בימים האחרונים שלישית קודקודי המפלגות החרדיות עומדים מול שאלות נוקבות בכל נושא החוק לגיוס בני הישיבות.
רבים מהפרשנים החילוניים מנסים לנחש את עמדותיהם של חברי הכנסת החרדים. אך האמת היא שעמדותיהם האישיות של גפני, דרעי ועמיתיהם אינן רלוונטיות כלל להחלטה הסופית. כדי להבין את הדינמיקה הפוליטית בקרב הנציגות החרדית, עלינו להכיר מנגנון מרכזי בקבלת ההחלטות שלהם: "גדולי ישראל".
הדו שיח והשו"ת בין חילוני אתאיסט לחרדי מאמין, הוא בלתי ניתן להבנה של שני הצדדים, שכן החילוני אינו רואה ערך עליון בציות לרבנים, וכל ניסיון להסבר בנושא יוביל לכישלון מוחלט.
שדרנים ופרשנים לא מהציבור החרדי, מתדיינים שעות ארוכות בכלי התקשורת, בשאלה: כיצד ינהגו חברי הכנסת החרדים, לאן פניהם מועדות, ומה האינטרס והדעה האישית שלהם בנושא הגיוס.
לא עוזרת שוב ושוב תשובתם של חברי הכנסת החרדים ש"גדולי ישראל יורו לנו מה לעשות", והעיתונאים החילונים, ממשיכים לדון על האינטרסים, והלחצים הפוליטיים של חברי הכנסת החרדיים, ומתחמקים מ"דעת תורה" שחברי הכנסת החרדיים כפופים לה.
במאמר רצוני זה לנסות ולהציע צורת הסבר, רציונלית, לעיתונאים מהתקשורת הכללית, כדלהלן:
"גדולי ישראל" הינם רבנים ופוסקי הלכה שהציבור החרדי רואה בהם סמכות עליונה בקביעת מדיניות דתית, וחברי הכנסת סרים למשמעתם של גדולי ישראל אותם הם מייצגים בכנסת.
להבדיל, חברי הכנסת מהליכוד, סרים למשמעתו של הגוף המכונה "מרכז הליכוד" שקובע את מדיניות הליכוד ומחייב את חברי הכנסת שנבחרו בו, וחברי הכנסת מצידם נוהגים כפי שמרכז הליכוד קובע.
כשם של"מרכז הליכוד" יש השפעה משמעותית על כיוון המפלגה, כך ישנה השפעה של "גדולי ישראל" (שתפקידם כולל קידום הדאגות הרוחניות והגשמיות של הציבור החרדי), על חברי הכנסת החרדים.
דינו של חבר כנסת סורר מהליכוד ש"יעצבן" את חברי מרכז הליכוד, הוא אבוד, והוא לא יבחר שוב (ורבים הדוגמות). בדיוק אותו הדבר (להבדיל), דינו של חבר כנסת חרדי שלא יציית לגדולי ישראל, והוא ישלח לביתו ולא יבחר בחזרה (הרב יעקב יוסף, הרב חיים אמסלם, ויגאל גואטה כמשל).
חשוב להבין שמבחינת הח"כים החרדים, החלטות "גדולי ישראל" אינן בגדר המלצה גרידא, אלא הוראה מחייבת. זאת מתוך אמונה בסמכותם של גדולי ישראל, וכאשר "גדולי ישראל" מכריעים בסוגיה כלשהי, הח"כים החרדים יפעלו בהתאם, גם אם דעתם האישית שונה.
השוואה של "גדולי ישראל" ל"מרכז הליכוד" אינה מקרית. בשתי המערכות, קיים גוף מרכזי שמתווה את הדרך עבור נבחרי הציבור. ב"מרכז הליכוד", חברי המרכז - שנבחרו על ידי מתפקדי המפלגה - מצביעים על החלטות מדיניות מרכזיות. החלטות אלו מחייבות את חברי הכנסת של הליכוד, גם אם הן מנוגדות לדעתם האישית.
ההבדל המרכזי בין שתי המערכות נעוץ באופיין: בעוד "מרכז הליכוד" הוא גוף פוליטי נבחר, "גדולי ישראל" הוא גוף רבני שסמכותו נובעת ממעמדו הדתי. עם זאת, התוצאה דומה: בשני המקרים, חברי הכנסת פועלים בהתאם להחלטות שהתקבלו במנגנון מרכזי, ולא על פי שיקול דעתם האישי בלבד.
הבנת מנגנון זה חיונית לניתוח נכון של הפוליטיקה הישראלית. כאשר אנו שומעים דיווחים על "לחצים" על הח"כים החרדים או על "פשרות" שהם עשויים לקבל, עלינו להבין שהמוקד האמיתי של קבלת ההחלטות אינו בכנסת או במשרדי המפלגות, אלא במעונם של "גדולי ישראל".
כך בסוגיית חוק הגיוס, ההכרעה הסופית של הח"כים החרדים תתקבל רק לאחר שהרבנים הבכירים ידונו בנושא ויקבלו החלטה. כל הצהרה או עמדה שתישמע מפי הח"כים עד לאותו רגע היא זמנית בלבד.
חשוב לציין שמערכת זו אינה ייחודית לפוליטיקה החרדית בישראל. מנגנונים דומים של קבלת החלטות מרכזית קיימים במפלגות רבות בעולם, גם אם באופנים שונים.
לסיכום, כאשר אנו מנתחים את עמדותיהם של הח"כים החרדים, עלינו להבין שהם פועלים במסגרת מערכת מורכבת של קבלת החלטות. "גדולי ישראל" הם המפתח להבנת מהלכיהם הפוליטיים, בדיוק כפי ש"מרכז הליכוד" הוא המפתח להבנת פעולותיהם של ח"כי הליכוד. רק כאשר נפנים את המורכבות הזו, נוכל לנהל דיון ציבורי מושכל ומעמיק יותר על הפוליטיקה הישראלית בכללותה.
ישר כח לידידי מאיר זלזניק שסייע בעדי בכתיבת מאמר זה