למה לא להתחיל לחתוך הפסדים לטובת הצלת מה שניתן? / דעה

לצערנו במצב הנוכחי ולנוכח נפיצות הסוגיה קולם של חרדים אלו לא נשמע. בשורות הבאות אנסה לסרטט את הקווים שלדעתי הציבור הזה פועל לאורם בסוגיה כואבת זו.

בשנת תש"ז, ערב הקמת מדינת ישראל, הגיעה לארץ ישראל ועדת אונסקו"פ, וועדה בינלאומית מטעם האו"ם על מנת לבחון את האופציה של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. במסגרת פגישותיה הרבות היא רצתה לשמוע את קולו של היישוב הישן החרדי בנוגע לסוגיה זו.

דוד בן גוריון שחשש מאוד מהאופן שבו יציגו מנהיגי החברה החרדית את עמדתם ביחס למדינה שבדרך שלח מכתב למנהיגי החברה החרדית דאז ראשי אגודת ישראל. מסמך זה נודע לימים כמסמך ה"סטטוס קוו" המבסס את יחסי החרדים והתנועה הצינית על בסיס התנאים הבאים:

1. שבת כיום המנוחה הרשמי של מדינת ישראל.

2. כשרות בכלל מוסדותיה הממלכתיים של המדינה ובכללם הצבא.

3. דיני אישות יידונו על פי ההלכה היהודית המסורתית.

4. אוטונומיה חרדית בחינוך.

בעקבות מסמך זה ניאותה ההנהגה החרדית להתייצב בפני הוועדה ולהמליץ לה על הקמת המדינה היהודית היא מדינת ישראל.

עם הקמת מדינת ישראל הוחל נוהל דחיית שירות על 400 בני הישיבות. בן גוריון נימק זאת באופן הבא: "יש 400 בחורי ישיבה, שהם כולם בגיל צעיר ושאם הם יתחייבו בגיוס יהיה צריך לסגור את בתי הישיבות".

דוד בן גוריון לכשעצמו בוודאי שאף שהחברה החרדית תצטרף לפרויקט "כור ההיתוך הישראלי" שתכליתו הייתה ליצור את דמות ה"יהודי החדש" על מנת לאחד את היהודים שהגיעו מתפוצות רבות למטרה משותפת ולסיפור תרבותי מחודש. מנהיגי החברה החרדית דאז שהבינו את גודל הסכנה התנגדו בתוקף להצטרפות למהלך זה ובכך הצילו את עולם התורה החרדי, עולם הישיבות, עולם הקהילות החסידויות מחורבן רוחני.

למעשה, כבר אז היה די ברור שישנן שתי סיבות מדוע בחורי הישיבות אינם מתגייסים:

1. על מנת להמשיך וללמוד תורה.

2. על מנת לשמור על זהותם הרוחנית.

כיום, לאחר 75 שנה די ברור שהחלטת גדולי ישראל דאז הייתה ההחלטה הנכונה ביותר ועולם התורה המשגשג בישראל הוא סיפור הצלחה מדהים. מעולם לא היו בעם ישראל כל כך הרבה תלמידי חכמים, תלמידי ישיבות, בתי מדרש תוססים, כתיבה תורנית, הרבצת תורה ועוד.

עם הגידול הדמוגרפי של החברה החרדית, ובהתאם לשינויים מהותיים בצרכי המדינה והחברה החרדית עלינו לשאול את עצמנו האם ההסכם שנחתם לפני 75 שנה עדיין רלוונטי לטובת החברה החרדית. החברה הישראלית בכללותה עוברת טלטלות רבות בשנה האחרונה הן לאור המחאות הרפורמה המשפטית והן לאור המלחמה הנוראית שאנו בעיצומה. כלל החברה הישראלית שואלת את עצמה האם התנאים שקבעו את כללי המשחק במדינה לפני 75 שנה עדיין רלוונטיים להיום? האם העבודה שלא נכתבה חוקה למדינה עם הקמתה הייתה טעות שאנו משלמים עליה כיום ביוקר? האם מודל מדינת הרווחה הישראלית היה טעות?

באותו הקשר החברה החרדית לכשעצמה לא פטורה מלשאול את עצמה האם מערכת היחסים שלה עם התנועה הציונית והמדינה משרתת את מטרותיה של החברה החרדית בישראל.

אם נתבונן היטב על אחינו החרדים בארה"ב נגלה שם את אותה חרדיות שהיינו חלק ממנה עד לפני 50 שנה. חשוב לציין כי בשנת 1975 מספר החרדים שהיו בדחיית גיוס היו רק 850 תלמידים וכל השאר עברו דרך מסגרות צבאיות בדרך לעולם התעסוקה. החרדים בישראל עבדו בשיעורים דומים לשאר הישראלים ובדומה לאחיהם החרדים מעבר לים ורוב מוחלט של הילדים החרדיים למדו לימודי ליב"ה במסגרת החינוך העצמאי. המצב החרדי הנוכחי הוא די חדש היסטורית ואין ערובה לכך שעתיד עולם התורה תלוי דווקא במודל הנוכחי כפי שמוכח היטב בקהילות החרדיות שמעבר לים.

כעת לאחר שאנו החרדים ניצחנו, שרדנו את כור ההיתוך הישראלי, גדלנו מספרית ואנו שותפים מלאים להנהגת המדינה עלינו לחשוב מתי אנו יכולים לצאת מהוראת השעה שגרמה לכך שעזבנו את המודל החרדי ההיסטורי של אחינו בארה"ב והפכנו לתלותיים לגמרי במדינת ישראל על מנת להתקיים כחברה. התלות של עולם התורה במדינה לא מובנת מאליה ולאור המצב הנוכחי עלינו לשאול את עצמנו האם לא הגיע הזמן לנתק את התלות הזו ולו בשביל שלא נהיה תלויים בחסדיהם של משלמי המיסים הישראליים שאינם מזדהים עדיין עם המטרות הקדושות שלנו.

אני מלא בטחון שבהגיע השעה בה נידרש כחרדים להתייצב מאחורי הגה ההנהגה של מדינת ישראל באופן מלא, כאשר נשתלב בתעסוקה כמו אחינו בארה"ב, כאשר נטה שכם לצרכי הבטחון של המדינה נעשה זאת בהצלחה מדהימה, בראש מורם מתוך קידוש שם שמיים.

אני מקווה שההנהגה החרדית לא תשפוך את התינוק עם המים ולא תשבור כלים מול המדינה, אלא תדע להמשיך לשמר את מערכת היחסים העדינה שנבנתה מול המדינה שהייתה כל כך טובה אל החרדים עד כה.

בחודש האחרון החברה החרדית נכנסה לסחרור עמוק מול המדינה ומוסדותיה בכמה נושאים מהותיים: גיוס, תקציב הישיבות ורשתות החינוך החרדיות וכניסת מוסדות חרדיים נוספים לזרם הממ"ח.

כפי שהמצב נראה כעת אנו לקראת מסלול התנגשות בלתי נמנע אשר מעבר לקרע החברתי, לשנאה הדדית ולהחלשת החברה הישראלית בכלל, בסופו של דבר הוא עלול להיות בכייה לדורות בהקשרים חרדיים פנימיים לגמרי.

ההתנגשות הנוכחית בה גדולי הרבנים מורים לאי ציות לחוק מהווה איום משמעותי על שלטון החוק בישראל במידה שלא תאפשר לצד השני שום גמישות מול הסיטואציה. אני חושש שעלינו על עץ גבוה מידי...

מתי יגיע האיש הרציונלי והריאליסט מתוך המערכת וישאל את השאלה הפשוטה "האם אכן נקריב את מיטב עולם הישיבות ותקציביו לטובת מניעת השתלבות בצבא ובתעסוקה של נערים חרדיים רבים שלא מצאו את עצמם בעולם הישיבות? האם לא נכון להתחיל לחתוך הפסדים לטובת הצלת מה שאפשר?"

כאשר 44% מהציבור החרדי מאמין בפתרונות גיוס יחד עם שימור עולם התורה, המסר הוא שישנו ציבור גדול שאכן מאמין בעצמנו וביכולתו להתחבר למציאות הכאובה בה אנו נמצאים ולהתחיל לקדש שמיים הן על מנת לשמר את עולם התורה והן על מנת להטות שכם ולהיות שותף בהגנה על עם ישראל בעת צרה.

אני סמוך ובטוח בכוחה של החברה החרדית שהיא חברה כל כך איכותית לבנות מחדש גשרים מול שאר עם ישראל, לחשוב כיצד נקרב את אחינו היהודים בישראל לקב"ה וכיצד נוכל להיות חברת מופת המקדשת שם שמיים בכל הליכותיה. אם לא ננסה בוודאות ניכשל, כעת הזמן לנסות ולצבור את הביטחון הזה.

עתיד עולם התורה ועם ישראל תלוי בהכרעה הזו! בעזרת השם נעשה ונצליח!

הרב נחמיה שטיינברגר רב בית כנסת אהל יצחק בירושלים