פרק א': עם ישראל מתאבל בימים אלו של ספירת העומר על עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, שמתו בין פסח לעצרת. בחז"ל מתואר שהיה זה "משום שלא נהגו כבוד זה בזה". במאמר זה נצטט ונביא דעות שונות מהו בדיוק ה"אסכרה" המוזכר כסיבה למותם הפתאומי.
"שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושׁנאה (לימדה) להם... תנא כולם מתו מפסח עד עצרת... כולם מתו מיתה רעה מאי היא אמר רב נחמן אסכרה", (בבלי, יבמות, ס"ב, ב').
פשוט וברור שכל חכמי ישראל, בכל הדורות, נקטו כפי הידוע, שתלמידיו מתו במגיפה בפתאומית כעונש משמים כיון שלא נהגו כבוד זה בזה.
אלא שמתברר שישנה דעה יחידאה, שאיננה מבוררת דיה, שסברו שאותם עשרים וארבעה אלף תלמידים, היו לא אחרים מאשר לוחמי בר כוכבא, ואם הרמב"ם כותב ש"רַבִּי עֲקִיבָה הָיָה נוֹשֵׂא כֵּלָיו שֶׁלְּ כוֹזֵבָא הַמֶּלֶךְ" (שופטים, ה' מלכים ומלחמות י"א, ג'), מסתבר שלא רק ר"ע נלחם בשדה הקרב, אלא אף את תלמידיו הוא שלח להיות לוחמים.
(לגולשים העמקנים שמודעים לסוגיה זו אני ממליץ לעבור לכתבות האחרות שעוסקות בפוליטיקה, ושאר חדשות המלחמה. מאמרי אינו מתיימר לחדש בנושא זה, אלא אך ורק לסכם את השיטות השונות).
אם חשבתם שהחלוקה באלו המאמינים שתלמידי ר"ע היו לוחמים, הם מהציבור הדתי לאומי שמתגייס לצה"ל, ואילו החרדים (שרובם לא מתגייסים) כולם סבורים שלא כך היא - הרי לכם שהחלוקה היא לא דיכוטומית, ושלל דעות יש בתוך הציבורים השונים לכאן ולכאן.
לפני כן נציין גם שהדעה הנ"ל הופיע לראשונה אצל ראשוני המשכילים[1]:
- ר' נחמן קרוכמאל (רנ"ק, מורה נבוכי הזמן, שער י).
- ר' שלמה יהודה ליב הכהן רפפורט (שי"ר, כרם חמד ח"ז עמ' 183)
(רנ"ק ושי"ר היו מהמשכילים הראשונים שכתבו את דעה זו, מה שעומד כראיה כנגד שיטה זו, שהרי משכילים היו ראשונים להעלות אותה על הכתב, שיתכן שהם שאבו אותה מפרשנים נוצרים).
להלן שמות של חכמים ורבנים שסברו שתלמידי ר"ע היו לוחמי בר כוכבא:
הגאון השאוולאי ר' יהוסף שטרן (מאמר תהלוכות האגדות, נדפס בסוף שו"ת זכר יהוסף)
הגאון ר' חנוך העניך טייטלבוים (בפרושו עין חנוך על המדרש קהלת רבה).
הגאון ר' חנוך זונדל בעל 'עץ יוסף' ('עץ יוסף' על קהלת רבה יא י).
גאון פוסקי ארה"ב ר' יוסף אליהו הנקין (המסילה, תש"ב, וכן צוטט בספר 'מדרש אליהו' אלעד תשס"ו ח"ב עמ' תקפח).
הגאון רבי מאיר מאזוז (ירחון אור תורה סיון תשעג סי' קו).
(חלק מדברי הגר"מ מאזוז בענין זה: "פעם כתבתי על פטירת תלמידי רבי עקיבא שיותר מסתברת הדעה שהם נפטרו במלחמה. מקובל בעולם החושך שהדעה הזאת היא דעה של ההשכלה. אבל הם בהמות, חסרי דעת, אין בהם טיפת שכל. וכי זו פעם ראשונה שהאגדות של הגמרא הם לא כפשוטם?" (עין בכל דבריו בעלון בית נאמן 268)).
רבנים מהזרם הדתי לאומי שסברו שתלמידי רבי עקיבא היו לוחמי בר כוכבא:
הרב צבי יהודה קוק.
הרב מרדכי הכהן.
הרב משה צבי נריה.
הרב שלמה גורן.
הרב והסופר אברהם קורמן.
הרב אליהו זייני.
הרב אורי שרקי.
(מנהג ה'חץ וקשת' שנוהג ביום ל"ג בעומר, נטען שמקורו הוא ביום חגיגה על הפסק פטירת תלמידי ר"ע לוחמי בר כוכבא, והוא משחק אצל ילדי ישראל כמייצג אופי מלחמתי - ולא רק בשל שלא נראתה הקשת בימי רשב"י).
לעומתם, תלמידי חכמים הבאים הזכירו את הדעה הרגילה, שתלמידי ר"ע מתו במגפה, כפי שמצוין בגמרא:
המשגיח הגה"צ ר' יחזקאל לוינשטיין.
הגאון ר' יוסף משאש.
המשגיח הגה"צ ר' חיים פרידלנדר.
התנגדות נחרצת לשיטה זו שתלמידי ר"ע היו לוחמי בר כוכבא, כתב הרבי מליובאוויטש (אגרות קודש, ח"ט ב'תרע"ה עמ' סד).
הגאון ר' יצחק אריאלי.
הגאון ר' עובדיה יוסף.
הרה"ג החוקר ר' יהושע ענבל (בספרו 'תורה שבע"פ') התייחס לדעה זו, וכתב שכיון שתלמידי ר"ע הפכו לתלמידיו כשהיה כבן 64, ומכיון שר"ע נפטר בגיל 120, הרי שתלמידיו היו בזמן המרד כבני 70, ולא מסתבר שלחמו בפועל.
הרה"ג אביעד נייגר (בקונטרס 'והיה בכזיב בלדתה')
הרבנים בני הציונות הדתית שסברו שתלמידי ר"ע לא היו לוחמי בר כוכבא:
הרב שאול ישראלי.
הרב משה צוריאל.
הרב שמואל ישמח שכתב מאמר נכבד בנושא זה.
הפולמוס בקצרה
גישת הסבורים שתלמידי ר"ע היו חיילים, מתבססת על אגרת ר' שרירא גאון שכתב "והעמיד רבי עקיבא תלמידים הרבה, והוה שמדא על התלמידים" ולא הוזכר "שלא נהגו כבוד זה בזה", וכך היו שהבינו שכוונתו לרדיפת השלטון הרומאי במרד בשעת המלחמה.
הרב שמואל ישמח במאמרו עמד על כך שיש שתי גרסאות לאגרת ר' שרירא גאון (ממנה לקחו ראיה הרבנים שסברו שתלמידי ר"ע היו לוחמי בר כוכבא), והנוסח הצרפתי הוא הנכון, שם נכתב "שלא נהגו כבוד זה בזה", ולא "והוה שמדא על התלמידים", ומביא עוד ראיות רבות שאין נכון כלל וכלל לטעון שתלמידי ר"ע היו לוחמי בר כוכבא.
מאמרו המלא של הרב שמואל ישמח, "האם תלמידי רבי עקיבא מתו במרד בר כוכבא" פורסם באסיף ד (תשע"ז), עמ' 61–86, והוא נגיש במרשתת בחינם.
בתחילת מאמרו, הרב ישמח בן הציונות הדתית "מתנצל" בהאי לישנא:
"כל ימי גדלתי בין ברכי תלמידי תלמידיו של מרן הרב קוק, ומכיון שכך קסמה לי ההבנה הנפוצה לפיה תלמידי רבי עקיבא שמתו במהלך ימי ספירת העומר נהרגו במהלך מרד בר כוכבא. בכך הפכה תקופת ספירת העומד לתקופה בה מודגש הצד הלאומי, וענייה השתלב היטב במועדי חודש אייר – יום העצמאות ויום ירושלים".
"פרסום מאמר זה מלווה בחששות רבים. לא רציתי להיות שותף לתופעות בעייתיות הנפוצות בימינו: זלזול בגדולי עולם, החלשת הרעיון הלאומי, וביטול פרשנות שהתשרשה. תקוותי כי הקורא הנבון ידע לבחון את הדברים ולבררם עם מוריו, ולקבל את האמת ממי שאמרה מתוך אהבת תורה ויראת שמים".
ציבור הגולשים מוזמן להוריד במרשתת את מאמרו של הרב ישמח, ולדון בדברים בכובד ראש[2].
יהי רצון שמאמר קצר זה יעורר את הדיון והפולמוס בנושא זה, שעינינו הוא ימים אלה.
המשך יבוא...
•
[1] לא רק בשל זה, ישנם השוללים דעה זו, שכן יש לקבל האמת ממי שאמרה, וכבר חשפנו את דעתו של המשכיל המפורסם משה מנדלסון שסבר שיש איסור לעלות לארץ ישראל בגלל... שלושת השבועות שהשביעו חז"ל את עם ישראל טרם יציאתם לגלות. וכך דבריו: "יש לייחס את הדבר לחכמינו, שחזו מראש ושיננו לנו בתלמוד תכופות את האיסור לחשוב על שיבה בכוח... הם אסרו עלינו לעשות את הצעד הקל ביותר שיהיה מכוון לעלייה בחומה ולהתקוממותה של האומה מבלי הניסים הגדולים והמופתים היוצאים מגדר הטבע שהובטחו בכתבי הקודש" (משה מנדלסון, ספר הציונות – מבשרי הציונות, בעריכת בן ציון דינבורג, ירושלים תש"ד עמ' 183).
[2] כתבו בשורת החיפוש בגוגל את המשפט הבא "האם תלמידי רבי עקיבא מתו במרד בר כוכבא" אסיף ד (תשע"ז), עמ' 61–86", תוצאה שלישית או רביעית בפורום אוצר החכמה.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com