בין קירות האבן העתיקים של צפת, עיר המקובלים הקסומה, נמצא סטודיו קטן ומואר. כאן יושב יוסי ביטון, מכחול בידו וניצוץ בעיניו. ביטון, שהפך לאחד האמנים היהודיים המוערכים בעולם, לא תכנן להיות צייר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
"כל מה שקשור באומנות תמיד אהבתי", הוא מספר בחיוך, "אני גם מנגן, אני גם עושה מוזיקה, אני מנגן בכמה כלים. אבל לא לקחתי את עולם האומנות כדבר שיעסיק אותי באמת".
ילדות בצל האמנות
צפת של שנות ילדותו של ביטון הייתה מרכז תוסס של אמנות ורוח. "היו לנו המון אמנים בצפת", הוא נזכר בערגה, "במיוחד בתקופות הקיץ". עיניו מתרככות כשהוא מספר על זוג אמנים מיוחד, חיים ואליזה נהור. "הם חיו, הם שני יצירות, היא יצירה בסטודיו שלה והוא יצירה בסטודיו שלו", הוא מתאר. "היינו מבקרים אותם ולמדנו מהם המון המון המון, את הטכניקות הצבעוניות, איך עושים את כל הגוונים הצבעוניים".
הלילה ששינה הכל
אך הרגע המכונן בחייו של ביטון הגיע בלילה אחד, כשהחליט באופן ספונטני לצייר את דמותו של הבבא סאלי. "זה היה כאילו היד שלי הונחתה משמיים", הוא מספר בקול רועד מהתרגשות. "ואז, באותו לילה, הבבא סאלי הופיע בחלומי".
מאותו רגע, חייו של ביטון קיבלו תפנית דרמטית.
לצייר את הנשמה
כשביטון מדבר על אמנות, עיניו בורקות. "השלמות בציור היא לא דווקא בזה שהוא ציור מושלם", הוא מסביר. "העיקר לא רק לצייר יפה. אם אתה לא מחדיר נשמה בציור, אז זה לא שווה שום דבר". הוא מרים ציור של מנורת המקדש, מביט בו בחיבה. "יש מישהו שהזמין את זה ציור, והוא גם באוסטרליה", הוא מספר. "הוא חזר אליי עם דמעות, אמר לי, 'יוסי, אני לא מפסיק להתרגש'". ביטון מחייך, "זה שווה לי יותר מהכל".
הייחוד היהודי
ביטון מאמין שיש משהו מיוחד באמנות יהודית. "להגיע לדבר שנקרא נשמה, זה רק יהודי יכול להרגיש את זה", הוא אומר בלהט. "אני לא מתכוון לסנגר רק על עצמנו כיהודים, אבל זו מציאות. כשיהודי נותן את הנשמה ביצירה, זה לא כמו שגוי מצייר, כי הוא טכני. הוא לא יכול להרגיש את החוש הזה".
מצפת לעולם הגדול
היום, יצירותיו של ביטון מקשטות בתים יהודיים ברחבי העולם. מצפת הקטנה, דרך חלום מפנה, ועד להשפעה עולמית, סיפורו של ביטון הוא עדות חיה לכוח של אמונה ויצירה. "בסופו של דבר", הוא אומר, מביט החוצה אל הנוף ההררי של צפת, "האמנות שלי היא גשר. גשר בין עבר לעתיד, בין חומר לרוח".
כשאנו מסיימים את הביקור בסטודיו, ביטון עומד בפתח, מכחול עדיין בידו. "היופי האמיתי", הוא אומר בשקט, "הוא לא רק במה שאנחנו רואים, אלא במה שאנחנו מרגישים". ובמילים אלה, הוא מסכם לא רק את אמנותו, אלא את כל מהות חייו.