דעת מרן הגר"ע יוסף על אמירת "לשם יחוד" והזעם של החכמים העיראקים

התייחס לפולמוס זה מרן הראשון לציון הגר"ע יוסף זצ"ל, ונקט בדומה לשיטתו של הנודע ביהודה ודלא כשיטת האריז"ל, וכך מסר בשיעורו השבועי של בנו, הראשון לציון הגאון רבי יצחק. יוסף.[1]

• הרב דרש: להוציא את מנהג הכפרות - מהסידורים! ואלו הסיבות
• החוקר החסידי שציטט את הרב פרופ' אברהם ברלינר - וספג ביקורת
• לא רק נגד הכפרות: הביקורת של הרב הפרופ' נגד המקובלים
• התנגדותו של הרב הפרופ' לאלמנטים קבליים בתפילה
• כך השפיעה הקבלה על העיצוב של סידור התפילה
• דברי הנודע ביהודה כנגד ה"לשם יחוד" של האריז"ל
• מחלוקת הענקים על אמירת 'לשם יחוד'; ומה הכריע שר התורה?

בדבריו ציטט הגר"י יוסף את ה'כף החיים' שכתב שמנהג המקובלים לפני קריאת זכור לומר "לשם יחוד קודשא בריך הוא וכו' הריני בא לקיים מצות עשה של קריאת פרשת זכור". וכך כתב מרן החיד"א שלמנהג אמירת "לשם יחוד" לפני כל מצוה, יש יסוד מדברי הזוהר וכמו שכתב האריז"ל.

ממשיך הגר"י יוסף וציטט את הנודע ביהודה ש"יצא נגד זה, כי פתאום ראה שאנשים מדקדקים בחסידות ומזלזלים במצוות חשובות", והביא מספר מקורות חז"ל שגם אם הקריב קורבנות ולא כיוון הדין שיצא. וכך גם בדין הנחת תפילין, וכך פסק ה'חיי אדם', וה'משנה ברורה' שאם ניכר ממעשיו בבירור שעשה זאת לשם המצווה, אם לא כיון יצא, ומסכם את דבריו בהאי לישנא: "בבירור נראה שמי שמתעטף בטלית הוא מתכון לשם המצווה, למרות שלא אמר לשם ייחוד".

עוד הוסיף הגר"י יוסף שהרי בברכה מברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו", ומתוך כך מתעורר לברך ואינו זקוק לאמירת "לשם ייחוד".

ממשיך הגר"י יוסף וסיפר לשומעי לקחו, שאביו מרן הגר"ע יוסף כשהיה בגיל 31  בלבד הוציא לאור את שו"ת חזון עובדיה, ושם ציטט את דברי הנודע ביהודה, ופלפל והסיק כדבריו שאין חיוב לומר "לשם יחוד" לפני כל מצוה.

מתברר שחכמי עיראק עשו רעש על מרן הגר"ע יוסף שחלק על האריז"ל, ועל כך כותב בנו הגר"י יוסף: "העיראקים בזמנו עשו רעש גדול כנגד מרן זצ"ל, איך כתב שלא כדברי המקובלים, ויצאו לעומתו בחרב ובחנית, אבל אט אט דבריו של מרן התקבלו, וכיום רבים לא אומרים "לשם יחוד" לפני כל מצוה".

פעמים שהגר"ע יוסף אמר את הלשם יחוד

בסוף דבריו הוסיף הגר"י יוסף שאביו הגר"ע בסוף ימיו החמיר בכמה נושאים, ביניהם היו מקרים שכן אמר את ה"לשם יחוד" כגון בסוכות היה אומר "לשם יחוד" כדי לעורר את השומעים שיכוונו זכר ליציאת מצרים וזכר לענני הכבוד, כיון שיש אומרים שהכוונה בזה מעכבת, אבל על שאר המצוות לא היה אומר "לשם יחוד".

בראש השנה מעיד הגר"י יוסף שהיה תוקע בשופר אצל אביו הגר"ע: "ולעתים כאשר הייתי מגיע ל"לשם יחוד", מרן היה מסמן לי ממקומו לדלג, כי הזמן התאחר, וצריכים לאכול את סעודת החג לפני חצות, שהרי אסור להתענות בחג".

וכך סיכם הגר"י יוסף את דעת אביו הגדול: "לפעמים אמרנו "לשם יחוד", ולפעמים לא. ובפרשת זכור, התפללנו במשך שנים רבות עם מרן זצ"ל, ומעולם לא אמר לפני כן לשם יחוד, ויש לחוש בזה משום טורח ציבור, אנשים מחכים לעשות קידוש ולאכול, ובפרט אם גם נשים באות לשמוע פרשת זכור".

בשיעור נוסף[2] חזר הגר"י יוסף על דבריו שוב, ואמר שלגבי "לשם יחוד" -  "אמרנו כאן כמה פעמים שאין צורך לומר על כל דבר לשם יחוד, וכמו שנהג מרן זצ"ל שלא אמר על כל דבר לשם יחוד, ורק בספירת העומר היה אומר לשם יחוד עם כולם".

והוסיף שמרן זצ"ל בשנת תשי"ב (1952) הוציא לאור את שו"ת חזון עובדיה, ושם (סי' כט אות כ) מסקנתו שאין חיוב לומר "לשם יחוד" לפני כל מצוה.

או אז סיפר הגר"י יוסף על המחלוקת על דברי אביו: "העיראקים בזמנו לחמו כנגד מרן זצ"ל, איך כתב שלא כדברי המקובלים[3] והבן איש חי[4] שהיה חסדאין מיליה".

מתברר שהיו מחכמי ישיבת פורת יוסף מעדת העיראקים שתמהו ביותר על הגר"ע יוסף, וכך המשך דברי הגר"י יוסף:

"ומתחילה גם חכמי ישיבת פורת יוסף, חכם עזרא עטיה, חכם יעקב עדס, חכם מנצור בן שמעון, שהלכו אחר הבן איש חי, תמהו על מרן, אבל אמר להם תראו מה שכתבתי, הבאתי בין היתר מה שכתב הנודע ביהודה[5] שיצא נגד אמירת לשם יחוד, והלא בגמרא (זבחים ב:) אמרו, סתמן כלשמן דמי וקיבלו את דבריו.

נמצאנו למדים שאמירת "לשם יחוד" שנויה במחלוקת, הן אצל הליטאים, הן אצל הספרדים, ואפילו אצל החסידים. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, ושבעים פנים לתורה.

המשך יבוא...

[1] פורסם בעלון 'השיעור השבועי' ויקרא תשפ"ב עלון מס' 337.

[2] הובא בעלון 'השיעור השבועי' 382

[3] ע' זוה"ק תזריע ויתרו דצ"ג ע"ב, ובהקדמה לשער המצוות

[4] ע' ר"פ חאו"ח ח"א ס"ס א

[5] קמא יו"ד סי' צג

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com