ישועות בעג'ור | היערכות לקראת הילולת הצדיק הפלאי  

בימים האחרונים הוסדרו צרכי הרבים, ונציגי משטרת ישראל הגיע לסיור מעמיק במתחם הציון ובשטח שסביבו, כדי לעמוד מקרוב על צרכי הרבים שיבואו להעתיר על ציונו של הצדיק ולהיערך לכך בהתאם.

ל'כיכר השבת' נודע כי השנה מתוכננים מספר חידושים מבורכים: דרכי הגישה לגברים ולנשים (דרך מהדרין), הכשרת שטח ענק לתפילות בעזרת הגברים, וכן הוספת מתחמים מוצלים לעזרת הנשים, כניסה חדשה ורחבה לציון ושירותים, ועוד.

כמובן שהכל מתואם ומתוכלל מול כלל הגורמים הרלוונטיים – וועד הישוב, השכנים, המשטרה וההפקה, לרווחת באי ההילולה ולכבודו של הצדיק הקדוש, אשר רבים עולים לציונו במשך כל השנה ובפרט ביום פקידת שנתו כ"א בתמוז, ורואים בחוש מופתים גדולים וישועות גדולות.

במהלך כל ימי ההילולה יוגשו כיבוד קל ושתיה קרה באוהל ענק שנבנה בסמיכות למקום.

מתולדותיו של הצדיק

רבי יצחק נולד לאביו רבי יצחק בכפר "אסוואד", צפונית מערבית לצנעא בירת תימן. אבות המשפחה במשך 16 דורות ברציפות היו רבני הכפר. בנעוריו למד תורה אצל אביו וסבו. הוא התייתם מאביו בגיל צעיר, ואחיו רבי אברהם מילא את מקומו.

אחיו, רבי אברהם, נפטר בשנת ה'תש"ב ונטמן בתימן. לאחר פטירת האב והאח, עברה ההנהגה לרבי יצחק, שהרביץ תורה לרבים והיה הרב ה-17 בשושלת המשפחתית. בנוסף, שימש גם כמוהל ומל מאות תינוקות. בנוסף, התפרסם "הצדיק מעג'ור" כבקי בלחשים שונים ובקבלה מעשית.

הוא נודע לבקי בתורה ובעל זכרון, וידע בעל פה ששה סדרי משנה ומשנה תורה להרמב"ם, הוא גם היה מסיים את ספר התהילים בכל שבוע 26 פעמים מלבד סדר לימודו, ובזקנותו, כהוקשתה עליו הראיה, היה אומר את התהלים בעל פה.

בשנת תש"ט עלה לארץ ישראל עם בני קהילתו, ולאחר מסע נדודים ארוך התיישבו בכפר הערבי הנטוש עג'ור. תנאי המקום היו קשים מאד באותם ימים, השטח היה שומם ומרוחק מיישובים שכנים, והעולים נאלצו להתמודד עם קשיי קליטה. יחד עם בניו רבי דוד (לימים רבה של יבנה) ורבי יחיא, בנו את המקווה ביישוב החדש, שקיבל את אישורם של הרבנים הראשיים הרב הרצוג והרב עוזיאל.

לפני פטירתו בכ"א תמוז תש"י, ציווה רבי יצחק שיקברוהו בחצר ביתו. על פי המסופר, הוא ניבא שביום פטירתו ירדו גשמים על אף שהיו אלו באמצע ימי הקיץ הלוהטים, וכן שרעייתו תמות 90 יום אחריו, וכך אירע. הוא הותיר שלושה בנים, בנו רבי דוד שימש כרב המועצה האזורית גדרות.

כאמור הוא ביקש להקבר בחצר ביתו, אף שהשטח לא יועד לקבורה. על פי המסופר, שוטרי משמר הגבול שהגיעו למקום בנסיון לפנות את הקבר כשלו במשימתם ונפצעו.

לאחר פטירתו ולאור הפחד מרוצחי הפדאיון, ננטש היישוב שנה וחצי לאחר ההתיישבות. בשנת תשי"ג יושב הכפר על ידי עולים מכורדיסטן, אך תושבי המושב לא ידעו על קיומו של הקבר בכפר. מכיוון שהקבר היה מאחורי בתים וללא מצבה, רק שורת אבנים הקיפו סביב את הציון – עליו גדלו עשבים שהסתירו את קיומו.

סיפור גילוי הציון היה על ידי חלום מפלא, בעקבותיו התגלה והתפרסם קברו של הצדיק, ומעשה שהיה כך היה: זקנה שהתגוררה בבית הקרוב לעץ החרוב היתה אשה תמימה ויראת השם, והנה באחת הלילות היא חולמת ורואה לפניה דמות הדורה של צדיק בעל צורה וכך אמר לה: "שמי רבי יצחק גברא ואני קבור תחת עץ החרוב הסמוך לביתך, לא תפחדי, אני מבקש ממך שתשארי להתגורר במקום ותשגיחי על קברי, וזה לך האות, אשה פלונית ממכרותייך שכבר עברו כמה שנים מנישואיה וטרם נפקדה – תפקד ותלד שלושה ילדים". עוד אמר לה "מדוע בני אינם באים אלי?"

הזקנה התעוררה נפעמת מן החלום ותכף סרה אל עץ החרוב והחלה בעבודת נכוש העשבים שתחתיו, עד שמצאה את הקבר שהיה מסמן בשורת אבנים גדולות. היא נקתה את המקום היטב, והגביהה את גל האבנים להיכר, לאחר מכן החלה להדליק נרות במקום והרבתה להתפלל בו, דבר פלא היה שם כאשר נר השמן שהדליקה היה דולק משבת לשבת ולא כבה. כמה ימים חלפו והנה באה לבקרה אותה מכרה, תכף הקדימה הזקנה ותאמר לה "אני יודעת כי אכן נפקדת בדבר ישועה", האשה השתוממה ושאלה מנין את יודעת זאת, אז גלתה סודה עם ספור החלום.

במשך השנים הפך המקום למוקד עליה לרגל, וסיפורי ישועה רבים נקשרו סביבו.

הרה"צ רבי נחמן הלוי מנדל אשר הרבה לפקוד את הציון במשך עשרות שנים, עוד לפני גילוי המקום רבבות בני ישראל, והיה דואג למנין מידי שנה בשנה באתר, היה שולח דרך קבע בחורים מבוגרים למקום להתפלל עבור ישועתם, ואכן נשעו שם בתשועת עולמים אודות תפילתם אצל הצדיק שהיה השליח במרומים להחיש ישועה.

דרכי הגעה לציון הצדיק: לבאים מכביש ירושלים תל אביב, פונים בכביש 38 לכיוון בית שמש, ולאחר צומת 'האלה', נראה שילוט לכיוון עגור.