חג מתן תורה הוא זמן מיוחד, זמן בו כל יהודי עוצר לרגע וחושב על הקשר והחיבור שלו עם התורה ועומקה.
שעת ערב, הגענו לביתו של סבן הממוקם בלב ליבה של הקריה החרדית בעיר האבות באר שבע, אותה הקים בדם ויזע אינסוף לפני כ40 שנה, ביקשנו ממנו לשמוע את סיפור חייו המרתק שהגיע השבוע לפסגה.
"גדלתי בבית שלא היו לו שום קשר לדת, לא היה חלילה ניכור אבל שום לחלוחית הקשורה לדת לא היה שם".
סבן עוצר את שטף הדיבור ונראה כי נזכר באותם שנים כאילו היו ממש לאחרונה, "נישאתי לאישה דתייה ואט אט ליבי נמשך לקיום תורה ומצוות בהליך איטי אך יסודי - ב"ה המשפחה גדלה ונוצר הכרח למוסדות ברוח ישראל סבא".
יצויין, כי בתקופה ההיא לא היו מספיק תלמידים בכדי להקים מוסדות חינוך עם כיתות תיקניות, בשלב הזה הבין סבן כי עליו להקים תחילה שכונה דתית/חרדית על מנת ליצור דיי ביקוש ורק בשלב השני להקים מסודות חינוך.
"הגאון רבי עמרם אוחיון שליט"א כיום רבה של אופקים נתן לנו חיזוק גדול ולאח"כ הצטרף אליו הגאון רבי בנימין בצרי זצ"ל שהפך לימים לאבא הרוחני והגשמי של הקריה החרדית".
בנקודת הזמן הזו, אתה פועל עצמאי ללא קשר לשום גוף פוליטי?
"אכן, כמה שנים לאחר תחילת הקמת הקריה התמודדתי בעצת רבני העיר למועצת העיר תחת מפלגת ש"ס קיבלנו 2 מנדטים נכנסתי לתפקיד סגן ראש עיר למשך 2 קדנציות אלו היו שנים בהן הקריה הלכה וגדלה ובעצם איפשרו את חייה של משפחה חרדית בבאר שבע עם כל השירותים הנדרשים".
בשלב הזה אתה עוזב את העירייה וממשיך לפוליטיקה הארצית...
"המעבר הזה היה לי קצת זר, התרגלתי לטפל באזרח הפרטי באופן אישי ופתאום כנסת ישראל, הבנתי שזה רצון ה' והלכתי ל4 שנים בכנסת, הייתי חבר בועדות השונות העברתי שורה של חוקים חברתיים ובבחירות 2003 חזרתי לבאר שבע"
כשאתה רואה היום את השיח והפילוג בעם, מה לדעתך ניתן לעשות אם בכלל?
"המצב כיום איננו פשוט, אם היית מספר למישהו לפני 20 שנה שנעמוד היום בנקודת המצב הזו - הוא היה בטוח שאתה חלק מחללית ולא ממש עם רגליים על הקרקע, טרם החלק הפוליטי בחיי הייתי רואה חשבון, שם למדתי שבסוף הכל צריך להתכנס לתבנית, גם כיום, הציבור האמוני שאני חלק ממנו ואני מאמין בכל מאודי שהצדק איתנו - עלינו לחבק את הצד שני, זו הדרך היחידה בה נוכל בסוף ההליך להכניס הכל לתבנית".
מדוע בעבר לא הייתה מחלוקת כזו? ימין ושמאל תמיד היו...
"אנשי מפא"י והשרידים שנשארו מהם היו עם כבוד לצד שנגד, לא היו מעזים לפגוע ביום כיפור, כמה שהייתה חוסר סימפטיה הגבולות היו מאד ברורים מה כן ומה לא".
חזרת לבאר שבע, הקריה החרדית כבר עמדה על תילה, מה אתה עושה בשלב הזה?
"זמן קצר מאד לאחר סיום כהונתי בכנסת איבדתי כל רצון להמשיך במסגרת פוליטית כזו או אחרת, קבעתי את יומי בבית המדרש, זה משהו שהיה חסר לי - שהרי עם התקרבותי לדת עסקתי תיכף בצרכי ציבור".
וכאן מגיע הטוויסט הגדול...
"סבלתי מאד מפריצת דיסק והומלץ לי על ידי טובי הרופאים על ניתוח שארך 16 שעות והסתבך, ממנו יצאתי חי בניסי ניסים, לאחר חצי שנה של שיקום מורכב ומאתגר חזרתי לבית עם עזרים שיסייעו לי להתנייד ואז נפלה בליבי ההחלטה לתקוע יתד בבית המדרש בכל מחיר עם כל המצב הפיזי המורכב".
אתה מתאר מאד בקצרה תקופה ארוכה בה היית בין חיים למוות...
"אין מה להאריך, היות ולא אני ניהלתי את הדברים רק הקב"ה ראיתי והרגשתי יד ה' כל רגע ורגע, קבעתי חברותא עם ידידי רפאל מור יוסף זצ"ל, למדנו יחד יום יום במשך 4 ו6 שעות גמרא בעיון, ראשונים ואחרונים כמעט 13 שנה, לפני שנה וחצי רפאל הלך לעולמו לאחר מחלה קצרה, הצטערתי על לכתו גם באופן אישי הוא היה יהודי מיוחד במידות, יראת ה' ואהבת התורה. אך הצטערתי גם על כך שלא זכינו לסיים את הש"ס ביחד, פניתי לחברותא אחר איתו זכיתי לסיים את הש"ס לפני שבוע ביחד עם הכנסת ס"ת".
על סיום הש"ס, מספר יצחק סבן: "זו הרגשה שלא ניתנת לעלות בדיבור או מחשבה, גם ספר תורה וגם ש"ס בעיון זו תמצית חייו של יהודי, פעלתי רבות למען הכלל והפרט, לא יודע אם עשיתי מספיק, אינני יודע חשבונות שמים, אחרי סיום הש"ס שלמדתי בתנאים לא תנאים אני יודע שעל השאלה אחרי 120 האם עסקת בתורה אני יענה כן!".