השבוע מלאו ימי השלושים לפטירתו של הגאון רבי יהודה דרעי זצ"ל רבה של העיר באר שבע. באופן אישי אני חב לו הכרת הטוב, כפי שאספר כאן לראשונה. את תחילת דרכי ברבנות עשיתי בגיל צעיר, למדתי את החומר הנדרש, והתכוננתי למבחן. כשהגעתי להירשם ולהיבחן התברר שאני צעיר מהמקובל, ניסיתי בכל אופן להתקבל למבחן, אך ללא הועיל.
בצר לי פנה אבי שיבדל לחיים אל שכנו רבי יהודה דרעי שכיהן בשעתו כרבה של שכונת רמות וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, הרב טרח להתקשר אלי טלפונית, שוחח איתי על התכנים שלמדתי למבחן, והודיע לי כי הוא ידאג לכך שיאשרו לי להיבחן! לאחר מכן הוא התעניין ושמח מאוד שעברתי את המבחן בהצטיינות...
•
חז"ל אומרים כי דבריהם של צדיקים הם זיכרונם. ננסה ללמוד ולו במעט מדבריו של הרב זצ"ל , ודרכו המיוחדת ברבנות. הרב היה סמל ודוגמא לשילוב בין המעלות השונות, בין בקיאות מדהימה לבין העמקה, בין שיטת מוסר לדרך החסידות, בין אגדה להלכה למעשה.
שמעתי ממנו דרשות בהזדמנויות שונות, בעיקר כשהייתי רכז של "תקוות אחינו", וגם, לאחרונה, כשהגיע לאזור שלנו ונשא דברי חיזוק.
•
את אחת הדרשות שנחרטו בליבי שמעתי לפני כשנה, בתקופה זו של בין המצרים, לקראת השבת הקרובה הסמוכה לתשעה באב, 'שבת חזון' על שם ההפטרה 'חזון ישעיהו בן אמוץ'. הרב התחיל מהלכות, בשפה השווה לכל נפש, משם עבר בדילוג אומנותי בין דברי המהרש"א באגדות הש"ס ליסודות מפיהם של תלמידי הבעש"ט, ומשם לדברים גבוהים בחכמת הקבלה.
אצטט רק קטע אחד, מהזווית החסידית, ויהיו הדברים לעילוי נשמתו:
כמה מגדולי החסידות ציינו כי שבת חזון היא שבת שמחה במיוחד, ונעלית בקדושתה. מובא בשם רבי לוי יצחק מברדיצ'וב ששבת חזון היא מלשון "מחזה", היות ובשבת זו היהודי רואה בעיני רוחו את בית המקדש השלישי, כאשר מתוך ערגה וציפייה לבניינו הוא מתקשר עם בית המקדש העתידי, ומכח זה הוא משפר את מעשיו ונעשה ראוי יותר לזכות לגאולה.
הרב הרחיב במעלתם המיוחדת של ימי "בין המצרים" ודרש את הפסוק 'כל רודפיה השיגוה בין המצרים', והסביר כי חלילה אין זה במשמעות שלילית, אלא אדרבה, כל רודפי קרבת השם 'רודפי – יה', יכולים להתקרב אליו ולהשיגו "בהיותו בשדה" בימים אלו של בין המצרים, כאשר חורבן הבית הוציא כביכול את בורא העולם מביתו החוצה לשדה ...והוא קרוב אלינו יותר, בבחינת "עמו אנכי בצרה".
•
התרגשתי לשחזר את ביקורו של הרב בעירנו חדרה, שעורר בו זיכרונות ילדות, הישיבה הראשונה בה למד הרב הייתה 'ישיבת חדרה' המיתולוגית, לפני כחמישים שנה למדו בה בחורי ישיבות ותיקים לצד נערים ממשפחות עולי צפון אפריקה באחדות וקירוב לבבות .
הרב הגיע למתחם ישיבת 'כנסת יצחק' השוכנת במבנים של ישיבת איתרי לשעבר, ולפני כן ישיבת חדרה. במהלך הסיור הנוסטלגי והמרגש מצא הרב את חדר השינה בפנימייה אותו חלק עם אחיו ר' אריה דרעי יו"ר תנועת ש"ס.
בתיעוד מהביקור נראה הרב נרגש ביותר, תוך כדי שהוא משחזר פרטים מדויקים מזמן לימודיו בישיבה, וחברים שלמדו אתו יחד בתקופה.
הגעגועים הללו, מטבעם, מעוררים מצד אחד צער על הפרידה מאותה תקופה, אך מצד שני הם מחברים, מקשרים, ומעוררים תקווה.
וברוח הימים, ימי בין המצרים, הגעגוע והצער על אובדן האוצרות הרוחניים מהעבר בחורבן בית המקדש, מעורר אותנו להתחזק ולהיות ראויים לבניינו בקרוב בימינו אמן.