היסטוריה ואקטואליה

המעשה על משה רבינו הובא במקור על... סוֹקְרַֿטֶס ואֲרִיסְטוֹ

אנו עסוקים בפולמוס מעשה שהובא ב'תפארת ישראל' אודות משה רבנו שנולד עם מידות מקולקלות ובעמלו תיקן את מידותיו | הסיפור מובא בכמה מקורות לגבי דמויות אחרות. לפיכך יש שטענו שסיפור זה נשתרבב אלינו מאומות העולם ושובש (היסטוריה)

דיוקן של סוקרטס, אריסטו - פרוטומה משיש (צילום: מאת Sting, CC BY-SA 2.5 | מאת After ליסיפוס - Jastrow (2006), נחלת הכלל)

פרק ז': אנו עסוקים בפולמוס מעשה שהובא ב'תפארת ישראל' על המשניות מאת הגאון ר' ישראל ליפשיץ, אודות משה רבנו שנולד עם מידות מקולקלות ובעמלו תיקן את מידותיו. המגיד מווילקומיר רבי חיים יצחק אהרן הכהן רפפורט התנגד בחריפות לסיפור זה ופרסם קונטרסים רבים כנגדו.

המביאים את הסיפור על דמויות אחרות

הסיפור שהובא ב'תפארת ישראל' מובא בכמה מקורות לגבי דמויות אחרות. לפיכך יש שטענו שסיפור זה נשתרבב אלינו מאומות העולם ושובש. נציין כעת את המקורות בהם הובא הסיפור לגבי דמויות אחרות.

סוֹקְרַֿטֶס

הפילוסוף היוני סוֹקְרַֿטֶס חי לפני כ-2500 שנים, ונחשב כאבי הפילוסופיה המערבית. הגותו נלמדת עד ימינו אנו.

החוקר המפורסם ר' שמואל אשכנזי[1] הביא שהסופר הרומאי מרקוס קיקרו[2] כתב שכך טעה לחשוב החכם צופירוס על מידותיו של סוקרטס בגלל תוי פניו, עד שהתברר שסוקרטס התגבר על מגרעותיו.

ר"ש אשכנזי הוסיף שבספר 'תעודה לישראל'[3] הביא שמצא כך בכתבי החכם הרומי "ציצערא" שסיפר שחכם אחד ששמו "זאפיר" היה בקי בתווי הפנים ואמר שסוקרטס הוא "בעל תאוה" וכו' כנ"ל.

רבי חיים יוסף פאלק, מתלמידי החת"ס, הביא את הסיפור אודות סוקרטס. כך גם הביא הרב מנחם הכהן בשם הרב פרופ' שאול ליברמן בשם ספר אחד שתורגם מסורית[4].

בפירוש המיוחס לרס"ג לספר יצירה[5] מובא שלא טעו לחשוב כך על סוקרטס, אלא על פוקרוס[6].

אֲרִיסְטוֹ

הפילוסוף היוני המפורסם אֲרִיסְטוֹ חי לפני כ-2300 שנים, ומוגדר כאחד מבכירי הפילוסופים של העת העתיקה ומאבות הפילוסופיה המערבית.

בעל 'שבט מוסר' רבי אליהו מאיזמיר[7] וכן הגאון הרב יצחק שרים (הראשון)[8] כתבו שמעשה זה הובא על אריסטו.

"חכם אחד"

בשיטה מקובצת[9] לרבנו בצלאל אשכנזי בשם הרא"ם כתב מעשה זה על "חכם אחד". יש לעיין האם התכוון לאחד מהפילוסופים היונים, או שהתכוון למשה רבנו והעלים את שמו. בכל מקרה מהנוסח מובן שהשיטה מקובצת לא ראה גנאי בכך לאותו חכם.

המשך יבוא...

- לקריאה נוספת: ירחון האוצר, גליון 90, אייר תשפ"ד.

[1] באלפא ביתא קדמיתא דשמואל זעירא, ה'תש"ס, עמ' 338 ואילך.

[2] בספרו 'על הנואם' אותו כתב בשנת ג'תש"ה, כשהיה בגיל חמישים לערך, ספר שלישי ח"ד פ"י

[3] יצחק בן לוינזון, ווילנא תקפ"ח, פרק לד.

[4] בפירושו חזות קשה על הספר 'עקידת יצחק' פרשת חוקת, שער שמונים. מהד' ה'תר"ט דף פה ע"ב. אישים ותקופות לרב מנחם הכהן עמ' 24 = מחנים גליון קטו אייר תשכ"ו עמ' לא)

[5] נערך בסביבות שנת ה'י 1250, ולא ידוע לנו מי מחברו.

[6] נביא את הלשון שם: "מעשה בטייעא (בחלק מכתבי היד תיבת "בטייעא" איננה) ופוקרט (בחלק מכתבי היד: פוקרוס/ פוקרום) האלוהי שמו, שהבין בספר זה (=ספר יצירה), והיה מבחין במעשי בני אדם כשראה הוא (=פוקרט) דמות צורתו (של אותו אדם) להודיעו מה מעשיו (של אותו אדם, לפי דמות צורתו), שבכך היה יודע תולדתו כמו שמפרש בע"ה. והיה חכם צדיק גמור שבדקו (בדק את פוקרט, האם הוא אכן מבין בחכמה זו) ושלח לו (לפוקרט) דמות צורתו (כדי) להודיעו (לאותו חכם) מה מעשיו (=מה תכונותיו). ואמר פוקרט שהוא (=אותו חכם) נואף וגנב ורוצח. חזרו וסיפרו לאותו צדיק מה שאמר פוקרט עליו. אמר אותו צדיק: ודאי חכם גדול הוא (פוקרט) ובקי בצורות (של בני האדם לדעת מהם מהי תכונתם), כי יש לי טורח גדול לכוף את יצרי ותולדתי ויצר הרע מתגרה עלי".

[7] נפטר ה'תפ"ט, בספרו מדרש אליהו אזמיר ה'תקי"ט, דרוש ט, פרק ט, מהד' ה'תשס"ה עמ' 221.

[8] נפטר בשנת תרל"ג, בספרו ליקוטים מפרדס, מהד' ה'תשנ"ד ח"ד עמ' תיז, ערך יסורין.

[9] נדרים לב ע"ב סוף פרק ג.