דברי הנודע ביהודה כנגד ה"לשם יחוד" של האריז"ל

פרק ו': סדרה בת חמישה פרקים פורסמה בבמה זו העוסקת בהגותו של הרב פרופ' אברהם בֶּרְלִינֶר (חי ופעל בין השנים תקצ"ג (1833) – תרע"ה (1915), שכיהן כר"מ בבית המדרש לרבנים בברלין בראשות הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר, וכן היה רעו וידידו של הגאון רבי דוד צבי הופמן.

המפורסם שהתנגד לאמירת "לשם יחוד" היה הנודע ביהודה שהתבטא על לשם יחוד לא פחות מאשר "רעה חולה", ו"מחריבי הדור" על אלו שאומרים זאת, וכך לשונו:

"אשר שאל בנוסח 'לשם ייחוד' אשר חדשים מקרוב נתפשט ונדפס בסידורים... ולדעתי זה רעה חולה בדורנו, ועל הדורות שלפני זמננו שלא ידעו מנוסח זה ולא אמרוהו, והיו עמלים כל ימיהם בתורה ובמצות, הכל על פי התורה ועל פי הפוסקים אשר דבריהם נובעים ממקור מים חיים ים התלמוד... אבל בדורנו הזה כי עזבו את תורת ה' ומקור מים חיים שני התלמודים בבלי וירושלמי לחצוב להם בורות נשברים... אלו הם מחריבי הדור. ועל הדור היתום הזה אני אומר 'ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וחסידים[1] יכשלו בם'... וה' ירחם עלינו..." (שו"ת נודע ביהודה, מהדורא קמא, יורה דעה סימן צ"ג)

מעשה מעניין מצטט ר"א ברלינר שהנודע ביהודה סירב להשאיל ליהודי את לולבו, משום שהלה רצה להקדים לברכה את ה'יהי רצון'.

שש שנים בלבד לאחר שפורסמה תשובתו של הנודע ביהודה, כתב כנגדה ביקורת מרן החיד"א (בספרו שמחת הרגל דף ה ע״ב): "ואל תשגיח במה שכתב הרב מהר"ר יחזקאל סג"ל לנדא... אשר זלזל והטיח דברים על אמירת לשם ייחוד... ובא לכלל כעס על חסידי[2] ארצו, ובא לכלל טעות בדבריו... והוא חולק בידיים נקיות על רשב"י וחבריו... ועל רבינו האריז"ל...".

החיד"א סבר שהנודע ביהודה חולק על רשב"י כיון שה'לשם יחוד' מרומז בתיקוני זוהר ג׳ א׳: "אָמַר רַעִִיָא מְהֵימְנָא בְּרִיךְ יְהֵא בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא דְאָמַר מִלִּין אִלֵּין, לְיַחֲדָא בְּהוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ".

בשנים האחרונות פורסמה דרשה של הנודע ביהודה משנת תש"ל (1770) שלא הודפסה עד ימינו אנו, וכך דבריו:   

"החלק הראשון מתפילה אומר כדי לתקן עולם העשיה, נמצא עובד הבורא בשיתוף עולם העשיה, שאין לך עובד עבודת גילולים בשיתוף כזה.... זה שקר, ולא מצינו בתורה מצוה בזה ולא בדברי רז"ל... אדרבא הכל הפגם יותר גדול רחמנה ליצלן. ומלבד כל אלה אינם ניצולים שהמה מגשימין בגשמיות...", (ראה בספר "מהנודע ביהודה עד לחתם סופר").[3]

הנודע ביהודה סבר שמפיו של האריז"ל לא יצאו דברים אלו, אולם הוא מדגיש שגם אם האריז"ל היה אמרן בפרוש, לא היינו רשאים לשמוע לו בזה, וכך דבריו המלאים:

"ואם יאמרו מהאר"י יצא הדבר, הלא כבר אמרתי לכם שמעולם לא היתה כוונת האר"י לזה... ואפילו היה אמרן הר"י בפירוש לא היינו רשאים לשמוע לו בזה, אבל באמת מעולם לא דבר האר"י דבר זה". (שם עמ' 86).

הרב פרופ' מעוז כהנא ששנים רבות חקר באריכות את גדלותו, השקפתו, וגאונותו של רבינו הנודע ביהודה כתב בעניין זה:

"בכל מגוון הביקורות הרחב הזה לא מצאנו האשמה כה חריפה כזו שמשמיע כאן הנודע ביהודה ולפיה המכוונים בכוונות הארי"י חוטאים בפגם עבודה...".[4]

בפרק הבא נצטט את דבריו של מרן שר התורה על מחלוקת ענקים אלו בין הנודע ביהודה לחיד"א.

[1] היו שצנזרו את דבריו ובמקום "חסידים" כתבו "פושעים". לנודע ביהודה הייתה ביקורת על דרכי החסידות ולמרות כך אור שבעת הימים רבנו הבעש"ט הק' נכנס אליו לשוחח עמו. בספר "ויחי יוסף" הובא שבעת כהונתו הנודע ביהודה באב"ד יאמפול שבאוקראינה התעוררה שאלת כשרות על תרנגולת, ו"אחד הצדיקים" אמר שהיא כשרה כי הוא רואה שלא שורה רוח טומאה על העוף. גישה זו לא נשאה חן בעיניו של הנודע ביהודה, והפטיר ואמר שבכך התיישב לו לשון הגמרא בשבת (קל"ח ע"ב) "עתידה תורה שתשתכח מישראל", ובהמשך נאמר על: "עתידה אשה שתיטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא", שלכאורה קשה מדוע צריכה האשה לטלטל את הכיכר לבית המדרש, הלוא אפשר להציג את השאלה ההלכתית בלי להציג את הכיכר עצמו? אלא מאחר שתשכח תורה מישראל, לא יידעו לפשוט את השאלה על פי ההלכה, וינסו לפטור את השאלות באמצעות התבוננות על הכיכר... את מעשה מבהיל זה כתב הרה"ג רפאל ברלזון במוסף שבת קודש של יתד נאמן ה' באייר תשפ"ב פרשת אמור. וצנזר את שם הצדיק עליו טען הנודע ביהודה "עתידה תורה שתשתכח מישראל", אולם בספר 'ויחי יוסף' (חקת עמ' קסג) הביא שהנודע ביהודה התכוון לאור שבעת הימים רבי ישראל בעל שם טוב מחולל שיטת החסידות. למרות ההתבטאויות הקשות הללו, הבעש"ט היה בקשרי ידידות עם הנודע ביהודה. המעשה הובא גם בספר 'מקור ברוך' ח"ג עמוד 1270, שם נכתב בחריפות יתר ואכל"מ, עין שם בכל המעשה.

[2] יש שהבינו מביקורתו של הנודע ביהודה שהיא לא הייתה מכוונת כנגד החסידים, אלא כנגד המקובלים חבריו לקלויז בברודי מצעירותו. ברם, מדברי החיד"א מובן שהעולם היהודי הבין שהמדובר כנגד "חסידי ארצו".

[3] את דרשה זו ציטט פרופ' מעוז כהנא בספרו "מהנודע ביהודה עד לחתם סופר" (עמ' 85).

[4] ראה עוד באותו נושא בספרו של כהנא עמוד 86 סוף הערה 239, וכן עמודים 89-91.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com