כשחסיד בעלזא חובש כובע של ד"ר לפסיכולוגיה | יהדות ארה"ב ובריאות הנפש

הרב ד"ר שלמה בינט הוא חסיד בעלזא שמתגורר במונסי. חוץ מזה שהוא חסיד בעלזא קלאסי לחלוטין, הוא גם ד"ר (PHD) ופסיכולוג קליני. האם זה נדיר? פעם זה בהחלט היה נדיר, היום פחות.

הצורך נוצר מהשטח

"אבל משהו קרה בשנים האחרונות", חושף ד"ר בינט. "בקרב היהדות החרדית באמריקה, ובפרט בעולם החסידי, נוצר צורך אמיתי למטפלים חרדים שמבינים את הנפש של היהודי החסידי-חרדי. לאט לאט אנשים התחילו להבין שבמקום לשבת בדיכאון צריך ללכת לטיפול - ומיד".

"הצורך בא מהשטח, וממילא אנשים התחילו גם להתעניין לעשות לימודים בתחום. כל הרעיון של ללכת לאוניברסיטה לא היה כדי לעשות תואר, כדי להיות אקדמאי או ד"ר. פשוט נוצר צורך. אנשים רוצים ללכת למומחים אמיתיים, לאנשים שלמדו תואר במשך שנים ולא למטפלים שאינם מקצועיים, והסיבות מובנות מאליהן".

הרב בינט ממשיך ומסביר ש"מה שקרה פה הוא שהדברים השתנו בגלל שהיה צורך גדול, ואני אתן לך דוגמא: לפני 15 שנה היו הרבה רואי חשבון, בשביל זה צריך ללכת לאוניברסיטה וזה היה עוד מקובל. אלו לא לימודים ארוכים וזה לא נוגע להשקפה, אז החברה החרדית עוד קיבלה את זה. אבל מתי שזה נוגע לפסיכולוגיה אנשים אוטומטית קישרו את זה לחינוך והשקפה. ולכן גם היה קשה הרבה יותר שהדבר יהפוך למקובל", אומר הרב בינט.

"אבל לאט לאט, אנשים התחילו ללכת למכללות ללימודי בריאות הנפש בגלל שהחסידים של אמריקה רצו מומחים אמיתיים, זה קרה לאט אבל בטוח, וזה התחיל להפוך לנורמה", מסביר הד"ר החסידי.

לשאלתנו מתי התחילה המגמה להשתנות עונה לנו ד"ר בינט: "אני חושב שזה התחיל בעשר השנים האחרונות. בהתחלה כולם היו הולכים בשקט בשקט וכמה שנים אחר כך אני ראיתי אנשים שדיברו איתי על זה ואמרו לי: 'גם אנחנו רוצים'".

בשלב זה אני שואל את ד"ר בינט את השאלה המתבקשת: אז למה מטפלים חרדים? למה לא ללכת לרופאים/מטפלים לא יהודים או לא חסידיים?

הרב בינט מהרהר לרגע ועונה לנו: "בכל רפואה אחרת אתה יכול ללכת לרופא. בכל בעיה כזו או אחרת, אין הבדל אם הרופא הוא "היימיש" או אפילו אם הוא איננו יהודי. אבל בנושאים הללו שהם קשור לנפש ולדברים אישיים מאוד - שנוגעים גם להשקפה ורוחניות, אנשים לא הרגישו בנוח ללכת למטפלים שאינם חסידיים/חרדים או לכל הפחות יהודים יראי השם. וכמובן היה צריך שאותם מטפלים יהיו מומחים אמיתיים, שעברו את מבחני ההסמכה הממשלתיים, וכך לאט לאט נבנה הדבר".

"לא ניסו לחנך אותנו"

הרב ד"ר בינט מדגיש לנו עוד פרט חשוב שיכול לשפוך אור גם על המתרחש בארץ. בניגוד אלינו, כאן במדינת ישראל, שהחילונים מנסים לחנך את החרדים ולכפות עליהם את אורח חייהם, בארצות הברית התהליך צמח דווקא מהשטח.

"המבט שלי על זה הוא שהשינוי לא התחיל בגלל שמישהו חינך אותנו אחרת, או ניסה לשנות את אורח חיינו. זה נוצר בגלל צורך", מדגיש הרב בינט, "לא בגלל שמישהו הכריח אותנו".

לשאלתי מאלו חסידויות מגיעים התלמידים, עונה לי ד"ר בינט להפתעתי: "ממש כולם. סאטמר, סקווירא בעלזא. זה ממש כולם, ומכל החסידויות, והשינוי קרה מאוד מאוד מהר", מדגיש ד"ר בינט.

"לפני עשר או חמש עשרה שנה אני לא חושב שמישהו היה עושה דבר כזה. כדי לתת לך דוגמא, יש עיתון בשם מומנט, מקובל מאוד, חסידי, ביידיש. יש שם מוסף "נפשי" שמדבר רק על נושא הנפש, זה אומר שאנשים נפתחו לנושא הזה ומוכנים לדבר עליו בצורה גלויה. אני אגב חלק מההנהלה והכותבים שם. ואני יכול להגיד לך שיש כמעט אפס התנכלויות או התנגדות לדבר הזה. אני הולך ברחוב ויש 15 ילדים שעוצרים אותי ושואלים אותי שאלות על כתבות בנושא הנפש והפסיכולוגיה".

וכאן נשאלת השאלה: אבל היכן למדו כל אותם יהודים חרדים שחפצו ללמוד את תורת הנפש?

"זה היה חלק מהבעיה שהיית צריך ללכת ללמוד עם אנשים שלא בהכרח בהשקפה שלך - אגב גם אם זה עם יהודים", מדגיש הרב בינט.

"בשנים האחרונות נוצרו מכללות ובתי ספר בשביל חסידים, אבל זה עבד רק חלקית. זה לא היה מספיק מאורגן. והם היו צריכים להסתדר בכוחות עצמם. והיו כאלה שנאלצו ללכת ללמוד גם במקומות לא יהודיים או שלא לפי רוח התורה", הוא מסביר.

החזון וההקמה

ואז הכל התחיל. הרב בינט מתאר: "יש פה מרפאה במונסי שפתוחה כעשרים שנה, מיוחדת לנושאי הנפש, והמרפאה הזאת הפכה לדבר ענק בגלל הצורך. רק כדי להמחיש, אומר שזו המרפאה הגדולה ביותר שנותנת שירות לחרדים - בטח מחוץ לישראל, לפני 7 שנים הגיע השר דאז יעקב ליצמן עם משלחת מישראל כדי לבקר במרפאה הזאת והוא התפעל מאוד. היא מנוהלת על ידי פסיכולוג בשם ד"ר יצחק שכטר ואני מנהל את מחלקת הנוער של הקליניקה".

"לד"ר שכטר היה חזון", מסביר הרב בינט. "הוא מצא דרך לעבוד עם חרדים כדי להכניס את נושא טיפול הנפש לקהילה החסידית, והוא עשה זאת מאוד בחכמה. כיום אני יכול להגיד לך שכמעט כל בית ספר או חיידר במונסיי יש לו מטפל מהמרפאה הזאת, ובכלל בניו יורק כולם מכירים. זה כל כך חשוב שהקהילות שלנו נפתחות לנושא בריאות הנפש", מדגיש ד"ר בינט.

"ואז, כשהבנו שיהודים חרדים צריכים מטפלים חרדים "היימיש", ד"ר שכטר הלך לד"ר ארי ברמן, נשיא ישיבת יוניברסיטי ושאל אותו אם הוא מעוניין לפתוח שלוחה מיוחדת לבחורים חרדיים שתלמד את תורת הנפש בדרך אקדמאית. התוכנית הייתה לפתוח מוסד נפרד, חסידי, לגברים ונשים - כמובן בהפרדה, בגילאים שונים, ולא רק שהוא הסכים, הוא אף התלהב מהרעיון. משם הכל היסטוריה", אומר לנו הרב בינט בהתרגשות.

13 חסידים עם תואר לבריאות הנפש

"אני יכול להגיד לך שבמכללה שלנו כל המורים הם מהקהילה, אני אחד מהמורים וממש לאחרונה חגגנו את הכיתה הראשונה שקיבלה את התואר הנכסף של מטפלים, והכי חשוב - מתוך הקהילה".

"עד כה קיבלו דרכנו שלושה עשר תלמידים את התואר ויש לנו כיתות גדולות יותר שבדרך. יש לנו ביקוש גדול של תלמידים חדשים שרוצים להצטרף. כרגע יש לנו בסך הכל בערך 50 תלמידים שלומדים אצלנו, וגם הם בע"ה יצליחו וזה מה שאנחנו מאחלים להם. מדובר בתלמידים חסידים מכל הקהילות: יש לנו תלמידים מחסידויות בעלזא, באבוב, סקווירא, סאטמר, וויז'ניץ ועוד".

אני מקשיב לדברים של הרב בינט ושומע את ההתרגשות שלו. אבל השאלה שזועקת ושהרגשתי שאני חייב לשאול, הייתה: איך הרבנים והאדמורי"ם מקבלים את זה?

השאלה מובנת, והתשובה מפתיעה אותי. "לא רק שהאדמורי"ם והרבנים מקבלים את זה", מדגיש הרב בינט, "אני יכול להגיד לך שבאופן פרטי שוחחתי עם רבנים רבים שפשוט מתלהבים מהמהלך שלנו - כי אנחנו לומדים הכל אבל עם הרגישויות הנדרשות. לומדים רק דברים שאנחנו ממש צריכים כי יש את המבחן של הממשלה שהם צריכים לעבור, והכל לפי רוח התורה וההשקפה החרדית והחסידית".

כמו שציין הרב בינט, בנושא הפסיכולוגיה יש רגישות מיוחדת מכיוון שהרבה פעמים התכנים נוגעים להשקפה, ותכני הלימוד לא תמיד מתאימים את רוח התורה. אני תוהה באוזני הד"ר אם יש פעמים שהמרצים נזקקים להעביר תכנים מסוימים תוך הסתייגות.

"תשמע, אני יכול להגיד לך שאין לנו בעיות כאלה. אתה לא צריך להסביר שום דבר, יש דברים שהם נגד ההשקפה ואנחנו יודעים להיזהר. אבל הכי חשוב שאנחנו מדברים עם אנשים שרוצים תכל'ס. הם כולם בני תורה וזה מובן מאליו, זו תרבות של לימוד בדרך פרקטית ומעשית. מעולם לא הייתה לנו בעיה כזאת", אומר לנו הרב בינט.

לאחר השיחה, אני תוהה ביני לבין עצמי אם ניתן היה להעתיק את המתכונת לארץ ישראל, ובעיקר האם החברה החרדית הישראלית הייתה מקבלת את התהליך. האם ניתן באיזו שהיא דרך להעביר מתכונת לימודים, ברמה אקדמאית, שתקבל את האישור של ההנהגה החרדית? ימים יגידו.