פרק ד': אנו עוסקים בחשיפת דמותו של הגאון הליטאי ר' מתתיהו שְׂטרָאשוּן שחי ופעל בין השנים תקע"ח – תרמ"ו (1817- 1885).
- הגאון הליטאי שניחן בכוח זיכרון פנומנלי, שכל עצום ומוח חריף
- הגאון שקומתו הייתה מתומרת והחזיק בספרייה היהודית הגדולה ביותר
- המלומד הנאצי מעל בקודש ומכר רבבות ספרים של הגאון הליטאי
ר' מתתיהו הוא בנו של הגאון ר' שמואל שטראשון (הרש"ש בעל ההגהות), נולד בכפר שטארשון בפלך וילנא, ונפטר בוילנא רבתי. הוא היה בעלים של ספריית שְׂטרָאשוּן בוילנה, בה היו עותקים נדירים של ספרים תורניים מימי ראשית הדפוס.
כמהרש"ל, תוספות יו"ט, ב"ח ובאר הגולה
בספר "גדולים פון אונזער צייט" נטען שאילו ר' מתתיהו היה חי לפני מאות בשנים, הוא היה מתפרסם כמהרש"ל, ותוספות יום טוב, ב"ח או באר הגולה, במידה והוא היה עוסק רק בתורה: "אלא שרוח הזמן והנסיבות גרמו שר' מתתיהו יצא למדן מלומד ומשכיל, שלא היה לו השפעה על הדורות הבאים, לא בעולם התורני, ולא בעולם המדע".
בצעירותו ר' מתתיהו למד אצל אביו הגאון רבי שמואל (בעל הגהות הרש"ש) שחפץ שבנו ימשיך בדרכו ויאחד תורה וחכמה, ולצורך כך הוא שכר בשבילו את טובי המלמדים. לצערו של האב שהעיקר אצלו היה התורה הקדושה ושאר החכמות טפלים, בנו היה בקיא ביותר בכל מקצועות המדע, והם עלו על ידיעותיו בתורה, מה שגרם שהוא לא היה יכול להיחשב כמוסמך בעולם התורני, והוא אף לא שאף לכך.
מאידך, בהיותו ירא שמים, הוא לא נכנס לחקירות כמו שעשו המשכילים המפורסמים צונץ, קרומכל, וגייגר. ר' מתתיהו שטראשון הילך בין הטיפות כמו חתנו המשכיל של הקצות החושן ר' שלמה יהודה רפפורט, אולם ידיעותיו שלו עלו על של רפפורט.
ר' מתתיהו לא השאיר חותם בספר בכתובים, אלא כתב הערות חשובות על עשרות ספרים, והם יצאו לאחר פטירתו בספר 'מתת - יהו'. הסופר יעקב מארק שאל את ר' מתתיהו בחייו מדוע הוא לא מוציא ספר על חידושיו? וענה לו ר' מתתיהו כי אדם צריך ללמוד הרבה לפני שמחבר ספר, וחשקו ללמוד עוד ועוד, ואם ירשום את חידושיו, הרי שהזמן ייאזל לו.
הגר"א השני, או שאגת אריה זוטא
כשמלאו למתתיהו גיל שש או שבע שנים בלבד, התגלתה גאונותו, וכל מה שקרא הוא היה יכול לחזור בע"פ. היו שכינוהו "שאגת אריה זוטא", והמעריצים ביותר כינוהו "המיועד להיות הגר"א השני". אביו ר' שמואל לא מצא לו רב מתאים מחמת גאונותו הרבה, והוא החל ללמדו תורה וידיעות צדדיות.
האבא ר' שמואל בעל הגהות הרש"ש היה בקיא גדול בחכמת המתמטיקה, חוקר ומדקדק, וידע גרמנית ופולנית. הוא שכר לבנו מורים מעולים כר' יעקב מגרונדה מחבר 'צהר התיבה' שלימד את בנו תנ"ך ודקדוק, וכן את תלמיד הגר"א שהיה לו ידע בחכמות חיצוניות הגאון רבי מנשה מאיליא שילמד את בנו גמרא ופוסקים, ובמקביל הוא המשיך ללמד את בנו.
בהגיעו למצוות פורסם שמו של ר' מתתיהו כעילוי, והגביר יוסף אליהו עליאשברג לקחו לחתן לבתו, לאחר שרבו הקופצים על אוצר יקר זה. לאחר חתונתו קנה חותנו מסחר של מיני משי שהחזיקו כל ימי חייו, ואשתו ניהלה את העסק.
בגיל י"ד בלבד פורסמה יצירתו התורנית הראשונה של ר' מתתיהו. ביקורת על הספר 'מרפא לעם' מאת המחבר הרופא והסופר הגרמני פרידריך פויליצקי שמצטטו במהדורה השניה שלו ומכנהו "הרב הגדול האברך המופלג". במקביל התכתב ר' מתתיהו הצעיר עם יצחק בער לעווינזאהן משכיל רוסי שהוכר בתקופתו כחכם מפורסם והתפעל ביותר מחידושיו ובספרו הוא כותב כי אפשר לראות בעלם בן הט"ז, ראש וראשון למבקרים.
מה שמעניין בר' מתתיהו שלא עברו עליו אותן "מחלות ילדות" של המבקרים, וסגנון הביקורת שלו כבר בגיל צעיר, הייתה בשלה ועמוקה וחריפה כפי שכתב בגיל מבוגר. הוא לא שינה מעולם את צורת כתיבתו, וידע להביע בכמה שורות חידושים מפתיעים שאחרים היו צריכים להביעם בעמודים שלמים.
המשך יבוא...
•
[1] יצוין שספר זה לא מצאתי ב'אוצר החכמה' אלא רק בתוכנת היברובוקס
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com