פרק י"א: אנו עסוקים בפולמוס מעשה שהובא ב'תפארת ישראל' על המשניות מאת הגאון ר' ישראל ליפשיץ, אודות משה רבנו שנולד עם מידות מקולקלות ובעמלו תיקן את מידותיו. המגיד מווילקומיר רבי חיים יצחק אהרן הכהן רפפורט התנגד בחריפות לסיפור זה ופרסם קונטרסים רבים כנגדו.
- האם משה רבינו נולד עם מידות מקולקלות - ותיקנם? | פולמוס מרתק
- פולמוס ציור פני משה רבנו: "סערה אדירה" או רק "קליקבייט"?
- עשרות התנגדו, מאות צידדו: משה רבינו נולד עם מידות רעות?
- פולמוס פני משה: מדוע המגיד לא הצליח לקבל הסכמות רבות על ספרו?!
- תלמידי הבעש"ט והמעשה שלפי המגיד מווילקומיר מתנגד לדברי חז"ל
- גדולי האומה שנולדו עם תכונות רעות - ותיקנו אותם
- המעשה על משה רבינו הובא במקור על... סוֹקְרַֿטֶס ואֲרִיסְטוֹ
- הסיפור על משה רבינו שהועתק "מחוברת סיפורי בדים לילדים בשפת אשכנז"
- דעת הגר"ח קנייבסקי והרבי מליובאוויטש: האם משה רבינו נולד עם מידות רעות?
- צדיקי החסידות שצידדו שמשה רבנו נולד עם מידות רעות
גם גאוני ישראל בדורות שלאחר קיבוץ גלויות הזכירו את מעשה זה, ורובם ככולם נקטו כשיטת בעל ה'תפארת ישראל', ולא כשיטת המגיד מווילקומיר.
מזכירי המעשה על צורת פניו של משה רבינו לאחר השואה
סבי הגה"צ רבי שלום צבי שפירא (משגיח ישיבות מיר ובית התלמוד), ביאר את ענין השתנות פרצוף האדם ע"י תיקון מידותיו ולפי דבריו מתורצת קושיית מהרי"ל דיסקין על התפארת ישראל.[1]
האדמו"ר הדברי יציב מצאנז-קלויזנבורג רבי יקותיאל הלברשטאם[2] הביא את הסיפור וציין שמקורו באור פני משה והובא גם בתפארת ישראל וסיים: "והיו כאלו שפקפקו בזה והדפיסו קונטרס להכחיש עובדא זו, אמנם אין ממש בכל הקושיות שעוררו על זה".
כ"ק האדמו"ר מצאנז רבי צבי אלימלך הלברשטם התבטא[3] ש"ידוע הפולמוס" שעוררו כנגד סיפור זה, "אך תלמידי הבעש"ט קיבלו עובדה זו ללמוד ממנה דרך בעבודת השי"ת", כגון בדגל מחנה אפרים ועוד.
אומנם סיים הרבי מצאנז את דבריו:
"ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, ואכן אמת כשנולד כתיב 'ותרא אותו כי טוב' ומאידך נולד בעל מידות גרועות והיו לו שתי הבחינות, והבחירה לפניו. ואדרבא, לפי רום מעלת גדולתו וקדושתו אשר 'ותרא אותו כי טוב הוא' נתנו לו לעומת זה גוף מגושם וחומר עכור בכדי שילחם... אכן נולד עם נשמה גבוהה... אך בכדי להוציא את הדברים מן הכח אל הפועל, מן ההעלם אל הגילוי, הוצרך לעמול במסירות נפש בפועל ממש עד שיזדכך גופו ויתעלה...".
אב"ד סיגעט והאדמו"ר מסאטמר-סיגעט רבי משה טייטלבוים[4] הביא את דברי הדגל מחנה אפרים ואור פני משה, והסביר לפי זה כמה מדרשים ופסוקים, והוסיף שאחרי שנתעלה משה רבנו למדרגה מופלאה בכח עמלו ועבודתו קיבל אח"כ משמים השגה גדולה ונוראה למעלה מגדר הטבע מה שאין בכח אדם להשיג.
האדמו"ר מפיטסבורג אשדוד, הרה"צ ר' מרדכי יששכר בער לייפר[5] הביא את דברי האור פני משה, וביאר איך נצטרפו במשה רבנו שני המדרגות.
האדמו"ר משומרי אמונים הרה"צ רבי אברהם ראטה בעל ה'חוקי חיים' הביא את המעשה וביאר לפיו פסוקים, וכתב שאין קושיא ממה שנאמר 'ותרא אותו כי טוב הוא' שהרי "יש לומר כי זה קאי על בחינת נשמת משה ולא על גופו".[6]
האדמו"ר מביאלה הרה"צ רבי בצלאל רבינוביץ[7] הביא כן בשם ה'אור פני משה' ואת קושיית המתנגדים תירץ שבלידת משה רבנו היה אור "מאור נשמתו הגדולה, אכן גופו מצד בריאתו נטה לתאוות, והצליח משה רבנו לזכך עצמו עד שהגיע לדרגת 'איש האלהים'... והקב"ה סיבב בדווקא שיוולד משה רבנו עם טבע רע כמו שנתבאר לעיל, שעי"ז יהיה לו כח להפוך בבני ישראל הרע לטוב".
המקובל הרה"צ ר' יצחק מאיר מורגנשטרן[8] הסביר כיצד דברי האור פני משה ותפארת ישראל מכוונים אף לפי האר"י הקדוש, וביאר שמחצב נשמתו של משה רבנו היה גבוה מאוד אך מצד זיכוך גופו לא היה מזוכך, והביא שהדבר מכוון אף לפי דברי האר"י שכתב שגוף משה רבנו היה מזוכך.[9]
הרב יצחק גינצבורג בשיעוריו[10] ביאר ש"במשה רבינו בעצמו היות שהוא נשמה כללית – יש לו לגמרי שני צדדים".
המשפיע הרה"צ ר' יעקב מוזסון[11] הביא את דברי התפארת ישראל ואת התנגדות המגיד, וכתב שהמגיד לא ידע שכך כבר כתבו תלמידי הבעש"ט. עוד כתב שאין בדברי התפארת ישראל זלזול בכבוד משה רבנו אלא להיפך.
סיכום: בשנת תר"ג (1843) הופיע הסיפור בתפארת ישראל, והחל משנת תר"ן (1890) החל המגיד לכתוב כנגד הדבר. לדברי המגיד הצטרפו האדר"ת, מהרי"ל דיסקין, הראי"ה קוק, וחכמים מעטים נוספים שאינם מוכרים. במשך הזמן הצטרפו עוד חכמים מעטים לסיעה זו, כגון הגרמ"מ כשר, הרב מיימון, הגר"ר מרגליות, הרב פינקוס, הגר"ח קנייבסקי, והגר"מ מאזוז.
אולם, מתברר כי עוד לפני התפארת ישראל הוזכר הענין אצל כמה וכמה חכמים. רבים מהם היו מגדולי הדור, וכמה מהם היו ידועים כבעלי רוח הקודש. מהם נזכיר את הדגל מחנה אפרים בשם סבו הבעש"ט, רבי אלימלך מליזענסק, רמ"מ מוויטבסק, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, בעל האפיקי יהודה, הגאון הנודע רבי קאפל חריף, ובעל הישמח משה.
חכמים רבים מאוד, מעל מאה וחמישים במספר, הביאו את הסיפור בשנים הבאות, ובהם המהר"ם שיק, הג"ר אליהו שיק אב"ד לידא, בעל שו"ת מהריא"ץ, המהרש"ם מברעזאן, השם משמואל, האמרי אמת, הדברי יציב, הגר"פ הירשפרונג, והגר"מ אליהו, ועוד גדולים רבים וידועים.
כפי הנראה גדולי דורו של המגיד מיאנו מלהצטרף לדבריו. נראה לפיכך, בסיכומו של דבר, כי רוב גדול של החכמים פסעו בדרכו של התפארת ישראל .
מבחינה היסטורית לסיעת המגיד יש שתי הוכחות היסטוריות חזקות:
האחת - בכל המקורות שנכתבו מאז ימי משה רבנו לא נמצא מקור לכך שמשה רבנו היה עם מידות רעות וכדו', ולפיכך קשה מאוד להסביר מדוע רק לפני כמאתיים שנה הופיעו הדברים במפתיע.
השניה - סיפור דומה ביותר מופיע בכמה מקורות לגבי סוקראטס ואריסטו, ולפיכך נראה כי מדובר בסיפור נכרי שהתגלגל והשתנה עד שהוסב לבסוף כלפי משה רבנו.
למעשה מבחינה היסטורית יש ראיות חזקות המסייעות לסיעת המגיד מוילקומיר, מבחינת הראיות והסברות יש פנים לכאן ולכאן, ומבחינת החכמים הסקנו בבירור כי רוב הגדולים פסעו בדרכו של בעל התפארת ישראל.
על אף דבריו החריפים של המגיד כנגד הסיפור שהובא בתפארת ישראל, הרי שהוא כותב בכבוד רב כלפיו, ומכיר בגדולתו. אין כאן מחלוקת לגופו של אדם, אלא לגופו של ענין, מחלוקת שהיא לשם שמים.
נסיים בתפילה להשי"ת, שנזכה להידבק בדרכיהם של גדולי ישראל, לברר את משנתם ולהתאבק באבק רגליהם מתוך כבוד והערצה, להידבק במשה רבנו ובכל הנביאים והצדיקים, ולהתאמץ בכל כוחנו לגבור על מידותינו הרעות וכך לזכות להידבק בהשי"ת ובתלמידי החכמים.
[1] בספרו משיב נפש על הל' תשובה לרמב"ם, נדפס ע"י המחבר בשנת תשכ"ח, פ"ה ה"ב אות ד, עמ' רסג.
[2] שפע חיים לתורה ומועדים חט"ו מהד' ה'תשס"ו שנה יד גליון לא עמ' ב-ג, פ' בהר תשכ"ד, וכעי"ז בעוד מקומות בספריו.
[3] בשיחת ויקהל תשנ"ז שהובאה ב'בחצרות החיים' בטאון צאנז גליון נד עמ' כא.
[4] נפטר תשס"ו, בספרו ברך משה, פ' תצוה דף רלו
[5] קונטרס פתגמי אורייתא שובבי"ם ה'תשע"ב עמ' צח, משיחת פ' משפטים תשע"ב
[6] אברהם בעודנו חי, ה'תשע"ח, עמ' עד, וכן בספר חוקי חיים דברים פ' וילך לרב אברהם ראטה עמ' שפט.
[7] מבשר טוב כרך תורת ה' תמימה ה'תשע"ו פרק ו עמ' קפה.
[8] דעה חכמה לנפשך, שיחות קודש תשע"ז, פ' תזריע-מצורע אות ב, עמ' לה
[9] ובספרו ים החכמה תשע"ד עמ' רעז-רעט הביא את דברי האור פני משה וכו'.
[10] אור לז' אדר תשע"ח, בישיבת אורייתא, עמ' 12, משוכתבים ע"י הרב איתיאל גלעדי
[11] ר"מ בישיבת טשעבין ומו"ץ בירושלים עיה"ק, בספרו ואשיבה דברי כרך דרושים למועדים, ה'תשפ"ב, שבועות מאמר ב אות ח עמ' תמח.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com