מזה כשני עשורים מתמודדת החברה החרדית עם בעיית הגיוס, אשר היתה ועודנה פצע מדמם בליבה של החברה הישראלית כולה. בשבוע האחרון נפל דבר בישראל, כאשר החליטו שופטי הבג"ץ להטיל על הממשלה ועל הצבא לפעול לגיוס של כלל המיגזר החרדי לצבא, אם כי באופן מדורג.
אלא, שבניגוד למקובל, הבעיה איננה רק הבג"ץ. הבעיה הינה בעצם המצב המשפטי בו כעת אין חוק כלל הפוטר את בני הישיבות. (החוק שנחקק בתחילת שנת 2016 פקע מאליו בשנה שעברה, משום שנחקק לשבע שנים בלבד). כך שבניגוד לכל פסיקות הבג"ץ בשבע שנים האחרונות, בהם עסק בג"ץ בשאלה על הארכת החוק, כעת עסק בג"ץ בדין אחר לגמרי: מה עושים כעת כשאין חוק כלל.
אין זה סוד שבתחילת המערכה על ענין הגיוס, נחלקו גדולי ישראל, זכר צדיקים לברכה, כיצד עלינו לנהוג. מצד אחד היה את מרן הרב שטיינמן זצ"ל שקבע כי עלינו 'למשוך את הזמן', 'לשחק' פה 'לשחק' שם. ומאידך היה את מרן הרב אוירבך זצ"ל שקבע כי יש 'לשבור את הכלים' מול המדינה. כידוע דעתם של רוב גדולי ישראל היתה כדעת מרן הרב שטיינמן, וכך אכן נהג רוב הציבור החרדי.
גדולי ישראל אלו בוודאי יושבים כעת בגן עדן ומשוחחים בדברי תורה. כאשר היתה זו מחלוקת לשם שמים, מה הדרך הראויה להצלת בני הישיבות.
אלא ש'לכל שבת יש גם מוצאי שבת', ומיטבעה של כל 'משיכת זמן' - שיש לה גם 'תאריך תפוגה' באיזשהו שלב. כאשר ברור כי בכל תקופה יש 'לחשב מסלול מחדש' ולבחון את המצב הנתון כעת, מה היא דרך ההצלה.
בדיוק כפי שהורה מרן הרב שטיינמן בפיקחותו הנודעת, כי לכל דור יש דרך המלחמה הראויה לאותו דור, כך עלינו להבין מה מוטל עלינו היום, במצב הנתון של 2024 ולא לפי מה שהיה לפני עשור.
ומשנתבונן במה שעובר עלינו בתקופה האחרונה, נגיע למסקנה המתבקשת, כי במצב שכיום אין מנוס מ'שבירת הכלים מול המדינה'. משיכת הזמן מיצתה את עצמה) ואכן הצילה את עולם התורה לכמה שנים (אבל כעת זה פשוט נגמר.
המצב הנתון העכשוי הוא, שכמה שהציבור החרדי מוכן להגיע להסכמות מפליגות עם המדינה והצבא – הם תמיד ידרשו יותר! ומרגע לרגע 'המחיר עולה'. מה שנקרא 'נותנים להם את האצבע - והם רוצים את כל היד' (או כמאמר הפתגם: 'התכופפתי התכופפתי - עד שנפלה לי הכיפה').
רק נזכיר דוגמאות: החכי"ם החרדים הסכימו והצביעו לאחרונה בעד החלת דין הרציפות ל'חוק גנץ', כאשר בשביל זה היה צריך 'לבלוע' הרבה מאד 'צפרדעים', הן מבחינה רעיונית, והן מבחינת המנדט הציבורי לעשות מהלך מרחיק לכת שכזה, עליו אמרו אך לפני שנתיים שצריך לעשות על כך 'קריעה'. אלא שלמרבה ההפתעה, גם לאחר צעד מרחיק לכת זה, באים כמה חכי"ם בכירים בליכוד, ומצהירים בפה מלא, כי גם זה לא מספיק, ועד הקריאה השניה והשלישית על החוק לעבור שינויים מפליגים עוד יותר, ואחרת - הם לא יצביעו בעדו!
דוגמא נוספת, משנה שעברה. ראש הממשלה הבטיח לחברי הכנסת החרדים בעת הקמת הממשלה, כי מיד לאחר מיכן יעבור חוק הגיוס. לאחר מיכן התכחש להבטחה והבטיח שיעבור עוד קודם התקציב. ולאחר מיכן לקח את החרדים כ'בני ערובה' בשביל הרפורמה המשפטית, ולאחר מיכן הודיעו בקואליציה שאין אפשרות ציבורית כלל להעביר חוק גיוס כפי רצון החרדים. כך שהחכי"ם החרדים נהפכו למושא של לעג וקלס בפי הפרשנים בתקשורת כיצד ראש הממשלה ואנשיו משטים בהם בקביעות (ישנה גם שאלה נוקבת מדוע את 'חוק דרעי' ו'חוק בן גביר' ידעו היטב להסדיר עוד קודם הקמת הממשלה, ואילו חוק הגיוס נדחה לתחתית הרשימה? אבל זה נושא לדיון בפני עצמו).
קרובי משפחתי השייכים לפלג, רושפים לי בעיניהם באומרם ללא קול: 'הנה הפלג צדק'. ואני משיב להם: זה לא אומר שהפלג צדק בשעתו, אבל זה נכון שבמצב הנתון של היום ברור שגם מרן הרב שטיינמן, בפרקטיקה הידועה שלו, ובאבחנה שלו החדה כתער -היה בוחן לגופם של דברים, מה המצב כרגע, וברור שהיה מורה על 'שבירת כלים'.
האם אין לנו 'חוט שדרה' יציב לצאת מהצב בו אנחנו ה'סמרטוט' של החילונים? האם אנו כה נאיביים ותמימים ליפול פעם אחר פעם ברשת שלהם? האם עדיין לא הבנו שהם לא רוצים חרדים בצבא - הם רוצים אותנו לא חרדים!
ובכלל, מדוע אנחנו כה נאיביים ומאמינים בהבטחות הסרק של הצבא על כך שיתן תנאים המתאימים לחרדים בבסיסי הצבא? האם 'פקודת השירות המשותף' המקובלת בצבא, (אשר הינה על גבול הטירוף מבחינה מקצועית ומוסרית גם יחד), לא מספיקה לנו להבין להיכן הרוח נושבת שם למעלה?
רק ניזכר במה קורה בימים אלו ממש, בפרשיה העגומה של חייל חרדי קדוש שהקריב את חייו למען המדינה, והצבא אינו מוכן לבקשת המשפחה השכולה לכתוב על מצבתו שלוש אותיות בלבד, (אותיות 'יהודיות' כל כך, אפילו לא חרדיות): 'ה.י.ד.', כאשר לשעת כתיבת שורות אלו עומדת המצבה שלו בהר הרצל חלקה וריקה מכל כיתוב! – האם זה לא מספיק לנו להבין מה יקרה אם לא נתעשת כעת אלא נמשיך להיות כנועים ורפוסים תחת מגפי השלטון החילוני?
איך אמר בשעתו ח"כ הרב גפני בשנינותו: 'אנחנו חרדים, אבל לא מטומטמים'!
הציבור החרדי כולו ידע תמיד לעמוד על שלו, הוא ידע ללכת לכלא בגאון בפרשת עמנואל, ובעוד פרשיות כואבות. עלינו להראות שיש לנו 'עקרונות' , יש לנו 'אידאולוגיה' סדורה. ניסינו את כל האופציות, 'באנו לקראת' בלי סוף, הסכמנו לויתורים מפליגים - אבל כעת הגיע הזמן לעשות 'סטופ'! די להיות שק החבטות!
הבה נהיה כנים עם עצמינו, ניישיר מבט למציאות העכשוית, ונאמר בגאון, בגאוה יהודית שורשית, בלי להתרפס ובלי למצמץ: 'לא מתגייסים לצבא'! לא יעדים, לא מכסות, ולא בטיח.
כן, ואתם שמה החילונים: תגייסו קודם את הערבים ואחר כך נדבר! כי אכן כן, כיום כולנו הפלג.