''וביום טוב הראשון של ראש השנה שוחטין תרנגולין כל אחד שבבית ומחזירין אותן בחייהן על כל אחד ואחד מו בני הבית ואומרים זה תחת זה, זה חלוף זה, זה בשביל זה, זה מחו על זה, זה יוצא למיתה ותכנס אתה פלוני בר פלוני לחיים ולא תמות, ושוחטין אותו ומחלקין אותו לעניים וליתומים ואומרים יהא זה כופר שלנו ויהיו עלינו כפרה, וחכמים ובעלי בתים אף בערב יום הכיפורים עושין כן, ויש שעושים אילים וכבשים''.
מדבריו עולה כי בתחילה מנהג זה היה בעיקרו בעצם יום ר''ה (יו''ט מותר בשחיטה לצורך אוכל נפש) והיו שנהגו כן ביוה''כ, כמו כן יש שהיו עושים הכפרות באילים וכבשים, ככל הנראה מתוך כוונה לחלק יותר בשר לעניים.
תקופת הראשונים
שנים מאוחר יותר רואים את המנהג אף בצרפת פרובנס ואשכנז, מקום מגוריהם של גדולי הראשונים. תלמידי רש''י הביאו מנהג זה בצורה הדומה למה שמוזכר בתשובות הגאונים, כך למשל כותב בעל המחזור ויטרי (סי' שלט, מהדורת הורוויץ) ''מנהג אבותינו תורה היא וכך היא בפסיקתא 'ערב יום הכיפורים מביאין תרנגולין...' וכן נהגו בפרוונצא ונרבונא'', המחבר אומנם מזכיר שהמקור הוא מהפסיקתא אך אין זה נמצא בפסיקתא שלפננו, ואם אכן היתה לפניו גרסא אחרת, אזי ישנו מקור קדום אף קודם לגאונים.
עוד מגדולי הפוסקים בפרובנס הביאו מנהג זה, בניהם האורחות חיים (ח''א עמ' קג א), הכל בו (סי' סח) רבינו ירוחם (ספר אדם נ''ז ח''א).
כמו כן גם באשכנז פסק זה התקבל ומוזכר להלכה אצל גדולי הפוסקים כדוגמת הראבי''ה (ר''ה סי' תקמז) והאור זרוע (ח''ב סי' רנז).
אף גדולי הראשונים מספרד ציינו מנהג זה, הרשב''א (ח''א סי' שצה) כתב 'שמעתי מפי אנשים הוגנים מאוד מאשכנז היושבים עמנו בבית המדרש, שכל רבני ארצם עושים כן ערבי יום הכיפורים ושוחטין לכפרה אווזין ותרנגולים', נראה שהמנהג הגיע גם לספרד מאשכנז, ומעניין לציין שהרשב''א הוסיף 'אווזין' אגב תרנגולים.
ראשית ההתנגדות למנהג
אך היה צד נוסף למנהג זה. היו בספרד פוסקים רבים שלא ראו מנהג זה בעין יפה. ראשית, מנהג זה לא מופיע בחיבוריהם של גדולי פוסקי ספרד כדוגמת הרי''ף והרמב''ם. אך מלבד השמטת הדין היו אף קריאות נגד, הן הגיעו בעיקר מבית מדרשו של הרמב''ן.
האורחות חיים הביא מנהג זה כאמור לעיל, אך התוך דבריו הוסיף כי ''הרמב''ן אוסרו משום דרכי האמורי''.
הגדיל לעשות הרשב''א כשבתשובה הנ''ל שהיתה ממוענת אל ר' יעקב בן מכיר חיזק את דעת רבו הרמב''ן וכתב ''ראית מה שהשבתי אני בענין הכפרה שעושין לנערים בערבי יום הכפורים ושאסרתי אני והנאך (גרם לך להנאה י.נ), ואתה מוסיף עוד לומר שקרוב לומר שהשחיטה פסולה שזה כמו שוחט לשם חטאתו. אני מצאתי מנהג זה פשוט בעירנו עם שאר דברים שהיו נוהגין כיוצא בזה שהיו שוחטין תרנגול זקן לכפרה על הנער היולד וחותכין ראשו ותולין הראש בנוצתו בפתח הבית עם שומים, והבלים האלה שנראה בעיני כדרכי האמורי, ודחקתי על זה הרבה ובחסד עליון נשמעו דברי ולא נשאר מכל זה ומכיוצא באלו בעירנו מאומה''.
גם האבודרהם, שריכז מנהגים רבים, ציין כי 'נוהגין במקצת מקומות לשחוט תרנגול לכפרה' (סדר תפילת יום הכיפורים), לשון שמשמע ממנה כי מחאתו של הרשב''א אכן תפסה והקהל חדל ברובו מלקיים מנהג זה.
הפסק להלכה-מחלוקת השו''ע והרמ''א
מרן השו''ע פסק להלכה, כשהוא נאמן לפסק גדולי ספרד, כי ''מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כיפור לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים, יש למנוע המנהג''.
אך הרמ''א, כשהוא מחזיק בפסיקת גאוני אשכנז, חלק על דעת המחבר והביא לגאונים הנ''ל וכתב ''וכן נוהגין בכל מדינות האלו ואין לשנות כי הוא מנהג ותיקין''.
הטענות בעד מנהג זה
לכאורה טענותיו של הרשב''א חזקות, אם היה הדבר נהוג אצל הגויים בצורות שונות אזי יש בו משום דרכי האמורי, ולמה לא קבלו דבריו בזה אצל פוסקי אשכנז?
הרדב''ז, מגדולי פוסקי ספרד, כתב ללמד זכות על המנהג בכך ש'מסתברא לי שאם נותנין התרנגולים לעניים שאפילו הרב (הרשב''א) מודה בזה שאין בזה משום דרכי האמורי ודמיא להא דתניא סלע זה לצדקה כדי שיחיה בני, ולא ראיתי בכל חכמי הדור מי שימחה בדבר'' (ח''ב סי' תש''מ).
עוד טענות בעד המנהג נאמרו כבר אצל הגאונים כדוגמת רב נטרונאי הנ''ל, ויסוד הדברים עומד על טענה מרכזית: מצינו מנהגים רבים שמטרתם להמחיש את בקשתנו בצורת מעשה, כמו מנהג אכילת הסימנים בראש השנה, ואף פה כוונתנו על ידי מעשה זה להמחיש כיצד בה תרנגול זה חלף האדם, ועוד שעל ידי זה שאדם מגלה רחמים על עניים במה שבשר התרנגול עובר לידיהם לצורך החג, הדבר יעורר על האדם רחמים משמים למחילת עוונות.
הזמן בו המנהג נפוץ אף אצל בני ספרד
הנקודה בה המנהג נעשה נחלת כלל ישראל היא למעשה החלה עם זה שהמנהג קיבל את אישורו של האריז''ל, מהרח''ו כתב בשער הכוונות ש''היה מורי ז''ל נזהר מאוד לקיימו והיה לוקח תרנגול א' לבן לכל א' מבני הבית הזכרים ותרנגולת לבנה לכל א' מבני הבית הנקבות'' (שער הכוונות, דרושי יוה''כ).
בעקבות זאת גדולי פוסקי ספרד קבלו המנהג והוא הובא להלכה. (ראה בן איש חי וילך אות ב, וכף החיים סי' תרה).
למה דווקא תרנגול?
כאמור, אלה זו כבר נשאלה לרב ששנא גאון, הוא השיב על כך כי שתי תשובות בדבר:
א. טעם שתלוי פשוט במציאות באותן הימים, התרנגול היה מצוי בביתם באותם הימים יותר מבהמה וחיה (לכאורה מפני שהיה זול יותר לקנייה והחזקה) ולכן בקרב העשירים אכן היה מנהג לעשות הכפרות באילים וכבשים שבשרם רב ויקר יותר, הם נתנו טעם בזה גם שיש בכך להזכיר את אילו של יצחק אבינו ולעלות זכרון העקידה לפני המקום ברוך הוא.
ב. טעם נוסף, התרנגול הוא המובחר לכך משאר חיות ובהמות שכן נקרא גם 'גבר' וכיון ששמו גבר הוא המתאים להעשות לכפרה, גבר תחת גבר.
גם על פי הסוד נאמרו בכך טעמים, למשל טעם אחד שהובא בשער הכוונות הוא מפני ש''הוא סוד כפיית הגבורה כי התרנגול נקרא גבר''.
(הערה נפלאה בזה כתב המור וקציעה (סי' תרה) דאם הטעם הוא מפני ששם תרנגול הוא גבר, למה לאישה לוקחים תרנגולת? הרי אינה קרויה גברתא? אך ניתן ליישב דלאחר שנקבע הדבר שלקחו תרנגול תזכר כבר נהגו ליקח התרנגולת לנקבה ולא ראו לשנות לחיה או בהמה אחרת).
כפרות בדברים נוספים
מה יעשה מי שאין בידו תרנגול? בפוסקים הביאו כמה דברים אחרים שאפשר יהיה לעשות בהם במקום בתרנגול.
הלבוש כתב כי אפשר לעשות הכפרות בדגים ולהימנע מחששות שיכולים להיות בשחיטה, דג זכר לזכר ונקבה לנקבות, או שיקח עציץ עם זרעים ויחזיר אותו סביב ראשו ויאמר זאת חליפתי. (אלף המגן סי' יא).
החיי אדם כתב שטוב לעשות במעות ויהיו המעות לצדקה (חיי אדם כלל קמג סעיף ד), מנהג שאכן נעשה נפוץ ורבים מעדיפים לעשות הכפרות במעות הניתנים לצדקה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לסיום, עצם העיסוק במנהג זה הוא מראה על גדלותם של ישראל, חשוב היה לעם מצד אחד להמשיך במנהג זה שבו הם ראו חלק גדול ממחילת העוונות, הפוסקים עצמם ניסו לאזן בין רצון המבורך הזה מחד לבין הצורך להקפיד על מנהגים שאין בהם חשש של הדמות לגויים, כך שמכל צד ניכרת אהבת ה' גדולה ורצון לעשות רצונו של מקום.
שנזכה שיתכפרו כל עוונותינו ונזכה לגמר חתימה טובה. אמן.