משהו פה נראה חובבני. עולם התורה נקלע לצומת הכי מסובכת שלו, ואף אחד לא יודע להשיב על השאלה הבסיסית: מה הלאה?
התקשורת מתודרכת במסרים סותרים. כאן פוליטיקאי עלום שם "משחק בכאילו" בשפת האיומים לא ברור לכיוון מי. ואילו שם, פוליטיקאי אחר, גם כן אנונימי, עדיין מציע לנו להמשיך לסמוך עליו.
בתווך, הפוליטיקאים המנוסים והמסורים שלנו, בגרסה הגלויה שלהם, בוחרים לשתוק, (אם לא נספור את ההודעות הנרגשות רוויי המליצות, שאינם טומנות בחובם שום תוכן אופרטיבי).
המכנה המשותף לכל הצדדים של הבלגן המדובר הוא: מחר-מחרתיים יישלחו צווי גיוס המוניים, לי, לאחים שלי, לחברים שלי, ואין לנו שמץ מה אנחנו אמורים לעשות.
ממש לא נראה שמישהו באזור בנה איזו אסטרטגיה ברורה, כיצד מגלגלים מכאן את תפוח-האדמה הלוהט הזה. וגם אם כן, איש לא טרח לספר לנו עליה.
ולא, אין לי כוונה לתקוף אף איש ציבור. ברור לי שמתחת הפאסיביות הכללית, מסתתרים אנשים טובים ונבונים, אשר מקדישים את חייהם לעזור לכולם, ולעשות לנו את העבודה.
אלא שעושה רושם, נאמר זאת בעדינות, שבשעה הכי כאוטית של הציבור החרדי - מישהו פה נרדם. או אולי שמחוסר אונים, יש מי שנכנס להלם ומתקשה להתעשת.
ואם אין לכם מה לעשות, תעשו טובה ותגידו את זה בקול.
זה בסדר, אנחנו נבין אתכם. נושא גיוס בני הישיבות הוא פלונטר לא קטן בכלל, וכמו בכל תסבוכת – גם המבריק ביותר נכשל לפעמים. לכן אנחנו גם לא נדרוש שתתפטרו.
אנחנו מבקשים דבר אחד: ספרו לנו, נערצים שלנו, איפה אתם עומדים.
מה שקורה, שבמצב הנוכחי עולם התורה עדיין משליך את יהבו על הנציגים המעולים שלנו, ואינו מנסה כיווני חשיבה חדשים, מתוך נאיביות שמחר יוציא מישהו במפלגות החרדיות איזה שפן פלאי מהכובע.
זוזו הצידה בבקשה.
תמשיכו לעסוק במסירות, בשאר הנושאים. באשר לסוגיית גיוס בני הישיבות, תהיו הגונים. תחזרו אל הבוחרים שלכם ותיידעו אותם על מצבם. כך יהיה הרבה יותר טוב.
מעולם לא חשתי את עצמי החכם ביותר בחדר, אלא שלמסקנה הבאה יכול להגיע כל מי שיש לו תבונה בסיסית ויצר הישרדות אנושי.
מסתבר שהגיע הזמן להחליף דיסקט.
השיטה הפוליטית, זאת של הקריצות והסיכומים, הדילים וההבנות – היא כנראה שיטה מעולה, אך לא מתאימה לכל מקום. בנושא הגיוס למשל, זה לא ממש הצליח.
בואו נשתמש בשיטה הנושנה והאפקטיבית: מחאה נחושה ועיקשת.
יש הרבה מן המפריד בינינו לבין האחים שלנו בשמאל החילוני הפרוגרסיבי, אבל מותר לנו ללמוד מהם דבר או שתיים.
החבר'ה התל-אביבים הצליחו להסביר טוב טוב, גם למי שהתקשה להבין במבט ראשון, כי אין דבר כזה לגעת ב"פרות הקדושות שלהם".
אז זהו, שלנו אין פרות קדושות, ובעצם אין לנו פרות בכלל. אבל יש לנו נושא אחד חשוב, שאין אפשרות לוותר עליו בשום צורה: יבנה וחכמיה.
יש לנו מסר אחד להעביר בנושא: אין על מה לדבר! אנחנו לא נתגייס בשום שלב ובכל צורה שהיא. פשוט לא.
יש לקוות, שהמסר הברור ייקלט מהר בחלונות הנכונים, כמה שיותר מהר. וגם אם לא, נחזור ונהדהד את האמת שלנו שוב ושוב ושוב, עד שיבין זאת מי שצריך להבין כי אין לנו אמת אחרת.
זה נכון. אנחנו נצטרך הרבה עקביות ונחישות, אבל זה בסדר, יש לנו בשפע מזה. כי הנה כי כן, עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה!