פרק ב': לפני כמאה ושמונים שנה נדפס פירוש 'תפארת ישראל' על ש"ס משניות מאת הגאון ר' ישראל ליפשיץ, ובסוף מסכת קידושין הובא מדרש עלום שסיפר שמשה רבנו נולד עם מידות מקולקלות ביותר, והדבר ניכר היה במראה פניו של משה, ובעמלו הוא תיקן את מידותיו עד שנהיה לבכיר האומה.
המגיד מווילקומיר רבי חיים יצחק אהרן הכהן רפפורט התנגד בחריפות לסיפור זה, ולדבריו הצטרפו חכמים נוספים. לעומתם היו חכמים שדחו את הטענות ותמכו בדברי התפארת ישראל.
חקר את הנושא בארוכה הרה"ג ר' שמואל אריה ישמח, מישיבת צרור המור חיפה, ופרסמו בירחון האוצר, גיליון 90, אייר תשפ"ד. ומשם ליקטנו מקורות לכאן או לכאן מתוך פולמוס זה.
הגאון ר' ישראל ליפשיץ היה מגדולי דורו, וידוע היה בגאונותו וצדקותו המופלאים. הגר"י היה שליט גם בחכמות העולם, בהן השתמש כ"רקחות וטבחות" לתורה. פירושו הנודע 'תפארת ישראל' על המשנה נדפס לראשונה בין השנים תק"צ-תר"י (1790 – 1850) כשהכרך על סדר נשים יצא בשנת ה'תר"ג (1843) בסיום פירושו לסדר זה (סוף קידושין, יכין אות עז) הביא המחבר סיפור מיוחד "על פי מה שמצאתי כתוב דבר נחמד".
סיפור זה לדברי התפארת ישראל מספר על מלך ערבי ששמע על יציאת מצרים וחפץ שציור פני משה רבנו ימצא בארמונו. צייר שנשלח למחנה ישראל אי שם במדבר סיני שרטט עבור המלך את תווי פניו של משה רבנו, אלא שהחכמים שראו את הציור בארמון והבינו בחכמת הכרת תווי הפנים טענו שע"פ הציור מדובר באדם "רע מעללים בגאות וחמדת הממון ובשרירות הלב ובכל חסרונות שבעולם".
המלך, שהתפלא על דבריהם, נסע לראות בעצמו את פני משה, ומצא שהציור מדויק. כששאל את משה רבנו על הדבר השיב לו משה שאכן הוא עבד על מידותיו ותיקנם:
"דע לך, כי לולי הייתי בטבע באמת כפי ששמעת ממידותי – לא טוב אנכי מבול עץ יבש. גם ממנו נמנעו ונחסכו כל חסרונות האדם. ואם כן, הכי בעבור זה אהיה יקר בעיני אלהים ואדם?! אמנם כן, ידידי, לא אבוש לומר לך כי כל החסרונות אשר שפטו עלי חכמיך – כולם קשורים בי בטבע, ואפשר עוד יותר מאשר שפטו חכמיך. ואני בכח אמיץ הנה התחזקתי ורדיתי וכבשתי אותם, עד אשר קניתי לי היפוכם לטבע שני, ולכן ובעבור זה יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת".
פירוש 'תפארת ישראל' נפוץ במהרה, ונדפס בכמה מהדורות, והגאון ר' אליהו שיק (תקסט-תרלד), רבה של לידא וקאברין, ראה שם את הסיפור היפה, הביא אותו, והסביר בעזרתו כמה מאמרי חז"ל (ראה 'עין אליהו' לסנהדרין לא, ע"ב, נדפס בשנת תרל"ב, בשם בנו הרב פנחס שיק).
ההתנגדות לדברי התפארת ישראל
כחמישים שנה לאחר שהסיפור נדפס החל הפולמוס בנושא.
בכמה מאמרים נכתב שמדובר היה ב"פולמוס גדול" ש"הסעיר את ירושלים" או אף "הסעיר את העולם היהודי" וכו'. אולם אין בדבריהם מאומה, והמדובר בכותרות מסוג 'קליקבייט' שנועדו למשוך את לב הקורא. ההתנגדות לדרוש הנ"ל, לא עשתה רושם גדול כל-כך בעולם היהודי.
המגיד מווילקומיר רבי חיים יצחק אהרון רפפורט (תקס"ט-תרס"ד), פרסם כמה ספרים, וקונטרסים קצרים רבים, ובכמה מהם עסק בלימוד זכות על גדולי האומה.
בשנת תרנ"ד (1894)[1] תשע שנים לאחר שעלה לירושלים, פרסם המגיד קונטרס חריף בשם 'זכות הרבים' כנגד הסיפור שהביא התפארת ישראל. שנה אח"כ הדפיס המגיד את הקונטרס באופן מורחב יותר, תחת השם 'כליל תפארת', ובשנים הסמוכות פרסם עוד קונטרסים קצרצרים בנושא.
המגיד מביא מקורות מהגמ' מהמדרשים ומהזוהר הקדוש לכך שמשה רבנו נולד כשהוא מושלם. המגיד הביא גם מקורות לכך שמשה נולד יפה במראהו. מעתה, הסיפור שהביא ה'תפארת ישראל', ולפיו היו למשה רבנו מידות רעות מלידתו ותוי פניו הורו עליהן, מנוגד לדברי חז"ל, ולפיכך פסק המגיד בחריפות:
"המכתב הנזכר (בתפארת ישראל) כולו מזויף ושקר מוחלט, וגם מינות נזרקה בו".
המגיד מוילקומיר ביאר שיש בסיפור זה בזיון למשה רבנו קדוש ה', והוא מהסביר מדוע אין לומר שבעל תשובה עדיף מצדיק. המגיד כותב ש"הסכימו כל גדולי דורנו שאותו המכתב נעתק מאיזה קראניק [חוברת עלומה] ואינו מישראל כלל [מקורו מאומות העולם], ואסור להביט בו...". המגיד מבקש מהקוראים להשתדל אצל מדפיסי המשניות שישמיטו את הסיפור מפירוש התפארת ישראל.
מי שחקר את הנושא בארוכה, הוא הרה"ג שמואל אריה ישמח, מישיבת צרור המור והדר חיפה[2], ובשולי הדברים הוא העיר כי בעשרות השנים האחרונות מתגברת התופעה של "המצאת חטאים" עליהם עברו, כביכול, גדולי האומה.
"תופעה זו קיימת בעיקר בחוגי האקדמיה" טוען הרב שמואל ישמח, "והיא נובעת בין היתר מהכפירה ומהזלזול בה' בתורתו ובצדיקים, כמו גם מתופעה רחבה של "ניפוץ פרות קדושות". בעולם הישיבות מתנגדים, כמובן, לתופעה פסולה אלו (אם כי, כדרכו של עולם, אין הדעות שוות באשר לעוצמת ההתנגדות ולגבולותיה)".
"מכיון שכך", כותב הרב ישמח, "לא אתפלא אם יהיו מי שינסו לטעון ששיטת 'המגיד' תואמת לשיטת עולם הישיבות ושיטת ה'תפארת ישראל' תואמת לשיטה הנפוצה באקדמיה".
הרב שמואל ישמח שולל טענה זו, שכן ה'תפארת ישראל' לא טען שמשה רבנו חטא, אלא רק שהקב"ה ברא את משה רבנו כשהוא עם תכונות רעות. לדעתו משה רבנו התגבר עליהן ולא חטא. גם מהתנגדותו של המגיד קשה ללמוד, שהרי התנגדותו היא בעיקר משום שיש מקורות רבים בחז"ל בהם מובא להיפך מדברי התפארת ישראל.
גם טענה שמחלוקת ה'תפארת ישראל' והמגיד מווילקומיר היא מחלוקת בין הגישה החסידית לבין הגישת הליטאית שולל הרב ישמח, שכן בתוך סיעת התפארת ישראל מצויים גם תלמידי הגר"א, וכמה מתלמידי החתם סופר, ורבים מתלמידי הבעל שם טוב הקדוש.
המשך יבוא...
- לקריאה נוספת: ירחון האוצר, גליון 90, אייר תשפ"ד.
[1] בהמשך מאמרנו זה יתחדש כי ראשית התנגדותו לענין החלה כבר בשנת תר"ן (1890).
[2] ופרסמו בירחון האוצר, גליון 90, אייר תשפ"ד.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com