בחור ישיבה מופלג בהתמדה ובעיון התורה שנתגדל אצל בני משפחה באימוץ, וכשהגיע לפרקו נתברר שאינו בן ישראל, ושאלו אותו אם ברצונו לקבל גרות ולהיות בן ישראל, ביקש אותו בחור מספר ימים להתבונן בדבר, ולבסוף אמר שאינו רוצה להתגייר והלך לדרכו, לתמיהת מחנכיו, ידידיו ומכריו.
האדמו"ר מסאדיגורה ביסס את שיחת קודשו לאברכי החסידות השבוע כהכנה לקראת החג על הסיפור הנ"ל, מוגש לקראת החג:
מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל ארח שקר (תהלים קיט, קד), העולם מספרים עובדא אודות בחור ישיבה מופלג בהתמדה ובעיון התורה שנתגדל אצל בני משפחה באימוץ, וכשהגיע לפרקו נתברר שאינו בן ישראל, ושאלו אותו אם ברצונו לקבל גרות ולהיות בן ישראל, וביקש אותו בחור מספר ימים להתבונן בדבר, ולבסוף אמר שאינו רוצה להתגייר והלך לדרכו.
כששמעו חבריו את החלטתו נרעשו מכך עד מאד, ותמהו איך יתכן כדבר הזה שבחור מתמיד בלימודו שזכה להתעלות בהבנת התורה הק', וכבר הרגיש את נעימות התורה הק', שלא יבחר בטוב אלא יעזוב אחריו את הכל ויבחר בהבל ותוהו.
ויש שהוסיפו להעמיד את התמיהה הזאת גם באופן אחר, לו יצוייר שיש אפשרות ליהודי לבחור האם להמשיך בדרך התורה או לעזוב הכל, האם אכן היה בוחר בדרך התורה והיהדות - אם אמנם ליהודי אין בחירה כי בכל מצב שבעולם הרי הוא בן ישראל, ואין ליהודי אפשרות כלשהי לשנות את המציאות שהוא בן העם אשר בו בחר השי"ת - אך לו יצוייר כדבר הזה, האם אכן היה בוחר להמשיך בדרך התורה והיהדות.
כאמור, ביסס הרבי את שיחתו על הסיפור הנ"ל והטעים בנועם שיחתו:
התשובה לזה הוא מ"ש "מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל אורח שקר", מפורש כאן שהשנאה לאורח שקר תלויה בהתבוננות האדם בתורה הק', ואם אינו מקיים "מפקודיך אתבונן" אכן לא יזכה ל"שנאתי כל אורח שקר כי בכדי לשנוא בנפשו את היפך הטוב צריך להתבונן בתורה הק' ולשקוד בה.
והוא כמאמרם ז"ל (שבת פט.) 'מאי הר סיני, הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו', ופירשו הרמז בזה (עבודת ישראל לשבועות, ד"ה ביום הזה) שלאחר מתן תורה המהות של יהודי הוא מציאות אחרת לגמרי, ובמעמד הר סיני נשרש בלבם של בני ישראל שישנאו כל דבר רע, וזהו "שירדה שנאה לאומות העולם" שישנאו את מעשי האומות ולא יהיו מסוגלים לסבול את מעשיהם.
והוא כמאמרם ז"ל (שבת פט.) 'מאי הר סיני, הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו', ופירשו הרמז בזה (עבודת ישראל לשבועות, ד"ה ביום הזה) שלאחר מתן תורה המהות של יהודי הוא מציאות אחרת לגמרי, ובמעמד הר סיני נשרש בלבם של בני ישראל שישנאו כל דבר רע, וזהו "שירדה שנאה לאומות העולם" שישנאו את מעשי האומות ולא יהיו מסוגלים לסבול את מעשיהם.
אמנם בכדי להשריש זאת בלבו כנכון נדרש לזה הכנה מוקדמת, וכדאיתא ב'אור החיים' הק' על הכתוב (שמות יט, ב) 'ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר', דבפסוק זה נרמזו ג' ענינים שהם עיקרי ההכנה לקבלת התורה, א' ההתגברות והתעצמות בעסק התורה, כי העצלות הוא מפסיד להשגת התורה הק', וזהו הרמז שנאמר "ויסעו מרפידים", שנתרחקו מבחי' רפיון ידים, ב' מדת הענוה כי אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשפיל עצמו ומשים עצמו כמדבר (עירובין נד), וזהו הרמז שנאמר "ויחנו במדבר" לשון שפלות וענוה כמדבר הזה שהכל דורכים עליו, ג' הוא האחדות וההתחברות בין בני ישראל, וזהו הרמז שנאמר "ויחן שם ישראל" בלשון יחיד לרמז שנעשו כולם יחד כאיש אחד, ואלו הם ג' התנאים הנדרשים לקבלת התורה.
ואם כי מעמד הר סיני מושרש בלבו של כל יהודי, אך כדי לעורר שנאה בלבו למעשי אומות העולם כראוי, נדרש לזה הכנה מוקדמת ועבודה רבה בשלשה ענינים אלו שהזכרנו, וגם במ"ש דוד המלך ע"ה "מפקודיך אתבונן" - שכשמעמיק להתבונן בתורה הק', "על כן שנאתי כל אורח שקר" - מתעורר בלבו השנאה למעשי אומות העולם.
אולם גם מי שלא הגיע למדרגה הזאת, עדיין עבודתו במלחמתו עם יצרו היא לנחת רוח להשי"ת, כדאיתא מהרה"ק בעל התניא זיע"א, שיתכן שיהודי יהיה טרוד כל ימי חייו במלחמת היצר, כשבכל עת וזמן יתעורר היצה"ר להסיתו להתרחק מהטוב, ואם כי יתכן גם שיעלה במדרגתו מדרגה לדרגה גבוהה יותר וישתנה אופן מלחמתו עם היצה"ר, אך יש גם מציאות שהאדם יתעצם כל ימי חייו במלחמת היצר מבלי שיתעלה למדרגות גבוהות יותר, אך אל לו לאדם להתרשל מחמת זאת במלחמתו עם היצה"ר, ועליו לדעת כי זהו רצון השי"ת, ובכל פעם שנלחם עם היצה"ר ומנצחו גורם נחת רוח לפניו ית'.
כי זהו העבודה שהשי"ת מבקש מכל יהודי, שיתעצם במלחמת היצר, ולא בהכרח שיתעלה למדרגה גבוהה שכבר לא תהיה לו שום משיכה להיפך הטוב, אלא הנדרש מכל יהודי הוא שיתחזק ויתעצם ויתגבר כנגד היצה"ר, וכידוע פירש"י (ויקרא כ, כו) 'ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאים, אבל יאמר אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, תלמוד לומר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שתהא הבדלתכם מהם לשמי כו'' (תו"כ קדושים פ"ט), ומפורש כאן שסדר העבודה הוא "אבל יאמר אפשי" - יתכן שיש באדם רצון ללכת אחר היצה"ר, אך מתגבר ואומר "ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי", - והנני נמנע מלעשות את האסור לעשות כי כך הוא רצון השי"ת.
ואלו הם ב' מדרגות בעבודת השי"ת, הא' הוא העוסק במלחמת היצר, ואין כל חסרון בעצם הדבר שעבודתו האדם היא להתעצם בקשרי מלחמה כנגד היצה"ר. והב' מי שכבר נתעלה בשקידה רבה בעבודה הנדרשת והשריש בנפשו את השנאה למעשי האומות, וכאמור דזהו הרמז בכתוב "מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל אורח שקר". ובודאי גם מי שעדיין אינו במדרגה הזאת צריך לשאוף להגיע לזה.
ולכן המעשה שהזכרנו כפי שמספרים אותו בטעות יסודו, כי עצם הדבר שיש ליהודי מלחמה עם היצה"ר, אין בזה חסרון כלל וכלל, ואם כי פשוט וברור שכל אחד ואחד צריך לשאוף ולהתעלות יותר ויותר ולהתגבר על פיתויי היצה"ר, אבל זה עצמו שיש לו מלחמה עם יצרו אין זה חסרון, שהרי זהו עבודת החיים של כל יהודי, והשי"ת יושב ומצפה וחפץ שיתחזק ויתגבר במלחמתו עם היצה"ר, ולכן כשיש לאדם מחשבה והרגש הלב הנוטים שלא לטובה, עליו לדעת שזהו מדרכי היצה"ר ותפקידו הוא להתעצם ולהלחם עמו ובזה יעשה נחת רוח להשי"ת.
ובודאי תפקידו של יהודי לבחון עצמו בכל זמן האם אכן מתגבר על יצרו כנכון, וכפי שהזכרנו, שכל אחד צריך להעריך מצבו בעבודת השי"ת, ואם במשך תקופת זמן היו נסיונותיו במדרגה מסויימת, בודאי מוטל עליו להתגבר על פיתויי היצה"ר, ולהגיע למצב שנסיונותיו כבר בענינים אחרים, כי הענינים שבהם הצליח להתגבר על היצה"ר כבר יהיו אצלו כדבר פשוט שאין בו נסיון כלל. וזהו הרמז במאמרם ז"ל (אבות ד, א) 'איזהו גיבור הכובש את יצרו', דדרכו של כובש במלחמה שמעביר את שטחו של האויב לשטחו, וככל שמצליח במלחמתו מוסיף לכבוש עוד ועוד משטח האויב, וכן הדבר במלחמת היצר, דלאחר שכבר נתגבר על היצה"ר בענין מסויים ועבר את קו הנסיון, על האדם לרומם את מדרגת בחירתו, ומעתה נסיונותיו יהיו בענינים גבוהים יותר, וכך יוסיף להתעלות בהתגברותו מדרגה לדרגה. ויש לדעת שגם מי שעדיין איננו במצב של "כובש את יצרו", עליו להתעצם בהתגברותו כנגד היצה"ר בכל נסיון שמעמידו, ולרומם נפשו בכבישת יצרו מדרגה לדרגה, ולעבודתו הזאת יש חשיבות נשגבה אצל השי"ת
הרבי סיים דבריו בברכת קודש לכלל החסידים לקראת החג.
אכן הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי, אולם הרבי סיפר זאת כמשל לפני החסידים בהדגישו צורך הנסיונות מול היצר כל העת.