השומר היהודי חשד כי מדובר בפועל ערבי, ירה באקדחו - וגילה: "זה החזון איש"

בחודש אדר התרחש אירוע מצמרר ביותר המסביר את המצב הקשה אליו נקלע עם ישראל מאז שמחת תורה.

בעמוד השני של הספר נכתב נר זיכרון על גר הצדק דוד בן אברהם בהאי לישנא:

נשמה חביבה על יוצר עולמים

עלתה בסערה לגנזי מרומים

מאש חיילים ציונים אלי קרב ששים

אנו כאן למטה לעולם לא נשכח

את מסירותו להידבק בעם הנבחר

לעד בלבנו זכרונו יוחק

מצמרר לדעת שלפני עשרות רבות של שנים, באתר בניה בבני ברק ברחוב חתם סופר, מרנא החזון איש נחשד בידי שומר יהודי כפועל ערבי חשוד, ואף נורתה לעברו יריה. בנס עולם התורה ניצל ולחזון איש לא אירע כל נזק.

את המעשה סיפר החברותא של מרנא החזון איש הגאון רבי יוסף שטיגל (נפטר ב-ד' באלול תשע"ט בגיל 89).[1]

לפי הרב שטיגל, בבית שניצב כיום ברחוב חתם סופר בבני ברק, התגורר יהודי אמיד שהעסיק אצלו פועלים ערבים. בבעל הבית קינן החשש שמא הפועלים יגנבו מביתו חפצים יקרי ערך, ולשם כך ביקש מן השומר המקומי כי יפטרל בקרבת ביתו.

באחד הימים בשעת בוקר מוקדמת של עונת הקיץ החמה, מרן החזון איש ביקש לעצמו מפלט מהחום, וישב על ספסל במרפסת ביתו כשהוא מכונס בסדין. השומר חלף במקום והבחין בדמות אלמונית העוטה על עצמה סדין, וסבר לתומו שמדובר באחד מהערבים, וצעק לעברו "הרם ידיים!".

החזו"א שהיה שקוע בדברי תורה, לא שמע דבר, והשומר שלא קיבל תשובה משביעה את רצונו, ירה לעברו. הכדור חלף כמטר מעל החזו"א וחדר מבעד לדלת העץ. לאחר הירייה השומר התקרב לעבר החזו"א שהזדהה בשמו, והסביר את סיבת שהותו במקום.

לאחר שהסתיים האירוע התחילה תפילת שחרית, והחזון איש ביקש לקבל עלייה בקריאת התורה. ר' יוסף שטיגל מעיד המעשה הנורא, חשב לתומו שהחזון איש רוצה לברך 'הגומל', אלא שהחזו"א לא בירך 'הגומל', והסביר למקורביו שהוא בסך הכל רוצה לברך שוב את ברכת התורה שהופרעה מהירייה:

"אחזתי באמצע ברכת התורה, כשלפתע הפר את השקט כדור תועה, ועובדה זה בלבלה אותי, ובשלה אבדתי את הכוונה ואת המקום שבו אחזתי. משום כך אני רוצה לצאת ידי חובת הברכה", הסביר החזו"א.[2]

'אין לי הסבר מדויק מדוע החזו"א לא בירך הגומל', סיים הרב שטיגל את המעשה המופלא.

כיצד שכנו של החזו"א העסיק ערבים כנגד דעתו?

נקודה מעניינת במעשה זה, שהשכן של החזון איש שכר לשיפוץ ביתו עובדים ערבים בשעה שהחזו"א עודד להעסיק פועלים יהודים בלבד.

לא עוד, אלא שלפי המקורות למעשה זה, בעל הבית חשש שהפועלים הערביים יגנבו לו רכוש, והשומר החמוש (כנראה מטעם עיריית בני ברק), אף ירה בפועל לכיוונו, מה שנותן לנו להבין שהיה חשש בטחוני גם אז להעסיק עובדים ערבים.

את דעתו זו של מרן החזון איש, אנו למדים על הוראתו לתלמידיו חברי מפלגת 'פועלי אגודת ישראל' להפגין באביב תרצ"ד (1934) כנגד חקלאי יהודי מכפר סבא שהעסיק פועלים ערבים.

באותם הימים פועל ערבי ניתן היה לשכור בתשלום של עשרה גרוש בלבד לעומת יהודי בעשרים גרוש.

ההפרש הוא כיון שהערבי חי חיים זולים, ומספיק לו עשרה גרוש בלבד.

אולם כיון שיש עשרות אלפים של פועלים יהודים ללא מזון, והשכר של היהודי חוזר ליהודים, שכן אלו קונים אצל יהודים, וכך כל המשק מורווח מכך, לעומת שכר הערבים שנכנס לכיסם של ערבים, ואין ליהודים שום רווח בזה - לכן ראוי וחובה לשכור פועלים יהודים למרות התעריף הכפול, פסק החזון איש.

בספר 'פאר הדור' (ח"ב עמ' עו) מאת הסופר ר' אהרן סורסקי, הביא בשם רבי שרגא פייבל שטיינברג שהחזו"א נקט שפשוט וברור פסקו שחובה לפרנס פועלים יהודים חילונים ולשלם להם כפול, שכן באם התוצאה תהיה שלילדים שלהם לא יהיה אוכל, אזי נהיה חייבים לשלם להם מכספי צדקה.[3]

[1] נולד בפולין בב' ניסן תר"צ (1930) לאביו רבי מתתיהו זאב חיים שטיגל, מייסד וראש ישיבת 'בית יוסף', ולאמו מרת מרים. הרב שטיגל היה מראשי הכולל של קרלין בטבריה, וברבות השנים שימש כראש קיבוץ בישיבת 'ברכת יצחק' באור יהודה והיה מרעיף על התלמידים מתורת גדולי הדור בענייני מוסר והשקפה. הרב שטיגל זכה להיות בצילו של מרן הרב מבריסק, ובמשך שלש שנים שימש כחברותא של מרן ה'חזון איש', איתו היה מקפיד ללמוד מידי שבת.

[2] שמואל גרינוולד, מוסף שב"ק 'יתד נאמן' מפרשת חיי שרה תשע"ד.

[3] הרוצה לעיין בפולמוס זה בעיון, יראה בספר "גנזים ושו"ת חזון איש" חלק חמישי עמודים שלא - שמ בעיון. הספר לא נמצא באוצרות הממוחשבים.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com