"כד יתבין ישראל ועסקין בשמחת התורה. קודשא בריך הוא אומר לפמליא דיליה: 'חזו בני חביבי דמשתכחין בצערא דילהון ועסקין בחדוותא דילי".
מילות השיר, שהפך ברבות השנים להמנון של עולם התורה בחג השבועות, חג מתן תורה, מסמלות בשנה זו - יותר מכל, את המציאות העגומה בה נמצא עולם התורה במדינת ישראל של שנת 2024.
המכות הקשות נוחתות על מדינתנו חדשות לבקרים. עוד "הותר לפרסום" מזעזע ומטלטל, עוד הרוגים ופצועים, עוד נפילות ושריפות, אזעקות, ומה לא. והתקווה? היא הולכת ומתרחקת, אין אור בקצה המנהרה.
מצבנו במדינה בימים אלו נראה רע, מאוד רע - אך למרות כל זאת, לא מעט מהפוליטקאים מתעקשים ללכת כסומא באפילה, ומבקשים את ראשם של לומדי התורה. כי אם כבר רע פה, בואו נעשה שיהיה יותר רע.
אבדה האמונה בכוחה של תורה לשמור על מדינתנו ולהגן עלינו. ככל שהמצב פה הולך ומאפיר, ככל שהשמים הולכים ומתקדרים, כך קמים עוד ועוד משנאינו ומבקשי נפשנו, המבקשים להקריב את בני התורה, לסגור את היכלי הישיבות ולגייס את תלמידיהם, לקצץ בתקציבים היכן שרק אפשר, להכות ללא רחם, להכאיב.
הנה, ראו כדוגמא את דבריו של הלוחם הגדול בציבור החרדי, יאיר לפיד, ששנאתו אומנותו. למרות שלא עשה באמת שירות צבאי של ממש - הוא מרשה לעצמו לעמוד ולהטיף כמו מצביא דגול.
"שלא יספרו לנו יותר לעולם שיש להם עקרונות", הטיף לפיד לח"כים החרדים, "העקרון היחיד שלהם הוא להשתמט ולחיות על חשבון אחרים. שלא יספרו לנו שהם מייצגים בכנסת את עולם התורה. הם לא. הם מייצגים פחדנים שבורחים משירות צבאי בזמן מלחמה".
"הממשלה הזו", הוסיף לפיד, "מעודדת השתמטות, מעודדת סרבנות, פוגעת בבטחון המדינה. ציבור שלם מסכן את חייו ואז מתמודד עם התרסקות כלכלית, ואלה יושבים בבית ומקבלים קצבאות".
ושנאה זו, על שום מה?
ורוע זה, על מה ולמה?
אך ככל שהגזירות נערמות והשנאה מקלקלת את השורה, מצבו הרוחני, הכמותי או האיכותי של עולם התורה - לא נפגע, להיפך. עולם התורה הולך ומשתבח, עמלי התורה שוקדים על תלמודם בעוז ובשמחה, מתנצחים בהוויות אביי ורבא, מתלהטים בסברות הראשונים והאחרונים, צוללים לעומקה של הלכה וזונחים את הוויות העולם הזה.
אנחנו, עמלי התורה האמיתיים, מתסכלים כך נראה את לפיד בעל העגלה הריקה. לא כבודם וייקרם של הלוחמים מעניין אותו - שלזכותם ולמענם אנו לומדים ומתפללים - אלא רק שנאתו למי שאין להם בעולמם כי אם תורה והלכה.
כנסו כולם, בלילה הקדוש הזה, ליל חג השבועות, לכל ישיבה שהיא, לכל בית מדרש או בית כנסת באזור מגורכם, והסתנוורו באור יקרות, באורה של תורה. ראו את זיו פניהם הקדושות של עמלי התורה, את האושר והעונג שלימודה נוסך בהם.
ראו, אומר הקדוש ברוך הוא, ראו את בני חביבי, שנמצאים בצערם, עמוק עמוק בצער - אך למרות הכל, עוסקים בשמחתי, עוסקים בתורתי.
וזוהי, גם אם לא תרצו - אינה אגדה אלא ההגנה הכי טובה שלנו, ששום גזירה או רדיפה לא תוכל לה.