המלחמה חידשה מנהג עתיק: תקיעה בשופרות ובחצוצרות | מסע היסטורי מרתק

מעמד חצוצרות בבית הכנסת האזורי 'היכל יצחק' במודיעין עילית

העולם היהודי נאבק באויביו הרבים מכל העולם, ובפרט מיום שמחת תורה תשפ"ד, כאשר פורעים ממשנאינו, השחיתו והרגו ופצעו אלפי יהודים בעשרות מושבות בדרום וערי הספר.

כעת נביא מקורות בעד ונגד תקיעות ב'חצוצרות' שהרבה פוסקים וגדולי ישראל זצוק"ל נחלקו בזה וכדלהלן:

תקיעת חצוצרה המסוגלת לניצחון במלחמה בפרשת במדבר (י, ט) עם ישראל נצטווה במפורש על תקיעת חצוצרות בעת מלחמה: "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם".

הרש"ר הירש מחכמי גרמניה הנודעים, מבאר שמשמעות הפסוק היא "וכי תבואו למלחמה" ולא "וכי תצאו למלחמה", ויש שהחשיבו כן את המצב במלחמה שנכפתה על עם ישראל, בדיוק כמו המצב שהתרחש בשמחת תורה תשפ"ד: הפסוק שלנו מדבר בלא ספק במלחמת הגנה הכפויה על ישראל בלא התגרות מצידם... שהאויב הוא פלש ומצר לכם בארצכם, ואתם שרויים בצרה. במצב זה של מצוקה תקיימו והרעתם בחצוצרות"

הכפרים הגלילים בהם הריעו בחצוצרה ושופר בזמן חז"ל

במשנה (ר"ה, ג ד) נאמר שבתעניות צריכים לתקוע בשופרות ושתי חצוצרות. רבי חלפתא בציפורי ורבי חנינא בן תרדיון בסיכני הנהיגו לתקוע בשופרות וחצוצרות.

דעת הרמב"ם בתקיעת חצוצרה

הרמב"ם ביד החזקה (תעניות א א) פסק שבשעת צרה יש מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור: "ודבר זה מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן... אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים".

לתקוע בשופר ובחצוצרה ביחד, פסק הרמב"ם זה רק בבית המקדש, שנאמר "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך השם".

דעת מרן השולחן ערוך הזכיר תקיעה בשופר, אלא שמרן השולחן ערוך לא הזכיר את החצוצרות וכתב שבשעת הזעקה יש לתקוע בשופר בלבד: "כל עיר שיש בה צרה... אותה העיר מתענה וזועקין בתפילה ומתחננים ומתריעין בשופר עד שתעבור הצרה".

הקושיה על דברי השולחן ערוך

תימה גדולה על מרן השולחן ערוך רבי יוסף קארו שלא הזכיר את החצוצרות, וכבר עמד על כך הגאון רבי משה איררה מחכמי שלוניקי (סימן כה) שכתב: "ולעניות דעתי פלא על רבנו הקדוש מר"ן ז"ל שפסקיו מיוסדים על דעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם, מדוע השמיט תקיעה בחצוצרה מהשו"ע, וגם בבית יוסף לא הזכיר מיזה לא מיניה ולא מקצתיה, ולי צריך עיון".

המגן אברהם תמה על חכמי דורו שלא מקיימים מצוות חצוצרות

הגאון רבי אברהם אַבֶּא'לֶה גומבינר, בעל ה'מגן אברהם', מחכמי פולין במאה ה-17, הביא את דברי הרמב"ם שתוקעים בחצוצרות בעת צרה, ותמה על חכמי דורו מדוע לא מנהיגים מעמד זה של תקיעה בחצוצרות להשם יתברך, שכן חל חיוב מדאורייתא לתקוע גם בלא תענית.

ערוך השולחן: חצוצרות רק בזמן בית המקדש

הגאון רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, בעל ה'ערוך השולחן' כתב ליישב את קושייתו של המגן אברהם שחיוב החצוצרות הוא רק כשיש בית המקדש כשיש חיוב של הקרבת קורבנות, וכשאין, הוא חיוב מדרבנן בלבד. (הערה על דב' הק', שהרי ברמב"ם הלכות תענית הזכיר חיוב חצוצרות מדאורייתא גם שלא בבית המקדש. ועוד קשה סו"ס שיעשו כן מצד דרבנן?!. וצע"ג).

האגרות משה תמה מדוע אין מצוות חצוצרות

הגאון רבי משה פיינשטיין בעל ה'אגרות משה' (א קסט) ציטט את הריטב"א שכתב שמאחר שאין לנו בצרפת חצוצרות נהגו שלא לתקוע לעולם בתענית ציבור, ועם כל זה נתבע ונשאל ה'אגרות משה' מה פשר הדבר שמפני שאין לנו חצוצרות מבטלין מצות עשה של תקיעה? האם לא נוכל לעשות בימינו חצוצרות של כסף וכך נזכה לקיים מצוות עשה?

"המצווה היא בחצוצרות מזמן הבית", ענה רבי משה פיינשטיין, כי יש לתקוע דווקא באותם חצוצרות של משה רבינו שנעשו לתקוע בהם במקדש, ודייק זאת מלשונו של הרמב"ם. (הערה על דב' הק', שהרי ברמב"ם הלכות תענית הזכיר חיוב גם שלא בזמן בית המקדש).

המשנה ברורה: מצוות חצוצרות רק בארץ ישראל

ה'חפץ חיים' ב'משנה ברורה' הביא בשם בעל ה'נתיב חיים' שמדאורייתא מצוות חצוצרות חלה רק בארץ ישראל כלשון הכתוב "וכי תבואו מלחמה בארצכם", והוסיף המשנ"ב בשם ה'פרי מגדים' שגם בארץ ישראל דווקא כשהיא תחת רשותנו או שרוב ישראל על אדמתה.

כיבוש הציונים בימינו בגדר "תחת רשותנו"?!

לגבי הסעיף של "רוב ישראל על אדמתה" - לפי הידוע לי עדין אין רוב ישראל על אדמתה, ומדובר בחמישים חמישים. ברם, הגאון רבי יצחק ברנד, דייק מהמשנ"ב ס' תקע"ו ס"ק א' דלא כתב רוב ישראל על אדמתן, אלא הגזירה על רוב ישראל והיום הגזירה גם על הרבה יהודים בחו"ל.

לגבי הסעיף השני של "תחת רשותנו", כצפוי מכאן מתחיל הדיון בין פוסקי דורינו, האם 'שלטון הציונים' הוא בגדר "תחת רשותנו", או לא.

האם תלוי במציאות שנמצאים כאן ישראל או דווקא שלטון התורה, והאם המלחמה על הארץ מצד לאומיות או מצד ארץ ישראל הקדושה. ע' ספרי על הפסוק דברים פרק א פסוק ח; רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם שכולל גם כיבוש ירבעם בן יואש, שהיה חוטא ומחטיא את הרבים באיסור עבודה זרה (מלכים ב י"ד, כ"ג-כ"ז).

הגאון הראב"ד רבי משה שטרנבוך בשו"ת 'תשובות והנהגות' (ג קנז) כתב שלפי דברים אלו של ה'נתיב חיים' המצוטט במשנה ברורה, חל בימינו חיוב מדינא לתקוע, וכיון ששופר כלול לכן יש לפחות בשופר, וכן נהגו בירושלים לתקוע 'בשופר' בעת צרה: "ובירושלים עיה"ק נוהגין כשהציבור מתאסף בעת צרה וזועקים באמירת סליחות, ותוקעין בשופרות ונראה דמקיימין בזה האי מצוות עשה".

הרבי מאונגוואר: חצוצרות רק במלחמת גוג ומגוג

מאידך, הרבי מאונגוואר ('משנה הלכות' ח קצח) דייק מלשון הפוסקים שתקיעה בחצוצרות היא רק במלחמת גוג ומגוג, והוסיף וכתב שחצוצרות של משה רבנו נגנזו "והם מסוגלין להכניע אויבו להוושע ממנו".

ממשיך ואומר הרבי מאונגוואר שיהושע בן נון לא השתמש באותם חצוצרות כיון: "שכשמת משה נגנזו החצוצרות ואין ליהושע רשות להשתמש בהם ונגנזו עוד בחייו, אבל במלחמת גוג ומגוג יחזור לנו משה רבנו עם החצוצרות ויתקע בחצוצרות ההם ויושעו בני ישראל... ואם שגיתי השם הטוב יכפר". [הערה על דב' הק': לא מצינו בכל הראשונים שהוזכר תנאי זה של גוג ומגוג. ויש לעיין בגזירת המן ותקנת דברי הצומות וזעקתם האם זעקו בתפילה בשופר או בחצוצרות?].

בדורות האחרונים רוב הציבור משחקים על זה

את דבריו מסיים הרבי מאונגוואר עם דברים נוראים: "והנה כל זה היה כל זמן שהיו בני ישראל סרים למשמעתם של זקנים... אבל... בדורות האחרונים אשר נתמעט כבוד התורה... וחס ושלום רוב הציבור משחקים על זה... בטלו ענין ההתרעה רק מתחננין כל אחד כפי כחו על דורו".

הפוסק הירושלמי: לא טוב לחדש מצוות כאלה מדעתנו

הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג  בעל ה'ציץ אליעזר' הכריע לשלילה: "ולומר דאין לנו לחדש מצוות כאלה מדעתינו, ולא טוב אנו מאבותינו ורבותינו הגדולים מאז חורבן הבית שלא עלה על לבם לעשות כזאת". (הערה על דב' הק': לאבותינו לא היה להם מלחמות וכעת יש מלחמות, וברמב"ן (תענית ט"ו ע"א ד"ה אבל בירושלמי) ועוד כמה ראשונים כתבו שבמלחמה חיוב בחצוצרות ובשאר צרות אפשר גם בשופר).

הדיין שהעיד שבירושלים החזירו את מצוות חצוצרות

בתמוז תש"ל (1970) בקובץ המעין כתב הגאון רבי חיים שרגא פייבל פרנק שלרגל המצב החמור בו היה העם היושב בציון מצב מלחמה עם אדום וישמעאל שנועדו יחדיו במזימת רשע להכחידנו החליט 'בד"ץ פרושים ירושלים' לחדש את מצוות עשה לתקוע בחצוצרות כפי דעת הרמב"ם בכותל המערבי.

הגאון שנחטף בידי מחבלים וחולץ בזכות החצוצרות

בשנת תש"ל (1970) מטוס ישראלי שהיה בדרכו לארה"ב נחטף על מאות נוסעיו בידי מחבלים. אחד מהחטופים המפורסמים היה הגאון רבי יצחק הוטנר.

בספר 'עבודת שמואל' הובא על המקובל הירושלמי רבי שמואל דרזי שפנה לכמה מחכמי הדור ותהה מדוע לא מקיימים את דברי הרמב"ם שיש מצוות עשה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שלא תבוא? והשיבו לו חכמי הדור, שיש לעשות זאת רק בחצוצרות שעושים במקשה אחת ודבר זה קשה לביצוע, ולכן לא תוקעים בימינו בחצוצרות.

המקובל הרב דרזי לא נואש, ופנה לכמה צורפים ושאלם האם יש ביכולתם לעשות חצוצרה עשויה ממקשה אחת? רוב הצורפים שללו על הסף הכנה של חצוצרה זו, אלא שהרב דרזי מצא מפעל כלי כסף בתל אביב שהצליח לייצר שתי חצוצרות שעשויים ממקשה אחת, ולמחרת בבוקר התקיים מנין סליחות כששני כהנים מיוחסים תקעו בחצוצרה במלות התפילה, וחרדת קודש נפלה על הנוכחים.

הישועה לא איחרה מלבוא, ולמחרת היום הודיעו המחבלים שהם משחררים את כל החטופים ללא דרישה כל שהיא מצידם.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

[נספח: הערה על המסופר אודות פסקי חכמי הדור למקובל הרב דרזי: צ"ע, שבגמרא מנחות כ"ח ע"א מפורש שזה אינו מעכבו אפשר בדיעבד גם לעשות מחיבור של כמה חלקים וכ"פ ברמב"ם פ"ג מהלכות כלי המקדש ה"ה, בוודאי שיש הידור לעשות מקשה אבל אם לא אפשר, גם בלי מקשה כשר].

- לקריאה נוספת: המבשר תורני פרשת בהעלותך עמוד 17.

• להזמנת סיורים והרצאות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום תיירות והיסטוריה, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com. תוכלו לחפש את 'ישראל שפירא' בערוץ יוטיוב ובשאר הרשתות החברתיות...