זה עתה סיימנו את תשעת הימים ותשעה באב, עומדים אנו לקראת ערב שבת "נחמו", הפטרת הנחמה הראשונה מתוך "שבע דנחמתא" שאנו נקרא עד סוף השנה.
מטבע הדברים, כולם מחפשים מקום מפלט, מהלחץ של השנה... מהעומס... מהחום...
אין כמו שפת הים, הרוח המלטפת, הגלים הענוגים המתנפצים אל החוף... האופק, כל אלו נוסכים שלווה ותקווה.
אז אם הלכנו על ים, בואו ונצלול בו... עולם הים, 'מה רבו מעשיך השם'!
•
ידידי מאיר אזרחי, הוא צלם טבע חובב, בדגש על עולם המים. הכרתי אותו דרך רעייתו מירית שלפני כעשרים שנה נשלחה ככתבת מטעם "ידיעות אחרונות" לסקר את הקמת בית הספר 'מדעים ויהדות', היא ליוותה אותנו מאז בעוד כמה פרויקטים, וכיום היא משמשת בהצלחה כדוברת אקי"ם.
מאיר משתף אותי מידי פעם בתמונות מרהיבות מעדשת המצלמה שלו, מתוכם בחרתי לשתף תמונות, עם כמה שפחות מלל... לרענן קצת את האווירה, ממילים כבר שבענו, די והותר... ניתן לתמונות לדבר בעד עצמן...
•
חיפשתי בתמונות של מאיר, על אחת מהן הוא כתב: "להקת גרזינון הכוכים" מחוף אולגה הסמוך, מטרים ספורים מהרוחצים בחוף. והוסיף: "לתמונה יש סיפור אותו תוכל לשמוע ממקור ראשון אצל ידידנו ר' יהודה דוד הלוי".
לשאלתי, השיב לי יהודה: "תמונה זו החזירה אותי לחיים!".
וכך הוא מספר: "כמתנדב זק"א הייתי מה-7 לאוקטובר במקומות הטבח המזעזעים, לא הצלחתי להשתחרר מתמונות החללים והזוועות... הרגשתי שאני חייב "להתנקות" רציתי להחליף תמונה בתמונה, כמו שאומר רבי נחמן: 'אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּפַעַם אֶחָד, עַל כֵּן בְּקַל יְכוֹלִים לְגָרֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת... לַחֲשׁב אֵיזֶה מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת...'.
"ניסיתי לשים מולי תמונות שונות, של המשפחה, של צדיקים, של נופים, אך ללא הועיל.
"ואז קיבלתי ממאיר היקר, את התמונה הזאת ששלח בקבוצת "מתפללי בית הכנסת הגדול" וברגע אחד נשאבתי אליה, ועד היום בכל רגע נתון זה משמש עבורי כמפלט... זה מרגיע אותי".
ומה אתה רואה בתמונה? – שאלתי את יהודה, וזו תשובתו המפתיעה: "התמונה צולמה מתוך חושך - לכיוון האור"...
נדמה לי שבמקום להסביר, אפשר פשוט להסתכל בתמונה...
האור... האור שמחכה לנו בסוף הגלות... נכון, החושך אדיר, אבל כשרואים את האור שמפציע בקצה, כל התמונה משתנה...
מקווה שעזרתי לאווירת הרוגע, ובלי נדר אמשיך עם התמונות גם בטור של השבוע הבא.