הגאון רבי משה שטרנבוך הגיע השבוע לישיבת אור אלחנן, הקרויה על שם מו"ר מרן הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד, ונשא דברי חיזוק לרגל מלאות 83 לעקידתו של ר' אלחנן בפורט השביעי.
הגר”מ שטרנבוך שנושק לגיל 100 בלע"ה, זכה לדלות תורה בצעירותו מר' אלחנן, וכן זכה לשמש אותו מידי שנה בשנה בתקופה בה שהה רבי אלחנן בבית הוריו בלונדון.
בדברים מיוחדים שנשא בהיכל ישיבת אור אלחנן, העביר את דרכו ומשנתו של בעל היארצייט, והחדיר בלב תלמידי הישיבה שאיפות לגדול ולצמוח גדולי עולם כמו הגאון ר' אלחנן, וכמו שאמרו חז"ל "מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי".
בלהט ובהתרגשות אמר הפוסק הקשיש, "כשאני מדבר על ר' אלחנן, דמותו הקדושה עם זקנו הלבן שיורד על פי מידותיו עומדת לנגד עיני, אני זוכר אותו עם הפשטות שלו, הוא חי אמונה ובפשטות שיש בורא עולם לפנינו בכל רגע".
בדבריו עודד את בני הישיבה להתחזק בלימוד התורה ושיפור המעשים, ושזר בדבריו הנהגות מופלאות שראה בצעירותו אצל רבו הקדוש רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל.
בתוך דבריו סיפר כי "בילדותו ביקשה אמו מהגאון הקדוש ר' אלחנן שיעניק ברכה לילדיה, שיגדלו גדולי תורה, אבל ר' אלחנן לא הסכים לברך להצלחה בתורה ואמר שכן מקובל בידו מפי רבו החפץ חיים הקדוש, שאין לברך על תורה באומרו - וכי בברכות אתם חפצים לעשותו תלמיד חכם, והלא כדי לגדול בתורה צריך מסירות נפש ועמל ויגיעה, ואי אפשר לצמוח בתורה על ידי ברכות בלא עמל ויגיעה בתורה הקדושה".
עוד סיפר שבזכרונו עדיין חקוק ועומד דרשתו של הגאון הקדוש רבי אלחנן זצוק"ל, בה הוא עורר את הבעלי בתים בלונדון, שיהודי שאינו מחנך את בניו שיידעו את כל התורה כולה, הוא מבטל מצוות עשה דאורייתא ד"ושננתם לבנך" (דברים ו' ז'), שהלא כבר אמרו חז"ל בקידושין (ל' ע"א) "ושננתם, שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד", ומבואר בזה דמצוות "ושננתם לבניך" הוא לדאוג שבניו יהיו בקיאים בכל מקום בתורה עד שאם ישאלם אדם לא יגמגמו אלא יאמרו מיד, וא"כ מי שמחנך לכתחילה את בניו שיהיו רק יראי שמים ואינו דואג שיהיו תלמידי חכמים גדולים, הרי הוא מבטל מצוות עשה דושננתם לבניך.
לקראת סוף דבריו עבר הגר"מ שטרנבוך לדבר על גזירת גיוס בני הישיבות: "אצל ר' אלחנן ראינו כמה בערה בו אש דקדושה ולא היה מסוגל לשתוק על חילול ה'. ובזמנינו הרשעים גזרו גזירת גיוס על בני הישיבות, וכבר התחילו לשלוח מכתבים לבחורי ישיבות לבוא לצבא שלהם, וגרועים הם מכל האומות, שהרי אפילו אצל הגויים בחוץ לארץ נותנים 'דמוקרטיה' – חופש דת, ודווקא כאן הם נלחמים שלא לתת לנו לשמור על התורה הקדושה".
"אמנם", הוסיף הגר"מ ואמר: "בכל הדורות בגלות הלכנו עם 'מסירות נפש', וגם עכשיו נבוא במסירות נפש למען התורה, ואנחנו 'עם קשה עורף' ולא נוותר בכי הוא זה על התורה הקדושה".
לסיום אמר הפוסק: "ובני משפחתי מרוסיה סיפרו לי, שבשעה שהקומוניסטים גזרו עונש מיתה או מאסר בסיביר למי שילמד אחרים תורה, גדולי ישראל ראו בכך גזירת שמד, ופסקו שיש ללמוד תורה בסתר אף שיש בזה סכנת נפשות, ובני משפחתי שברוסיה החזיקו ישיבה במינסק בסתר עם ארבע מאות תלמידים במשך כמה שנים בנס, ומסרו נפשם כפשוטו על לימוד התורה, עד שתפסו אותם ולקחו אותם לסיביר".
