בדיון שנערך מוקדם יותר היום (רביעי) בנושא שילוב בחורי ישיבות, ח"כ רייטן דיברה בעד גיוס בחורים, ציטטה מכתב של הרב הרצוג, ואז שלף ח"כ יעקב אשר מכתב משלו.
חברת הכנסת אפרת רייטן ממפלגת העבודה, דיברה היום בוועדה והקריאה איגרת של הגאון רבי יצחק אייזיק הרצוג זצ"ל, הרב הראשי לישראל בעת הקמת המדינה וסבו של נשיא המדינה כיום יצחק הרצוג. האיגרת דיברה על החשיבות בשירות צבאי.
ח"כ יעקב אשר, שהשתתף אף הוא בדיונים, המתין שח"כ רייטן תסיים את המכתב ואז שלף את מכתבו של הרב הרצוג זצ"ל לרוה"מ דאז דוד בן גוריון על: "חרדתו לבל יחול שינוי במעמדם של לומדי התורה כמלוא נימה. כי קול התורה מגן מפני חורשי רעתינו".
במכתב שהקריא ח"כ אשר כותב הרב הרצוג: "למכובדי היקר והנעלה מר דוד בן–גוריון הי"ו ראש ממשלת ישראל ושר הבטחון, עיה"ק ירושלים ת"ו. אישי ראש הממשלה! נחרדתי עמוקות ולבי נשבר בקרבי לנוכח השמועה כי נתעוררה כוונה להכניס שנויים במעמד הקיים של תלמידי–הישיבות, שגיוסם נדחה כלעוד הם יושבים בחצרות בית ה' ומקדישים את ימיהם לתורה".
עוד כתב הרב הרצוג: "ואם בכל עת וזמן גדולה ועזה חרדתנו לקיום הישיבות בישראל, בדמותן ובצלמן על אחת כמה וכמה בשעה טרופה זו. למעשה הרקע לענין זה הוא הרבה יותר עמוק ורחב: חובה מוטלת על העם היושב בציון תחת שמי חיי עצמאות להעניק לבני–הישיבות אשר הופקדו לשמור על נכסי–הרוח של האומה, הם עושים את זאת במסירות נפש ובהקרבה לא ישוערו במצב כלכלי כבד מנשוא שלא יתואר בדברים — שחרור מכל חובת גיוס כל דהו, כל עוד היושבים באהלה של תורה. כי אף הם מגויסים ועומדים הם על בטחונה של תורת ישראל ומורשתו, אשר בהן תפארתו ובגללן הגענו עד הלום, אלה כאלה שומרים המה על קניניה היסודיים של האומה, שהם תורת ישראל וארץ–ישראל".
עוד כתב הרב הרצוג: "בטוחני, שכולנו מאמינים אמונה שלמה ובלתי מעורערת, כי קול התורה ,הבוקע ועולה מהיכלי התורה, וממתיבתות הקדש, הנו תריס בפני ידי עשיו וישמעאל, החורשים עלינו מזימות רשע ורצח, וקרבת אלקים החופפת על היכלי קודש אלה מחזקת את ידי המגינים היקרים, והם הם יפילו תחינה על שלומנו ועל נצחוננו".
הרב הרצוג ביקש מבן גוריון: "אני בא, איפוא, לפני כב' בלב רועד, אולם בבטחון, כי כב', אשר התרומם לספירות כלל ישראליות בהעניק לתלמידי–הישיבות את מעמדם המיוחד לגבי הגיוס יוסיף להראות את חיבתו והוקרתו לבני–התורה, ולא יחול שום שינוי במעמדם זה, אף כמלוא נימה. לבי מלא תקוה, כי כב' יבין לרוחי הנדכא, אשר הבהילני לבוא במכתבי הארוך הזה, לעת חולשה ורפיון–כח, ונעם ה' יהא חופף על כב' להעתר לבקשתי. ונותן התורה ישמור את כב' וינצרנו מכל צער ונזק ויהא ימיו מאה ועשרים שנות חיים טובים כולן קודש להרים את נזר מדינתנו בקודש. בברכת התורה והארץ ובהוקרה עמוקה".