היה זה לפני כשנה, קיבלתי טלפון מיהודי אשר ביקש להיפגש איתי בדחיפות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
וכך הוא סיפר לי: "אני נשוי זה מספר שנים. יש לנו ילדים טובים ופרנסה בשפע ברוך השם, אני ואשתי עובדים קשה לפרנסת המשפחה, אבל ברוך השם אני לא מתלונן. אשתי, אישה טובה, דואגת, מסורה לילדים ולי. אבל יש לה בעיה אחת, יש לה 'פה', כך שלפעמים בלהט הוויכוח היא יכולה להגיד לי משפטים שפוגעים בי מאוד. יכול להיות שמשפטים כאלו לאדם אחר פחות יפריעו, אבל אני באופן אישי מרגיש שזה גומר אותי נפשית, פשוטו כמשמעו".
"לאחר כמה שנות נישואין החלטתי לעשות לזה סוף. היא לא תדבר אליי כאלו משפטים! אם היא לא הולכת לטפל בבעיית הדיבור שלה כלפיי אני הולך להתגרש ממנה. עם כל הכבוד והאהבה, אני מרגיש שהדיבור הזה ממש פוגע בי נפשית חזק מאוד. אני מרגיש עד כאן... זה או אני או היא".
ישבנו לשיחה ארוכה, שוחחנו על עברו בילדותו, ועל ההווה: אילו משפטים אשתו אומרת לו, איך הוא מתנהג לאשתו - בצורה מכבדת ואוהבת או שלא.
שמתי לב שאשתו באמת יכולה להגיד פה ושם משפטים לא הכי נחמדים, אבל זו לא הבעיה. אילו לא משפטים שנאמרים בשביל לפגוע, אילו משפטים שהם קצת מעל התדר הנכון, ופשוט הוא רגיש ופגיע מאוד, ולכן הוא מרגיש כפי מה שהוא מרגיש.
הסתכלתי לתוך עיניו ואמרתי לו בעדינות כך: "נכון, אתה צודק שאשתך צריכה לטפל בעצמה וללמוד שיש משפטים שפוגעים בך מאוד ולא להגיד אותם, היא צריכה באמת לעשות את זה, אבל אני חושב שגם, ובעיקר, אתה צריך ללמוד פה משהו.
הבעיה העיקרית היא לא המשפטים שאשתך אומרת לך מדי פעם, אלא איך שאתה לוקח אותם ללב. יש לך קצת רגישות ופגיעות יתר על המידה, ולכן אתה מרגיש כך. בגלל שאשתך אומרת לך איזה משפט, אתה עצוב ושבור ליומיים ולא מדבר איתה? הכול נהפך לשחור! הכול נגמר, זו הבעיה!
צריך ללמוד ביחד איך להתמודד עם אותם משפטים. נכון, אפשר להיפגע מאדם שאמר לך משהו, אבל אם אתה רואה שהפגיעה לא עוזבת אותך ואתה לא יכול להשתחרר ממנה, כאשר אתה נפגע אתה מייד חושב מחשבות בסגנון של 'שחור ולבן' ואתה מאבד פרופורציות על מה שנאמר, אז זה משהו שאתה צריך לעבוד עליו".
הוא מייד אמר לי במעט כעס: "אז אתה חושב שבי הבעיה, שאני לא בסדר? במקום שאשתי תטפל בעצמה ותשתנה ואז הכול יהיה בסדר ויהיו לנו חיים מאושרים, אתה זורק את השינוי עליי, שאני צריך לטפל בעצמי? לא ולא! אם היא לא הולכת לטיפול אני מתגרש סופית".
הסברתי לו שהוא צודק, שאשתו בהחלט צריכה לשנות את צורת הדיבור שלה. אבל הסבל שהוא עובר, הכאב הנפשי שהוא חווה, לא קשור לאשתו, אלא קשור אליו. איך הוא מפרש דברים, איך הוא לוקח דברים, איך הוא מגיב כאשר פוגעים בו.
האמת, שאני רואה זאת כל כך הרבה פעמים אצל אנשים, הוא מגיע והוא בטוח שאם אשתו תשתנה אז הוא יהיה מאושר ושמח, וכל הבעיות ייפתרו כאשר אשתו תשתנה.
אבל שוב ושוב אני רואה שהרבה פעמים הדבר פחות קשור לבן הזוג השני, אלא קשור לאדם עצמו. עם איזה מטענים נפשיים הוא מגיע לנישואין, האם הוא אדם פגיע, רגיש, כעסן, אלו חסכים וסכמות מהילדות יש לו.
לפעמים עם כל הבעיות האלו הוא מגיע לנישואין, ואז כשהעסק חורק במקום שהאדם יבין שהוא צריך לעשות שינוי עם עצמו, הוא זורק זאת על הצד שכנגדו.
ואני מדבר לפני הטיפול בזוגיות, אני מדבר על הטיפול של האדם עצמו בנפש שלו.
לדוגמה, בסיפור הזה, לפני הזוגיות יש משהו אחר שצריך לטפל בו, שהוא הפגיעות הקשה שלו. איך כל משפט שאשתו אומרת לו גומר אותו נפשית. לא לטפל כרגע בזוגיות, שזה כמו לשים פלסטר על חתך עמוק.
האמת, אני אומר לכם, נכשלתי עם אותו יהודי. כמה שניסיתי להסביר לו בצורה יפה ועדינה את מה שצריך לעשות פה, הוא נפגע ממני והפסיק לבוא לפגישות.
בכאלו מקרים אני רואה שכמה שאתה יכול לדעת דברים, צריך סייעתא דשמיא לכל דבר ודבר. אבל זה מה שהיה.
חשבתי כבר שסיימתי איתו אבל... לפני כשבועיים אני מקבל ממנו שיחת טלפון: "אתה זוכר אותי... הייתי אצלך לפני כשנה לפגישה אחת. אני חייב לספר לך משהו, אחרי שיצאתי מהפגישה איתך ממש כעסתי עליך. אמרתי לעצמי: 'אני לא אתן שיפגעו בי יותר, אני אומר לאשתי אם את לא הולכת לטיפול תוך שבוע, אני פותח בהליכי גירושין'.
אשתי לא רצתה ללכת לטיפול, היא אמרה לי: 'אני אלך, אבל אני לא הולכת באיומים'.
בקיצור, אשר יגורתי בא לי, היא התייעצה עם איזה יועץ שאמר לה להתגרש... וזה אכן קרה, לאחר מספר חודשים התגרשנו. נשמע סיפור הזוי אבל זה מה שקרה. הגירושין שברו את ליבי מאוד. ותקופה ארוכה הייתי ממש בדיכאון עד שהייתי צריך לקחת 'ציפרלקס' בשביל לצאת מהמצב הנפשי שהייתי בו.
לפני חודשיים התחתנתי בס"ד ואז קיבלתי את זה שוב... נפגעתי מאשתי. אמרתי לעצמי: 'מה, כל הנשים הן אותו דבר?'
ואז נפל לי האסימון לדברים שאמרת לי לפני כשנה, אני צריך לטפל בעצמי. איך ללמוד לקחת דברים בפרופורציות, איך לא להיפגע. בקיצור, הבנתי שאני צריך לטפל בעצמי בנפש שלי. אני מבין שצדקת, ואני לא רוצה לאבד את הזוגיות השנייה שלי בגלל משהו שאני כנראה צריך לטפל בו".
הנקודה הזו של ההבנה של האדם שהאור, השלווה, אהבה נתונים בו ולא בבן הזוג שלו, לא רק השני אשם, לוקח זמן להפנים אותה.
כי האדם בדרך כלל בטוח שמקור כל צרותיו זה בן הזוג, ואם הוא רק ישנה אותו הוא יהיה מאושר ושמח ויהיה לו טוב כל הימים.
זו תובנה נפשית שצריך להכיל ולהבין אותה ולפעמים לוקח זמן להבין זאת.
לדעתי רוב הבעיות שיש בין זוגות לא נובעות מבעיית חוסר התאמה ביניהם, אלא בעיות רגשיות שיש לאחד מבני הזוג או לשניהם וכאשר זה מטופל הכול מסתדר.
כמובן שישנם מקרים שלא קשור כמה שתטפל בעצמך, כי אם בן הזוג יש לו גם בעיה והוא לא מטפל בה או שהוא מטפל בבעיה אבל היא לא משתנה מכל מיני סיבות שהן, אזי הבעיה תישאר. אבל בשביל זה צריך אדם חיצוני שיגיד את זה.
נפגשתי פעם עם אדם שהיה נשוי כשלוש שנים. הוא סבל מחסך רגשי מהילדות, הוא לא קיבל אהבה, חיבוק, או מילה טובה מהוריו וזה גרם לו להיסגר נפשית, לא להאמין באהבה. כמובן שזה התבטא בנישואין שלו שהוא לא נתן אהבה לאשתו והוא גם לא הרגיש כלפיה אהבה, מה שיצר בעיות גדולות, כי אם אישה לא מקבלת אהבה וחום התוצאות לא מאחרות לבוא.
לאחר שהוא עשה תהליך עם עצמו הוא אמר לי משפט שפשוט צמרר אותי, הוא אמר כך: "אחרי שלוש שנים אני לראשונה מרגיש כלפי אשתי אהבה, אני פשוט אוהב אותה ומרגיש כלפיה רגש של קרבה".
כאלו דברים שאני רואה נותנות בליבי אור ותקווה שאף פעם לא מאוחר להרגיש ולתת אהבה. אין ייאוש בעולם כלל.
מאחל לכם עם ישראל הקדושים הרבה אהבה, שמחה, אמונה ושלום.
לתגובות: machon.rot@gmail.com