שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ | מתי החלו לכתוב את התפילה? ההיסטוריה של הסידור

דבר ידוע הוא כי את סדר התפילה תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה עוד בתחילת ימי בית שני, באותה התקופה נהגו לאומרה על פה, כפי שנהגו בזמנם אף בלימוד, כך שלא ערכו את התפילות בספר כתוב בפני עצמו.

בתחילה הופיעו סידורים שכללו את התפילות למועדים, מה שאנו קוראים היום 'מחזור', שכן הן היו תדירות פחות ומשכך זכורות פחות בע"פ, אך עם הזמן התווספו תפילות נוספות עד לסידור בצורתו המוכרת לנו כיום שבו יש אף את תפילות החול והשבת מלבד שלושת הרגלים והמועדים.

עם השנים נוצרו נוסחי תפילה ייחודיים שהיו מקובלים בקהילות שונות ואף נשאו את שם הקהילות מהן הגיעו, הידועים לנו ביותר הם 'נוסח אשכנז', 'נוסח ספרד' ו'נוסח עדות מזרח-ק"ק ספרדים', אך למעשה קיימים נוסחים נוספים שונים שההבדלים בניהם מהותיים והם-פרובנס, איטליה, רומניה, מרוקו, צפו"א- מצרים הקדמון, פרס, סוריה (אר"צ-דמשק), מצרים הארוך ותימן הקדום. (על השתלשלות הנוסחים ותולדותיהן תוכלו לקרוא במאמרו המקיף של הרב אהרן גבאי, בירחון 'המעין' תמוז תשפ"ב).

יהודים רבים מסרו נפשם על מנת להתפלל מתוך הסידור, שבכך תפילתם סדורה לפניהם, מעשה מרגש ביותר סיפר בנושא זה שמעון ויזנטל, הידוע כ"צייד הנאצים", כנשא דברים בכנס רבנים אירופאי בברטיסלבה. בגיל 91, בשעה שקיבל ויזנטל פרס מהרבנים על פעולו. נרגש מהמחווה, שיתף עימם את הסיפור הבא:

לאחר שחרור מחנה מאטהאוזן, ביקר במקום הרב אליעזר סילבר, ראש 'אגודת אחים', אגודת הרבנים האורתודוקסים של צפון אמריקה. מטרתו הייתה לסייע למי שיכל ולנחם את הניצולים. הרב סילבר ארגן תפילה מיוחדת והזמין את ויזנטל להשתתף, אך זה סירב.

ויזנטל הסביר: "במחנה, יהודי דתי אחד הצליח להבריח סידור. תחילה הערצתי את אומץ ליבו, אך למחרת גיליתי שהוא 'משכיר' את הסידור תמורת מזון. אנשים נתנו לו את פרוסת לחמם האחרונה עבור דקות ספורות של תפילה. האיש, שהגיע למחנה רזה ורעב, אכל כל כך הרבה עד שגופו לא עמד בכך והוא נפטר לפני כולם".

ויזנטל המשיך: "אם כך מתנהגים יהודים דתיים, לא אשתמש שוב בסידור".

כשפנה ללכת, נגע הרב סילבר בכתפו ואמר ביידיש: "מדוע אתה בוחר להתמקד באדם שניצל את הסידור לרעה? מדוע לא תראה את היהודים הרבים שמסרו את מעט מזונם כדי להתפלל? זוהי אמונה אמיתית. זה כוחו של הסידור". הרב חיבק את ויזנטל בחום.

"למחרת", סיים ויזנטל, "הצטרפתי לתפילה".

הסידור היה קרוב לליבם של יהודים רבים, החל מגדולי הצדיקים ועד לכל יהודי פשוט באשר הוא, כולם מצוא בו חבר נאמן. תופעה מעניינת שניתן למצוא היא שיהודים של צורה מדורות עברו נהגו לכתוב בעמוד הראשון או האחרון של הספר את תאריכי הלידה של בניהם וברבות הימים גם את של נכדיהם, כך הם יכלו גם להתפלל על כל אחד ואחד מהצאצאים וגם לזכור את תאריכי הלידה ולשלוח את ברכתם בבוא העת.

ברבות השנים נעשה הסידור לספר הנפוץ ביותר מבין ספרי הקודש והודפסו ממנו אלפי מהדורות בצורות שונות והוא נעשה לחלק מהותי ביותר ממדף הספרים היהודי. אין כיום מי שלא מחזיק ברשותו סידור אחד משלו, ואפילו כמה סוגים שונים. את הסידור, בכדי לשמר מפני היד הממשמשת בו בכל עת, נהגו לכרוך בכריכות איכותיות למען יעמוד ימים רבים, כריכות עור עבות או בבד קטיפה איכותי לקיים 'זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ' וכך קרה שרבים מסידורים מדורות עבר נשתמרו מאות שנים.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

בימים הבאים עלינו לטובה, בהם נעסוק שעות רבות בתפילות ונבקש לנו ולכל ישראל אחינו שנה טובה, עלינו לזכור כי הסידור אותו אנו מחזיקים עומד לצד עמנו כולם כבר מאות ואולי אלפי שנים, עם מחשבה זו אולי נוכל לכוון ליבנו יותר לאבינו שבשמים ולזכות שיתקבלו תפילותינו ברצון. אמן.