מיד עם תום השואה, התקיים פולמוס בין גאוני וצדיקי הדור, האם לקבוע יום זיכרון ליום השואה. נמנו וגמרו כי יש לקבוע את זכר השואה ביום החורבן הלאומי של בני ישראל – יום תשעה באב, בהם אנו מקוננים על חורבן בתי המקדש וחורבן ירושלים.
כל מי שקורא את מדרש איכה ובייחוד את הפתיחות למדרש, רואה לנגד עיניו את השואה. חורבן ירושלים בבית ראשון היתה השואה הראשונה של בני ישראל: ילדים מתו כדומן על פני השדה; רעב נורא בירושלים עד כדי אכילת בשר חי; התעמרות וכפייה על היהודים; ניסיון למחוק את הזהות ואת האישיות של בני ישראל.
וכך כתב בקינה מיוחדת שחיבר לתשעה באב, פוסק הדור, מרן הגאון הגדול רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל, בעל 'שבט הלוי':
"אֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבִּי / בְּהַעֲלוֹתִי עַל רוּחִי / חֻרְבַּן עֲדָתִי
קִנִּים אֲגִידָה / בְּזִכְרִי קְדוֹשַׁי / עָרְבָה שִׂמְחָתִי
קְהִלּוֹת קֹדֶשׁ / לוֹמְדֵי תּוֹרָתִי / מַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי
נֶחְרְבוּ וְנִשְׂרְפוּ / נֶחְנְקוּ וְנֶהֶרְגוּ / אוֹי לִי כִּי חָטָאתִי
כִּזְבָחִים וְעוֹלוֹת / עָלוּ מִזְבְּחָהּ / לְכַפֵּר מְשׁוּבָתִי"
בין המתנגדים להקדשת יום זיכרון מיוחד להרוגי השואה באמצע השנה היה מרן החזון איש, רבי אברהם ישעיהו קרליץ זצ"ל, הוא נימק זאת בטענה ובסברא תלמודית: יום זיכרון עושים לציון ארוע שקרה ביום מסוים, כמו פורים בי"ד באדר ועוד. מאורע שכזה שקרה לאורך של חמש שנים אי אפשר לצמצם אותו ליום אחד, יש לתת את הדעת עליו ולזכור ממנו 365 יום בשנה. לדבריו, הקמת היהדות מחדש, היא היא יום הזכרון הייחודי והמנציח ביותר עבור קדושי השואה.
ואכן, לו נצא לרגע אל רחובות ערי ישראל שהקימה את עצמה מחדש ובנתה את יסודותיה על חורבן השואה וקדושיה, נראה את ה"יש" המבורך והמפואר בתקומת עם ישראל כהמשך ישיר וכנקמה לזכר הקדושים שנטבחו ושנהרגו ואשר צוררי ישראל גמרו אומר לכלות את עם ישראל ב"פתרון סופי" שבחסדי שמים לא צלח.
שמונים שנה אחרי, עם ישראל חי ונוקם, וגרמניה הנאצית זכורה לדראון עולם. וכך כתב בקינה מיוחדת כ"ק האדמו"ר רבי שלמה מבאבוב זי"ע, מגדולי אדמו"רי ארה"ב:
"רַחֵם עַל שְׁאֵרִיתֵנוּ / הַבֵּט נָא מִשָּׁמַיִם
לְמַחֲנוֹת הַקְּדוֹשִׁים / פִּי עֶשֶׂר כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם
קוֹמֵם בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ / וְנַחֲמֵנוּ בְּכִפְלַיִם
רוֹמְמֵנוּ / וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם".
הכותב משמש כעו"ד וטו"ר, חבר מועצת יד ושם ויו"ר 'מאזני צדק'