בשנת תרפ"א (1921), כאשר ארץ ישראל עמדה בפתחו של עידן חדש תחת המנדט הבריטי, יצא לאור ספר מסעות ייחודי שהפך למעין מכונת זמן עבור הקוראים המודרניים. "ארץ-ישראל וסוריה הדרומית: ספר-המסעות" מאת ישעיהו פרס, שהיה יותר מסתם מדריך תיירות. הוא היה חלון הצצה אל ארץ מתפתחת בצעדי ענק.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
פרס, למרות היותו מנהל של בית הספר למל הירושלמי (שכנגדו יצאו רוב רבני הישוב הישן), היה דמות יחסית רוחנית, שנדיר למצוא בימינו. בספרו בעמ' 273 הביא מפה של צפונה של ארץ ישראל וסוריה הדרומית הכתובה בכתב רש"י. המפה סוקרת את הערים ביירות דמשק וכמובן את צידון וצור ועוד עשרות כפרים.
ישעיהו פרס (1874-1955), יליד ירושלים ואיש חינוך מוערך, לא היה זר לכתיבה על ארץ ישראל. כמחנך וחוקר, הוא הקדיש את חייו לתיעוד ולימוד הארץ. ספר המסעות שלו היה חלק ממפעל חיים שכלל גם את האנציקלופדיה הגאוגרפית-היסטורית של ארץ ישראל בארבעה כרכים.
פרס היה מומחה מוכר בתחומו, והשפעתו ניכרת גם בספרות תורנית העוסקת בארץ ישראל. בספר "כפתור ופרח" בהוצאת בית המדרש לחקלאות, מאת רבי יוסף אפרתי מצוטט קטע מדבריו מתוך מבוא לספרו "אנציקלופדיה של ארץ ישראל", לגבי שיטתו בזיהוי מקומות עתיקים בארץ.
שיטתו של פרס (המוכרת בימינו אצל חוקרי ארץ ישראל), טוענת כי לרוב השמות המוסלמיים של הכפרים הערבים משמרים את השמות העתיקים מהתנ"ך והתלמוד, והערים לא שונו או הוזזו למקום אחד. שיטה זו עומדת בניגוד לדעתם ההלכתית של החזון איש והראי"ה קוק, אך תואמת את דעתם ופסיקתם של ה"כפתור ופרח" והרמב"ן (ובימינו את כלל חוקרי ארץ ישראל[1]).
בהקדמה למהדורה זו של "כפתור ופרח" ישעיהו פרס מכונה "אחד הגיאוגרפיסטים הגדולים בדור האחרון", ומצוטט במענה לחולקים על ה'כפתור ופרח' לגבי כלל 'שימור שמות'.
פרס היה חוקר משכמו ומעלה, ובספרו (עמ' 70) נכתב על מעלת עם ישראל: "בני ישראל בשבתם על אדמת ישראל פתחו את כל תכונותיהם הגזעיות והלאומיות וייצרו תרבות דתית ורוחנית גבוהה, שהייתה למקור נאמן, אשר ממנו שאב המין האנושי את חייו".
על שבח לימוד התורה כותב פרס (עמ' 76): "במלחמות היהודים ברומאים נהפכה הארץ לשממה וטובי בניה נשמדו. אך מתוך ההרס והחורבן קם רוח ישראל לתחיה. ר' יוחנן בן זכאי יסד מרכז חדש לתורת ישראל ודתו ביבנה, וחכמי ישראל עמלו להרביץ תורה ברבים".
הספר "ארץ-ישראל וסוריה הדרומית", שנכתב לפי הזמנת חברת נסיעות "חברת אקספרס ארץ-ישראלי" מיסודו של בנק אנגלו-פלשתינה, מציג תמונה מרתקת של ארץ ישראל בתקופת מעבר. פרס מתאר בהתלהבות את השיפורים בתחבורה - מסילות רכבת חדשות, כבישים משופרים, ואפילו אוטומובילים. הוא מבטיח לתיירים בתי מלון "ממדרגה ראשונה" ומזכיר בגאווה שאפשר להשיג בארץ כמעט הכל, כולל תרופות מודרניות.
הפרק הראשון של הספר מציג סקירה מקיפה של ארץ ישראל, המבוססת על המידע העדכני ביותר שהיה בידי החוקרים באותה תקופה. פרס מגדיר את גבולות הארץ באופן מדויק: מנהר הליטני בצפון ועד נחל מצרים בדרום, בקו אלכסוני מאל עריש בסיני ועד למפרץ עקבה (כיום אילת). הגבול המזרחי מתואר כ"המדבר הכי רחוק מהירדן", ובדרום עבר הירדן הגבול הוא מסילת הרכבת החיג'אזית. פרס מציין כי שטחה של ארץ ישראל תחת השלטון הבריטי הגיע ל-60,000 קמ"ר.
תיאורו של נהר הירדן הוא ציורי ומרתק. פרס מתאר את הנהר בקטע שבין ימת החולה לכנרת כ"שוטף בשצף קצף על פני צורים וכפֵי סלעים". הוא מציין כי אורכו של הנהר הוא 144 ק"מ, למרות שהמרחק בקו אווירי הוא רק 104 ק"מ, עובדה המדגישה את הפיתוליות הרבה של הנהר.
פרס מסיים את תיאוריו הגיאוגרפיים בהרי הגליל, אותם הוא מתאר כ"הגבוהים והיפים ועשירים המעיינות". הוא אף משווה את נוף הגליל להרי האלפים, מה שמעיד על הערכתו הרבה ליופיו של האזור.
הפרק השני של הספר עוסק בתושבי הארץ, ומספק תיאור מפורט של "גזעם, טיבם ותכונותיהם, תרבותם והשכלתם ודרכי חייהם". פרס מתאר את הקבוצות האתניות והדתיות השונות בארץ, תוך שימוש בקווי אופי שלעתים נראים סטריאוטיפיים למבט מודרני, אך משקפים את התפיסות של זמנו.
הוא מתאר את היהודים, רובם יושבי ערים, ומציין את ההבדל בין יוצאי ספרד, שלבושם דומה לתושבי הארץ האחרים, לבין החלוצים שבאו "להחיות" את הארץ. לגבי הערבים, פרס מתאר אותם כ"נושאי הטיפוס הטהור היחידים של הגזע השמי", ומציין מגוון תכונות, חיוביות ושליליות, המאפיינות אותם לדעתו.
פרס מקדיש תשומת לב מיוחדת ל"כתות קטנות" כמו הדרוזים, הנְצָאִרִים והמְתָולים, ומתאר גם קבוצות אתניות נוספות כמו התורכמנים, הצ'רקסים, הארמנים והקופטים.
ספרו של פרס מהווה מסמך היסטורי רב-ערך, המשקף לא רק את המציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית של ארץ ישראל בראשית המאה ה-20, אלא גם את התפיסות והעמדות של התקופה. עבור הקוראים של היום, הספר מספק הצצה נדירה לארץ ישראל של פעם, על סף שינויים דרמטיים שעיצבו את פניה עד ימינו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ספרו של פרס נועד להיות כ'מדריך למטייל', והוא הביא אופציה אחת של סיור בארץ ישראל למשך שלושה שבועות מהם 6 ימים בדמשק, בעלבך, ואזור ביירות. באופציה השניה שלו לסייר בארץ ששה שבועות הוא מקדיש לצפון א"י וסוריה הדרומית כעשרים ימים.
ספרו מלא תיעודיים ומקורות על הקהילות היהודיות וקברי הצדיקים בלבנון (אותם שיקענו בפרקים שעוסקים בהם באתרים הנ"ל).
[1] כמובן שחוקר לא קובע מיקום של עיירה עתיקה רק מפאת השם המוסלמי המזכיר צליל של שם כזה או אחר מהתנ"ך או התלמוד, אלא על סמך מקבץ של ראיות ואכמ"ל.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com