צדיקים וקדושי עליון מאז ומתמיד ציערו עצמם בצער השכינה בבחינת 'עמו אנוכי בצרה' שעה ששכינתא בגלותא גם הם גזרו על עצמם לגלות ממקומות מושבותיהם ולכתת את רגליהם למקומות נידחים, בימים אלו אנו עדים לתמונות ותיעודים של אדמו"רים וצדיקים שיוצאים לנאות דשא בהרים הרחוקים ומתהלכים 'מהכא להתם' ובסוד קדושים מי יעמוד שבמעשיהם מעוררים את אביהם של ישראל שיפיק ית עמיה מגוי גלותא ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
גלגול שלג מקורות
כולנו מכירים מן הסיפורים את התיקון הנורא בעריכת גלגול שלג, אותו טקס קדוש וקדום שנהגו צדיקים לערוך בהזדככות הנפש לכיפור עוונות ולהשתתף בצער השכינה שגלתה ממעונה. הפעם הראשונה שמוזכר עניין גלגול השלג הוא אצל רבי סעדיה גאון שערך בעצמו גלגול שלג. המעשה כבר מופיע בספר סידורו של שבת (מרבי חיים טירר זצ"ל) המביא בספרו שמועה לפיה רבי סעדיה גאון נהג בעשיית גלגול שלג, לשם סיגוף עצמי על שלא עבד את ה' בעבר כפי הכרתו והשגתו את ה' בהווה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
[1] בספר הרוקח לרבי רבי אלעזר מוורמייזא (הלכות תשובה אות ו' יא) גלגול השלג מוזכר בסדר תיקון ותשובה למי שנכשל בעוון החמור ביותר, שם בעל הרוקח כותב שאופן ביצוע סיגוף זה הוא בישיבה בקרח או בשלג פעם או פעמיים מדי יום, כשבכל פעם צריך לשהות שעה בתוך הקרח והשלג. את הסיגוף הוא מקביל למוות מחמת הסבל הרב שנדרש לקיימו. והמסתגף ממיר את המיתה בסיגוף.
גלגול שלג בקבלה
במשנת המקובלים כתבו (ספר זוהר הרקיע) שאל מסע הגלגולים יש לצרף גם סדר צומות ותעניות ומי שחטא והזיד הרבה לרצונו וגירה יצר הרע בעצמו תיקונו לצום מאה הפסקות ובימי טבת יגלגל עצמו בשלג בכל יום ועם זה יתקרר האש הגדולה מיצרו הרע שהקדיח והבעיר בעצמו ויתכפר. ובעודנו בתוך השלג יאמר פסוק תהלים (סח טו) בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן. וסר עוונו וחטאתו תכופר
תלמידי הבעל שם טוב
אחד התיאורים המהימנים על ערכית גלגול שלג נמצאים בדבריו של כ"ק מרן אדמו"ר בעל שפע חיים' זי"ע מצאנז (שיעור חומש רש"י מצורע תשמ"א) בהם תיאר בהרחבה את סדר גלגול שלג אצל הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע בעל נועם אלימלך' ואלו דבריו:
"בתחילת ליל החורף כשהקור היה למעלה מיכולת אנוש לסבול היה פושט בגדיו ומטפס ועולה על הר גבוה שהוא על גבול בוקובינה שהיה מכוסה לגמרי בשלג וכן כל שיפוע ההר שהיה מעיינות מים רבים נקפא ונעשה לקרח כשהגיע לראש ההר זרק את עצמו והתחיל להתגלגל בכל מורד ההר שהיה גבוה מאד כעשר פעמים יותר משיעור סקילה עד שנפל על הנהר שזרם מתחת להר אשר המים בו היו קפואים לגמרי ומעצם החבטה שנגרמה מנפילתו מגובה רב על הקרח נשבר הקרח והוא נפל לתוך המים הקפואים וכך טבל במי הנהר כך עשה כסדר הזה שוב ושוב כמה פעמים במשך כל הלילה עד הבוקר ובכל פעם נפל במקום אחר ושבר שם את הקרח".
הסתייגות ממעשה גלגול השלג
לא כולם הסכימו עם עריכת התיקון הקשוח, רבנו הרמח"ל למשל כותב בספרו מסילת ישרים נגד המנהג הנפוץ שהמון העם טועה לחשוב שהחסידות תלויה באמירת מזמורים רבים ווידויים ארוכים מאד, צומות קשים, וטבילות קרח ושלג, אותם הוא מגדיר: "כדברים אשר אין השכל נח בהם ואין הדעת שוקטה".
כך גם מרן הגר"א העדיף סיגופים יותר עמוקים הנעשים מן האדם אל תוך עצמו וכך כתב: שעל האדם להתייסר לא בתעניות וסיגופים אלא רק ברסן פיו ובתאוותיו, וזוהי התשובה וזהו כל פרי העולם הבא, וזה יותר מכל התעניות והסיגופים שבעולם.
וכך גם בחצרו המלכותית של על האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין מספרים שכאשר אחד מחסידיו השתבח בפניו על כך שהוא נוהג בגלגול שלג, סימן האדמו"ר על סוס בחצר ואמר שאף הוא נוהג בגלגול שלג ובכל זאת סוס נותר סוס. - א פערד בלײַבט א פערד.
ובאותו עניין מסופר על הרבי מדוקלא זצל אחיו של הרבי מצאנז זצ"ל שאמר פעם: צמתי משבת לשבת ו' ימים רצופים עמדתי מתחת לקרח ונקפאתי בחורף ושברתי גזיזי דברדא כדי לטבול בהר כמו"כ קיימתי גלגול שלג פעמים רבות הלכתי חצי שנה בכתונת אחת ולא החלפתי את בגדי ישנתי על הארץ והלכתי לערוך גלות בבגדים קרועים ובלויים שם חיזרתי על הפתחים לבקש אוכל הלקיתי עצמי "בבריעכץ" (=מין עשב הצורב את העור) ועל אף שעשיתי כל זה אומר לכם שאי אפשר להתגבר על היצר הרע רק ע"י דף גמרא עם תוספות.
אם אין שלג
למי שקצרה ידו ונדלדלו מצלצליו להרחיק נדוד לרכס הרי האלפיים המושלגים, כתב מרן הבן איש חי: והיכא שלא נמצא לו שלג ועשה התענית בלבד הא ודאי אנוס הוא ורחמנא לבא בעי.. מאחר שזה סבל עול התענית הרב הזה כולי עלמא סהדי שאם היה מצוי בידו שלג היה מתגלגל או טובל בו ולכן ודאי יחשוב לו השם יתברך כאלו עשה התיקון גמור ושלם על חשיבותו של הגלגול בשלג יחד עם התעניות והסיגופים.
גירסה רכה יותר לעריכת תיקון השלג כתב הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי, פרק צ"ז) שיש לקחת שלג ולמרוח על המצח תוך כוונה וייחוד ייחודים. גם בעקבות פעולה זו "ילכו כל עוונותיו" אך בתנאי שיהרהר בה בעת בתשובה וחרטה שלמה.
גם אוכל שלא חומם די צורכו (מקרוגל) יש בו מעין התיקון המושלג בספר בית אהרן, מרבי אהרן מקארלין נאמר בזה הלשון: אז מקומט צום עסן און מאיז זיך מקרר פון תאוות האכילה ווערט דאס גירעכנט גלגול שלג (= אם באים אל האוכל ומקררים את תאוות האכילה נחשב הדבר לגלגול שלג)
המזל גורם
אמר הרה"ק בעל מאור עיניים' זי"ע מטשערנאביל כאשר יהודי הולך ברחוב בשעת הגשמים ורגליו נרטבות מן המים אם מכוון בדעתו שיהיה לו זאת כגלגול שלג הרי זה אכן נחשב לו כאילו קיים בפועל גלגול שלג ומועיל לו לדברים שהתיקון להם הוא דווקא על ידי גלגול שלג אבל אם אינו מכוון כלום ורק מצטער ממה שרגליו רטובות אין זה נחשב לו
עצה פרקטית - מיטה חמה
בפשיסחה כמו תמיד חשבו מחוץ לקופסא ואצל החסידים החריפים רווחה האמירה: שאדם החסיד הוא זה היודע לצום בשעת אכילה, היודע להתבודד בהיותו בין אנשים, ולערוך גלגול שלג בשוכבו במיטה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ואחד המרבה ואחד הממעיט בלבד שיכוון לבו לשמים.
[1] תשובת הסיגופים אין לה בעצם מקום בהלכה, מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד וכו' ולא כדעת ההמון שהתשובה היא התענית וכו' ולכן לא הזכירו הרמב"ם והסמ"ג שום תענית כלל במצות התשובה. הראשון שהאריך בתשובות הסיגופים וקבע סיגופים שונים לכל עניני עבירות שונות הוא הרוקח ואחריו נמשכו כמה פוסקים כמו החתם סופר שהאריך לבאר שעיקר התשובה לא לסיגופים הוא זקוק אלא שתועלת הסיגופים היא להסיר העונשים והייסורים בידי שמים (מועדים בהלכה זווין)