"בכל פעם שאני שומע שצה"ל מצליח אני מתמלא בתחושות מעורבות של שמחה ועצב. מצד אחד אנחנו אוהבים את החיילים, אך מצד שני אנחנו שונאים את הצבא!", את הדברים האלו אמר לי יהודה, מי שעומד בראש אחת ההתארגנויות נגד גיוס חרדים. "אנחנו אוהבים כל חייל וחייל. באמת. מתפללים עליו, שמחים וגאים על כל הצלחה שלו ונקרעים מכאב לשמוע על כל חייל שנפצע או נהרג. אבל את הצבא אנחנו שונאים".
הצטרפו לדיון הסוער
- פישלו עם יבנה ופישלו עם חכמיה - אבל צריכים להישאר בממשלה // דעה >>>
- הפלג צדק? כן! בדיוק כמו ש"כהנא צדק" // אלי דן בטור דעה >>>
ביקשתי ממנו שיסביר לי, מה הוא שונא ולמה.
"הצבא הוא כל מה שהוא מסמל. את כור ההיתוך, את רדיפת הדת של הממסד, את הערכים העקומים של השמאל ואת הפרוגרסיביות העולמית. כל המושגים המוזרים על מגדר ויחס לאויב לקוח מהעולם המערבי שנוגד את התורה ואת השכל הישר. שלא לדבר על הגאווה של כוחי ועוצם ידי. אני לא שונא רק כי ככה בחרתי, אלא כי זו התורה שלי שמצווה אותי לשנוא. אבל תעשה את ההפרדה, כמו שכתוב - 'יתמו חטאים מן הארץ', חטאים ולא חוטאים".
הדברים האלו משקפים כנראה חשיבה של רבים מבני הציבור החרדי. מציאות מורכבת וכמעט חסרת עמק השווה. צריך להדגיש, שיהודה הוא מעט קיצוני ואינו מאמין בדו שיח.
"אני לא מוכן לקבל את המציאות שלך אם היא לא על פי התורה וההשקפה המסורה לנו, אז מה יש לדבר. דיבורים משמעותם פשרנות".
הוא לא בהכרח צודק, כי דו שיח לא אומר שכל אחד חייב להסכים או להגיע לעמק השווה עם השני, אך מעל הכל - לא ניתן להתעלם מהבעיה. אם לא נמצא את הדרך לחיות כאן יחד, נגיע לפיצוץ. אם לא נתעשת - צפוי לנו חורבן!
מעבר למלחמת אחים, ממנה כבר סבלנו לא מעט חורבנות במשך הדורות, המשמעות תהיה פגיעה עמוקה בציבור החרדי שיפגע כלכלית בכל אספקט ויש גם משמעות אישית לעשרות אלפי בחורים שיהפכו לעריקים.
הכי קל לפסול. לומר לא. להצביע על מה לא טוב, על תקלות ובעיות. אך החוכמה והאחריות של מי שדואג לכלל ישראל באמת, היא לנסות להביא פתרון ולקחת בחשבון שתקבל אש וגופרית על עצם ההידברות ועל הניסיון למצוא פתרון.
אנו בימים סופר רגישים וקריטיים ביחס לנושא הגיוס. כאיש מערכת 'כיכר השבת', אני גאה בכך שאני עובד במערכת שבצורה אחראית מאפשרת מקום לכל קול ודעה. מחד, מבינים את החשש הממשי לעולם התורה ומאידך יש גם את הפחד מפני העתיד לבוא.
אז נכון שיש בליל של קולות ודעות, אך בפועל רוב הכותרות הראשיות הן זעקות שבר נגד גיוס בני הישיבות בשל הסכנה לעולם התורה והסכנה הרוחנית למי שכן יתגייס בסופו של דבר. כנראה שזה משקף את המציאות שרוב מוחלט של הרבנים המקובלים מתנגדים לגיוס בכל צורה (גם לכאלו שלא לומדים) וזו לפחות ההוראה והדעה הציבורית שהם מנחים. בנוסף, מה לעשות. זה טבע אנושי להצדיק ולהסביר את מה שאנחנו עצמינו עשינו, את הדרך בה אנחנו נקטנו.
שאלתי את אחד מעורכי 'כיכר', שאחראי ללא מעט כותרות ראשיות חריפות נגד הגיוס, האם עכשיו הוא מודה שאנשי 'הפלג' צדקו? הוא ענה ש'מה פתאום'. אולי במהות הסוגיה דעתנו כדעת הפלג, אך הוויכוח הוא על צורת הלחימה. ועצם זה שיצרנו במשך השנים ניתוק והפגנות, תרם לשנאה והפילוג.
אמנם ברור שכרגע לא מדברים על בחורי הישיבות ואברכי הכולל שיושבים ולומדים, הגם שיש דיבור על מכסות כך שלא כולם יוכלו לבחור בלשבת וללמוד תורה. השאלה הגדולה היא על אלו שלא לומדים. למה שלא יתגייסו? האם מפני החשש מקלקול במסגרת הצבאית או שזה עניין עקרוני השקפתי?
על כך הדעות חלוקות. אם בעבר היה די ברור שמי שלא לומד מחויב להתגייס, כיום רוב הקולות הם נגד. בעיניי זה נובע בעיקר באשמת הצבא, בהם מנהלת החרדים, שבאופן אישי פגשתי כגוף פחות אמין. כתבתי על האתגרים באריכות בטורים על הטירונות שעברתי. אישית, אני גם לא ממש יודע - ונכון לרגע זה אף אחד לא יודע בדיוק - מה צה"ל מציע לחרדים וכיצד הוא מתכנן לגייס אותם בלי חשש לקלקול רוחני. אז החשש מובן.
אך שוב. בשונה מהקיצונים שמסרבים לכל דו שיח. גדולי הדור שנושאים על כתפיהם את האחריות הציבורית לכל כלל ישראל, פועלים דרך שליחי הציבור לנסות להגיע לפתרון. רק על עצם הניסיון הזה פורסמו פשקווילים מכוערים עם האשמות וגידופים נגד גדולי ישראל.
בפועל, בימים אלו, אלפי בחורים בפחד מובן. יש רבים הלומדים בישיבות - בדגש על ישיבות לנושרים ועובדים חלק מהזמן. אתמול נפגשתי עם בחור שדווקא לומד בישיבה חשובה ועובד רק בזמן סדר ג'. "אני בסך הכל בחור רציני, אף אחד אפילו לא יודע שאני עובד קצת. אם פתאום יגייסו אותי, פתאום המשפחה שלי יגלו שאני עובד, פתאום יגלו מה אני עושה ומה עם שידוכים?", החשש שלו הוא מוצדק והרגעתי אותו שלא אלמן ישראל ויש מי שידאג לו. הבעיה שלו היא הבעיה של רבים.
לאחרונה, קיבלתי פניה בוואטסאפ מאדם ששלח לי פרסום על טירונות לחרדים והיו לו טענות וביקורת.
"היי מנדי", הוא כתב. "אני חרדי ממודיעין עילית שעובד במרכז הארץ במפעל גדול, עכשיו המנהל שלי שלח לי מודעה על גיוס שעושים לחרדים ושאל אותי למה אני לא הולך. אתה כל הזמן כותב ומפרסם על הגיוס ורציתי לשאול אותך על זה.
"דבר ראשון, הצבא בכלל רוצה אותנו? הדברים ידועים שאין שום צורך, יש מלא חילונים שלא מתגייסים. בהם מטפלים??? כל בר דעת מבין שעיקר המוטיבציה שפתאום אנחנו רואים של הצבא היא אך ורק להילחם בעולם התורה! זו הייתה מטרת הקמת המדינה. יש הרבה בעיות רוחניות שהם לא מטפלים. ועוד, אם אני עושה את הדבר הנכון ומתגייס, אולי זו עצת היצר כי בכך אני פוגע באשתי והילדים. הם אלו שיסבלו מהצקות, הרי לא יקבלו את הילדים שלי למוסדות. האמת, לא בטוח שאני מתאים לצבא, אני בכלל מפחד, מה יקרה אם אני יפגע? הציבור החרדי לא בנוי לזה. ותכלס כל הרבנים נגד גיוס אז למה בכלל להסתפק בסוגיה? אני לא סתם כותב לך. אני באמת חשבתי על להתגייס אבל עכשיו שאני רואה מה שרודפים אותנו, אני מסתפק מאוד ולכן רציתי לשאול אותך".
ובכן. בהרגשה שלי, הפניה שלו היא בשביל לקבל מענה לרגשות האשם והמצפון מהם הוא סובל. אם היה לו ברור שהוא לא מתגייס - הוא לא היה שואל. אך כנראה שהוא עובד בתוך מקום בו יש רבים שהתגייסו, הוא שומע על אחינו שנפלו והקריבו את חייהם למען הצלת כלל ישראל והוא לא יודע איך להתמודד.
אם הוא היה אברך. היה ברורה התועלת וההגנה הרוחנית שהוא מספק. אבל מה התירוץ של מי שלא לומד?
ובכן. בנוגע להתאמות הנדרשות לגיוס חרדים, אולי הוא צודק. לא ברור האם יש רצון ויכולת והאם בפועל ניתן להתאים את תנאי השרות. כפי שכתבתי, באופן אישי נתקלתי בשקרים של 'מנהלת החרדים', אז אני לא יכול לענות על זה. אבל שאר השאלות שלו הם תירוצים, בחלקם מעוותים ושקריים ממש.
אין צורך בחרדים? שקר מוחלט!
אם ניקח את העיר מודיעין עילית. אתם מוזמנים לפנות למפקד כיתת הכוננות ולשאול אותו. אני שאלתי אותו ואני אישית מכיר את הסיטואציה. חסר כוח אדם. חסרים חיילים שיגנו על העיר ותושביה בעת מצוקה. ואגב, במודיעין עילית זה שירות בהפרדה מלאה… אין שום חיילות או אפילו מזכירות…
אם נצא ממודיעין עילית ונבדוק מה המצב בכללי, הרי שצה"ל מציג מחסור חמור. לא לחינם מעלים את גיל גיוס החובה ל-45. תבררו אצל כל איש מילואים על השחיקה והתסכול מכמות ימי המילואים שלא נגמרים. יש צורך! לצבא יש עוד מילואים שהם יכולים לגייס אך הם צריכים חיילים סדירים לגזרות השונות ולמלחמות שלא נראה שהן לקראת סיום…
בשאלת הפגיעה במשפחה. לא חסר כאלו שעשו את הטירונות בשקל בלי להכריז הכרזות או תמונות. מכיר לפחות 5 בוגרי צה"ל שאף אחד לא חולם שהם חיילים.
בשאלת ההתאמה. אכן, זה אתגר, לא תמיד כל אחד מתאים לכל תפקיד, ויש הרבה שעשו את הטירונות ולא שובצו לתפקיד רלוונטי, אבל אין מה לעשות זה חלק מהאתגר בצה"ל.
לגבי מה שכתבת שאתה מפחד להיפגע. הסיבה שאנחנו לא הולכים לצבא, לא בגלל החשש שמא נפגע! דמינו לא אדום יותר מדם של חייל דתי או חילוני. זו לא הסיבה שאנחנו לא מתגייסים. הסיבה היא כי אנחנו לומדים תורה או שמפחדים מפגיעה רוחנית. אנחנו מתפללים כל יום שלא נשמע על חיילים שנפגעו, אך אין זכות גדולה יותר מלמסור נפש למען כלל ישראל!
בשאלת הרבנים. פשוט תשאל רב! כל הכותרות המזהירות והמתנגדות נוגעות כלפי הציבור וההנהגה הציבורית. אני מכיר לפחות 10 ששאלו רב וקיבלו הנחיה פרטית להתגייס. זה כמובן תלוי כל אחד על פי מצבו ולהיכן הוא הולך להתגייס, אבל השימוש בהוראה הכללית של הרבנים היא לא נכונה. ולכן אני אומר לך, לך תשאל את הרב שלך!