ניגון לברכת כהנים, איזה קסם, איזה טעם של חג. אני זוכר את חג השבועות הראשון שלי בחוץ לארץ לפני קרוב לעשרים שנה.
אחרי תקופה שלא שומעים ברכת כהנים כמנהג האשכנזים ששומרים את ברכת כהנים רק למוסף של החגים, בתוספת העייפות של ליל שבועות, בתוספת המנגינה המיוחדת, אני זוכר את הטעם הכל כך מיוחד של אותה ברכת כהנים באותה עיירה יהודית קטנה בצרפת.
אולי בגלל התדירות הלא שכיחה של ברכת כהנים בחוץ לארץ וההתרגשות שסביבה, אולי באמת זהו המנהג המקורי. אבל בחוץ לארץ נוהגים (לפחות בחלק מהמקומות) לנגן את אותה מנגינה בסוף כל אחד מהפסוקים של ברכת כהנים. מה שנותן זמן לקהל להגיד את שתי התפילות שמובאות במחזור, מה שבארץ לא כל כך מתאפשר.
התפילה הראשונה היא תפילה שמוזכרת בגמרא ומיועדת לאדם שראה חלום בלי פתרון (מה שמחזק את ההשערה שאותה מנגינה, או מנגינה אחרת, היתה מנוגנת כבר בזמן הגמרא כי אחרת איך אדם יפסיד את ברכת כהנים שהיא מצווה מהתורה בשביל תפילה פרטית חשובה ככל שתהיה) אבל בספר שערי ציון כתוב שלא לומר במילה שלום את הנוסח המופיע בגמרא אלא לומר תפילה אחרת.
וכך כשכל כולי בחוויה של אותה התרגשות אני אומר את התפילה הראשונה בשני החלקים הראשונים של ברכת כהנים, ומתחיל לומר את היהי רצון כשהכהנים מנגנים את המילה "שלום". ובאמצע היהי רצון מופיעות המילים הבאות "ותתננו לאהבה לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו, כשם שנתת את יוסף צדיקך בשעה שהלבישו אביו כתונת פסים, לחן, לחסד ולרחמים, בעיניך ובעיני כל רואיו" וההתרגשות, והעייפות, מתחלפות בשאלה גדולה על מה שקראתי עכשיו, יוסף? חן בעיני כל רואיו? כשהלבישו אביו כתונת פסים?? כל הצרות שלו התחילו בכתונת פסים הזאת! גם אם נניח, אולי, שבעיני אביו הכתונת פסים הוסיפה לו חן וחסד, בעיני האחים שלו שלכאורה אליהם מתייחס המשפט "בעיני כל רואיו", הכתונת פסים הזאת הפכה אותו לשנוא, מה כתוב כאן?
התפילה מסתיימת ואחרי הקידוש כשכולם הולכים לישון אני נשאר עם האדרנלין שעוצמת השאלה מזרימה בי ומחליט לנסות להבין את שורש העניין.
אני מתיישב בבית המדרש ומתחיל לפתוח ספרים, על הסיפור של יוסף וכתונת הפסים, פותח עוד ועוד ספרים ורואה כמה תשובות שלא מיישבות את דעתי. יש נוסח שבעקבות השאלה הזאת מוחק את המילים בשעה שהלבישו אביו כתונת פסים, אבל בספר שערי אורה שזהו כאמור המקור, המילים האלו כן כתובות.
תשובה אחרת מדברת על זה שכל סיפור הירידה שלו למצרים התחיל מכאן ובעצם כל מה שהוא עלה לגדולה התחיל מכאן, אבל זה קשה לי מאוד, על זה אנחנו מבקשים? שישנאו אותנו ונעבור מסכת ייסורים בשביל שאחר כך ננחל הצלחה? אם כך אז למה שלא נתפלל ישר על ההצלחות שלנו? ולמה לתלות את זה בהתחלה כל כך טראגית?
אני מחליט לנסות מכיוון אחר ומנסה לברר מה יכולה להיות הסיבה שלא לומר את מה שנכתב בגמרא מפורש לומר בזמן הזה, למי שחלם חלום ומאיפה הגיע אותו נוסח, ואני יוצא מנקודת הנחה שיתכן שהיהי רצון הזה קשור לאותו עניין שכתוב בגמרא. אני מחפש ומחפש וכשאני כמעט נרדם מעייפות
פתאום התשובה מכה בי בעוצמה. וכשאני מבין אותה, אני רואה שהיא היתה כתובה שם בצורה הכי ברורה ומפורשת שיכול להיות, כשאבא של יוסף הלביש אותו כתונת פסים הוא זכה לחן לחסד ולרחמים, בעיני כל רואיו, כולל בעיני האחים שלו! אתם שואלים את עצמכם איפה? זה פשוט, פשוט מאוד אפילו, בחלומות שלו!
היום יום המתיש, השגרה של החיים שלנו, לא מאפשרת לנו לחלום, אנחנו לא מעזים לחלום כי זה נותן לנו תחושה של פחד מהכישלון, וזה כל מה שיוסף עשה, הוא חלם. הוא חלם חלום שבתנאים שהיו נכון לזמן החלום היו בלתי אפשריים, אבל הוא לא הפסיק לחלום, והחלום קם והיה למציאות.
כי כך דברים מתרחשים, כשאנחנו חולמים עליהם, כי הבלתי אפשרי הוא אפשרי. בעוד התפילה שמוזכרת בגמרא מדברת על אדם שחלם והוא נמצא כעת בשאלה על משמעות החלום, באה התפילה הנוספת ומעודדת אותנו לחלום, לחלום כמו יוסף.