ישיבת תפרח בראשותו של הגאון רבי אביעזר פילץ ניצלה מהטבח הנורא שהתרחש ביישובי הדרום בעיצומו של 'שמחת תורה'.
כך גם בניסי ניסים, ישיבות ובתי כנסת בעיר נתיבות, ואף ישובים וקיבוצים דתיים ששער הכניסה היה חסום בשל החג, ניצלו מהמחבלים הרצחניים.
אין אנו עושים חשבונות שמים, את זאת נשאיר למקובלים. אולם שומה עלינו לתהות באם חלק מהנרצחים היו מסלתא ושמנה של הציבור החרדי (ולא יהודים טועים מסוגם של חוגגי פסטיבל נוֹבָה הי"ד) - האם ההשקפה על גיוס הייתה שונה בימים אלה?
האם לכל הפחות ראשי הישיבות היו מעודדים אחוזים בודדים מבני הישיבה להחזיק בנשק?
כדי להבין 'דעת תורה' מהי, ובפרט בימים אלו עת לראשונה מאז הקמת המדינה, נראה כי עומד להיחתם הסדר 'תורתו אומנתו' מחודש שיקדם גיוס חרדים באישור כל מועצות גדולי וחכמי התורה, נחזור אחורה בזמן לטבח מפורסם בתולדות עמנו בארצנו – פרעות תרפ"ט בישוב היהודי בחברון.
תחת הכותרת "יהיה חברון עוד פעם פרעות חברון, אבל בחור ישיבה לא יחזיק נשק!" סיקר[1] מוסף שבת קודש של היומון הליטאי 'יתד נאמן' דיון אודות פתיחת סניף הצלה באופקים.
הגאון רבי שמשון פינקוס סיפר שבפרעות תרפ"ט (1929) נרצחו בחורי ישיבה ונפלו חללים בטבח מזעזע במיוחד, שהופסק רק על ידי שחייל אנגלי ירה ירייה אחת באוויר ומיד נתקפו הפורעים הערבים בפחד וחרדה וברחו על נפשם.
לאחר פרעות אלו, ישיבת סלבודקא עברה לירושלים, והגאון רבי יחזקאל סרנא היה כאבא אחראי על תלמידי הישיבה (שרובם ככולם היו מבני חו"ל) ישב בחדרו עטוף כאב, ומולו ישב יהודי שביקש להפיק לקחים. הוא פנה וקרא בקול:
"תתבונן נא, ראש הישיבה, כי הפרעות הסתיימו עם ירייה אחת של חייל יחיד, הבה נחשב, לו היה בישיבת חברון בחור עם אקדח, אולי לא היו מתרחשים כל הפרעות...?!".
רבי יחזקאל הביט באותו יהודי, קם ואמר ביידיש:
"יהיה חברון ועוד פעם פרעות חברון, אבל בחור ישיבה לא יחזיק נשק!".
הגר"ש פינקוס הסביר כי "גדול המחטיאו יותר מההורגו!" כמה הרס ואבדון, חטא ועוון נגרמו לנו במדינת ישראל מהקרבה לנשק, לכן יהיה מה שיהיה "בחור ישיבה לא יחזיק נשק".
[1] בתאריך ה' אדר ב' תשע"ד
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com