פרק י': אנו עסוקים בפולמוס מעשה שהובא ב'תפארת ישראל' על המשניות מאת הגאון ר' ישראל ליפשיץ, אודות משה רבנו שנולד עם מידות מקולקלות ובעמלו תיקן את מידותיו. המגיד מווילקומיר רבי חיים יצחק אהרן הכהן רפפורט התנגד בחריפות לסיפור זה ופרסם קונטרסים רבים כנגדו.
- האם משה רבינו נולד עם מידות מקולקלות - ותיקנם? | פולמוס מרתק
- פולמוס ציור פני משה רבנו: "סערה אדירה" או רק "קליקבייט"?
- עשרות התנגדו, מאות צידדו: משה רבינו נולד עם מידות רעות?
- פולמוס פני משה: מדוע המגיד לא הצליח לקבל הסכמות רבות על ספרו?!
- תלמידי הבעש"ט והמעשה שלפי המגיד מווילקומיר מתנגד לדברי חז"ל
- גדולי האומה שנולדו עם תכונות רעות - ותיקנו אותם
- המעשה על משה רבינו הובא במקור על... סוֹקְרַֿטֶס ואֲרִיסְטוֹ
- הסיפור על משה רבינו שהועתק "מחוברת סיפורי בדים לילדים בשפת אשכנז"
- דעת הגר"ח קנייבסקי והרבי מליובאוויטש: האם משה רבינו נולד עם מידות רעות?
מסתבר שגאוני החסידות עוד בטרם זמנו של בעל 'תפארת ישראל' מחוגי ה'מתנגדים', הזכירו את מעשה זה בחיל ורעדה, ללא הכחשה או הערה על מהימנות המעשה.
להלן רשימת עשרים ואחד החכמים שהזכירו את הסיפור בשנים שקדמו להדפסת פירוש ה'תפארת ישראל':
הצדיק רבי משה חיים אפרים מסדילקוב (נפטר בשנת ה'תק"ס) הביא בשם זקנו הבעש"ט שנפטר בשנת ה'תק"כ "כי משה רבנו נולד בבחינת שיהיה רשע גמור, ויהיה לו כל המידות הרעות, אך שהוא הפך ושיבר כל המידות הרעות והשתדל רק להכניס עצמו במידות טובות", וזהו שאמרו בבכורות דף ה ע"א "משה רבכם קוביוסטוס הוא או גונב נפשות" ולכן מובא בסנהדרין קי ע"א שעם ישראל הביטו אחרי משה וחשדוהו באשת איש.[1]
הרה"ק ר' יהודה אריה לייב מפולאנה, שהיה מתלמידי הבעש"ט כתב: "איתא במשה רבנו ע"ה שנולד בכללות המזל שכולם רעים, וזה היה תמוה מאוד בעיני בלעם[2] בראותו בפרצופו בילדותו, כך שמעתי".[3]
רבי יעקב יוסף מפולאנה, בעל התולדות יעקב יוסף, תלמידו של הבעש"ט, כתב "שכתבו חכמי הפילוסופים דמשה רבנו נולד בטבעו בכל מידות רעות, רק ששינה הטבע".[4]
רבי יצחק אב"ד לעטשוב (תפ"ו-תקנ"ט), שהיה מקורב לתלמידי הבעש"ט, הביא את הסיפור שכך "איתא מעשה ממלך אחד".[5]
רמ"מ מויטבסק (נפטר ה'תקמ"ח) כתב "כידוע מפי ספרים שמשה רבנו היה מוטבע בתכלית המידות הרעות וכבש את מידותיו לתכלית הטוב האפשרי".[6]
סנגורן של ישראל רבי לוי יצחק מברדיצ'ב כתב "כי משה רבנו נולד במידות רעות כמוזכר בספרים".[7]
האדמו"ר האמרי אמת מגור הביא את הסיפור, וכך גם גיסו הרב מבענדין,[8] ונראה שכך נקט גם אחיו של האמרי אמת, הרב מפאביניץ הי"ד.
מגאוני ליטא הגאון ר' יוסף זכריה שטרן, בעל ה'זכר יהוסף'[9] כתב על המגיד מווילקומיר: "אבל היה לו למותר להרעיש העולם על זה... אין ספק שכל הסיפור אין יסודו גם בקראניק וכדו' (!)"
הגרי"ז שטרן מסביר שמעשה זה היה בדרך מליצה לבא על מעלת בכיר האדם שהכניע את כל הכוחות החומריות והתגבר עליהם, כדבריו:
"רק שכותב המאמר אחז בדרך מליצה לצייר כאילו היה הענין בפועל... וכעין משלי שועלים... בהיותו חושב שכן מהראוי להפליג במעלת בחיר האדם, שלא היה כן מצד יצירתו בטבע, ורק מצד שבקדושתו הכניע כל הכוחות החמריות להתגבר עליהם, ולהראות בזה מוסר השכל שביד כל אחד להגיע למדרגה היותר גדולה, אף שלא נולד מצד הטבע להיות... וביסוד דבריו מהזוהר פרשת יתרו... דף ע"ח ע"א [שם הובא שהוצע למשה רבנו לבחור שופטים בעזרת חכמת הפרצוף]"
עוד כתב הגרי"ז שטרן שמי שיש לו רקע במליצת אגדות חז"ל, יראה שאין בכך מה להתלונן על בעל ה'תפארת ישראל':
"מי שיש לו חיך לטעום מליצת חז"ל באגדות יבחן שאין בזה שום מקום להתלונן על בעל תפארת ישראל, שאדרבא, דבריו נאמרו בהשכל להגדיל מעלת בחיר היצירים כפי הראוי לו, ולהלהיב לב האדם להיות כל אחד גובר על יצרו, ויזכה למעלה היותר גבוהה".
מצד אחד נקט הגרי"ז שטרם שהמעשה אינו אמיתי, ומצד שני נקט שאין להרעיש נגדו משום שמדובר במשל כדי להלהיב לבות בני אדם לעמול ולהתעלות.
המשך יבוא...
- לקריאה נוספת: ירחון האוצר, גליון 90, אייר תשפ"ד.
[1] דגל מחנה אפרים, סוף כי תשא, ד"ה וראו בני ישראל, נדפס לראשונה בשנת ה'תק"ע. הוא לא מביא את הסיפור.
[2] אולי הבין שבלעם היה החכם של אותו מלך ערבי (והשווה סוטה יא ע"א שבלעם היה יועץ של פרעה).
[3] קול אריה פ' שמות, ד"ה מי אנכי, נדפס לראשונה בשנת ה'תקנ"ח עם הסכמת הקדושת לוי
[4] בן פורת יוסף פ' ויחי, נדפס לראשונה בשנת תקמ"א בסוף שנות חייו של המחבר, מהד' ה'תשע"א עמ' תע.
[5] כתבי הגר"י, נדפס לראשונה רק בשנת ה'תשס"ח, פרשת שופטים עמ' סב. המחבר היה חי בתקופת הבעש"ט ותלמידיו, והיה אב"ד לעטשוב החל משנת תקי"ד. עיירה זו סמוכה למז'יבוז' בה התגורר הבעש"ט (שנפטר בשנת תק"כ), ומסתבר לפיכך שהיה נכנס אצל הבעש"ט. אב"ד לעטשוב מוגדר כ"חד מן תקיפי קמאי, ולא בגפ"ת בלבד הפליא עצה הגדיל תושיה, אפס כי היה לבו פתוח כפתחו של אולם גם בדברים שהם כבשונו של עולם, אשר ברוחו פי שנים בנגלות ובנסתרות גדול". בהסכמת רבי אברהם בנימין בן מהר"ש קלוגר כתב ש"לפי הנראה היה הגאון המחבר זצ"ל מן גדולי ישראל בדורו בתורה ובחסידות", ומהרש"ם מתארו כ"הגאון המפורסם, סיני ועוקר הרים בפלפולו... מלא וגדוש בחריפות ובקיאות..."..
[6] (פרי הארץ פ' בלק, וראה בדבריו פ' מטות-מסעי מאמר ראשון, ובשניהם לא הביא את הסיפור)
[7] קדושת לוי פ' תרומה, שמות כה, מ, ד"ה למה במנורה, נדפס ע"י המחבר בשנת תקנ"ח, ולא הביא את הסיפור.
[8] בלקוטי יהודה (שמות עמ' יד, מהד' חדשה עמ' כג, ומשם הובא באמרי אמת ליקוטים לתענית כה ע"ב) הביא מסבו האדמו"ר האמרי אמת מגור שהביא בשם ספר דרש משה שמחלוקת התנאים בסוטה יב ע"א האם טוביה שמו או שנולד מהול וכו' כוונתה היא האם משה היה מתוקן מלידתו או להיפך ש"טוביה שמו" כי מעלה גדולה יותר לעשות עצמו טוב "כדאיתא מעשה מפורסמת". גיסו של האמרי אמת, הרב חנוך צבי לווין אב"ד בענדין (ה'תרל"א-התרצ"ד) הביא את הסיפור (בספרו יכהן פאר ה'תרצ"ו עמ' 152, דרוש כ"ו לז' אדר).
[9] במאמרו 'תהלוכות האגדות' הנספח לשו"ת זכר יהוסף ח"ד, ווילנא תרס"ג, פרק ט.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com